לאן לוקח גאידמק את בית"ר ירושלים?
שנים אנו דורשים קבוצה על טהרת שחקני הבית. התבוסה בסכנין מוכיחה כי ייתכן שהם לא מספיק טובים. בעל הבית חייב להבין שאם החליט לא להשקיע בקבוצה, אז צריך לשחרר אותה
עלבון צורב כלפי האוהדים הנאמנים שהגיעו לדוחא בדרך לא דרך, עודדו באופן מפעים ולקינוח, בדרכם הביתה, נרגמו באבנים לקול דממה דקה של תקשורת צבועה.
כתבנו בתחילת העונה שדווקא תחת הלחץ, אווירת ההתפרקות וחוסר האמון מצד הקהל והתקשורת יש לשחקני בית"ר במה להוכיח מאיזה חומר קורצו. שיש להם דם ואשכי בטון, שהמחויבות שלהם למועדון ולאוהדים היא מעבר לכל עתיד מעורפל.
ואכן, בפתיחת העונה נדמה היה שהשידוך בין המאמן הצעיר, הרגשן והמוכשר עתיד להניב פירות בשנת המבחן, דווקא תחת מעטה חוסר הוודאות והציפיות הנמוכות. במשחקים הראשונים שחקני הבית - שאלמלא המצב לא היו זוכים לחולצת הרכב - נתנו את הכול. יש לציין גם את תרומתו העצומה של קובי מויאל, שנעדר בשבועות האחרונים.
במחצית הראשונה נגד הפועל ת"א התמוגגתי. אבל בסכנין לא היה זכר לזה; חבורה מבוהלת שבקושי רצה, נעה בכבדות ובשבלוניות ומחכה שהסיוט יגמר. איפה ההכנה? איפה המחויבות? איפה מאמן הכושר, שלא היה מסוגל להביא את השחקנים לכושר סביר חודשיים אחרי פתיחת העונה? לאן נעלמה העמידה הטקטית הנכונה?
אם יש דבר עקבי בכתיבה שלי על בית"ר זהו האמון המלא בשחקני הבית. שנים אנו מפמפמים כאן את האידיאה שעל פיה רוב השחקנים בהרכב צריכים להיות תוצרת בית. אם בתחילת העונה נדמה היה שבאנו על מבוקשנו, הרי שחמשת המשחקים האחרונים מערערים את התזה.
אבל החתיכה החשובה והעלומה בפאזל היא ארקדי גאידמק (גילוי נאות: הח"מ בין נושיו הרבים). הדרך שהוא מתנהל עם הקבוצה, כבעלים לא בעלים, גורמת לנזק אדיר. התנהלותו הגחמנית והנקמנית לעתים מסכנת את המועדון. מרגיז לדעת שבית"ר הייתה אמורה לקבל את הכסף שקבוצת הכדורסל של הפועל ירושלים קיבלה מגומא אגייאר.
עם פתיחת העונה, מיד אחרי הפיאסקו של לוין ואדלר, ניהל גומא משא ומתן עם גאידמק להעברת הבעלות על בית"ר בתנאים של הליצנים. גאידמק הראה נכונות, אך הניצחונות בפתיחת העונה סנוורו אותו. משום מה הוא חשב שלעולם חוסן, שבית"ר עם הרכב נוער מחוזק מסוגלת להתמודד בחלק העליון של הטבלה.
גאידמק דרש כסף. כסף גדול. גומא התרגז: לא די שתמך בשני מיליון דולרים בעונה שעברה; לא די שגאידמק העליב אותו; כעת הוא גם דורש ממנו כסף שלא דרש מהרוכשים האחרים. הוא פנה לנתיב האדום, וגאידמק מדושן העונג הגיע להרים כוסית לשנה החדשה כבעלים שלא שם שקל על הקבוצה.
אין טעם להיכנס לעלבונות מיותרים על התנהלות גאידמק, אף שלא מיותר לציין שמי שזרע רוח קוצר סופה, ושאין לו להלין אלא על עצמו ועל התנהלותו העסקית והפוליטית, שהתואר אווילית קטן עליה.
אני לא פסיכולוג ולא בן פסיכולוג, אבל עם כל הכבוד לנפשו הכאובה ולעלבונו המיוסר של גאידמק, הגיע השעה שישחרר את המועדון ואת האוהדים ממצב צבירה של בני ערובה של גאוותו הפצועה. שיבלע את עלבונו, יפנה לגומא ויסגור עניין. אנחנו נדע להעריך את זה לא פחות מאשר את האליפויות שהביא לנו ואת מחלקת הנוער שביסס. אנשים גדולים יודעים מתי לסגת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם