עובדים עלינו: המאבק נגד ביזוי השואה
אף אחד לא באמת עושה מאמץ למיגור אלימות השואה במגרשים השונים. אם המשטרה, ההתאחדות והשרה לימור לבנת לא יתעוררו, עוד נתגעגע לכדורגל בארץ כמו שהוא כיום
אסור לשכוח, קריאות שואה הן בגדר עבירה פלילית לפי החוק. בסמכות המשטרה לטפל בכך, אבל היא אינה עושה מאמץ אכיפתי. גם ההתאחדות לכדורגל חלשה ולא מעוניינת לריב עם אוהדי קבוצות, בין היתר מתוך תקווה שהמשטרה תפתור לה את הבעיה.
ומה לגבי שרת התרבות והספורט? קולה של מי שבאמת היתה צריכה לפעול לביעור התופעה לא נשמע. חוק הספורט מעניק ללימור לבנת מרחב פעולה גדול. במידת הצורך היא אף יכולה למנות שופט שיעסוק רק בתיקי ספורט כדי לסייע בביעור התופעה המסוכנת הזו.
אני יוצא מתוך הנחה כי האוהדים שמעזים להעלות את השואה בהקשרים הללו באים מבתים שלא ידעו מהי שואה. לכן שיפוט מהיר ועונש, אולי אפילו מאסר, יעזרו לקטול את התופעה.
כמובן שאפשר להפעיל עונש חינוכי במתכונת הזו: כל מי שנתפס בעבירה של זילות השואה ייענש בביקור שבועי ביד ושם, ולאחר חודשיים יגיש עבודה בכתב בנושא השואה. הקוראים אולי יצחקו נוכח ההצעה, אבל אני באמת מאמין שמי שילמד
למרבה הצער, מבית הדין העליון של ההתאחדות לא תבוא הישועה. הגוף הזה נוטה להקל בפסקי הדין על אף שהקבוצות הנאשמות הן כמו לקוחות קבועים בבית הדין, כאלה שנענשות יותר מפעם בעונה. גיליונות ההתנהגות שלהן יכלו לכסות בקלות את קירות אולם הדיונים של בית הדין העליון, אבל דווקא הן זוכות לא פעם להקלות. ולא סתם הקלות, אלא אי קיום פסקי דין קודמים.
לדוגמה, קבוצה שנענשה במשחק ללא קהל עמדה פעם נוספת לדין באותן האשמות, והעונש לו זכתה הפך שוב לעונש על תנאי. חבל שבתי הדין של ההתאחדות לא מצילים את המצב. הרחקת העבריינים מהמגרשים תביא המון אוהדים אחרים ויהיה נעים יותר לבקר באיצטדיונים.
אם כך, לא נותרה ברירה אלא לחייב את המשטרה לבצע את המוטל עליה. שרת התרבות והספורט מסוגלת לעשות זאת, ויפה שעה אחת קודם. לפני שהמצב יחמיר ויגרור נקיטת אמצעים קיצוניים שיפגעו בתדמית הענף.
גם ככה הכדורגל בארץ לא נהנה מעודף של קומפלימנטים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם