עשור של הנצחה נפרס על 15 ק"מ
זהבה שמואלי בחרה להנציח את בנה אייל ז"ל, שנפטר מדום לב, עם מרוץ על שמו העובר בשדות בהם רץ: "קשה לי עם זה, אבל זה גם נותן לנו הרבה כוח". רוצים לקחת חלק? בואו לרמה"ש ב-19.11
רוצים להירשם? יש לכם רק עד יום שני
לא בשבת הזאת. לפחות בעשור האחרון. באותה שבת העיר השקטה עוברת טרנספורמציה, רחובותיה שוקקים חיים ושאון של תיפופי רגליים הופך לפסקול העירוני. כל זה קורה לרגל מרוץ אייל לזכרו של אייל שמואלי ז"ל, שב-19.11 ייערך בפעם העשירית.
את אייל עצמו לא זכיתי להכיר, אבל שמעתי עליו רבות. אמו זהבה, הכוח המניע מאחורי המרוץ ומאחורי חלק לא מבוטל מעולם הריצה הישראלי, היא שלקחה על עצמה את המשימה. לפעמים סיפרה לי עליו בשיחה, פעמים אחרות כשרצנו בשדות בהם רץ ושהפכו למסלול המרוץ. תמיד עשתה זאת בחיוך מלא אהבה, מספרת על בנה ועל הדרך שבחרה המשפחה להנציח אותו.
פה מגיע החלק המפתיע, לפחות עבורי. שמואלי תמיד תיארה את אייל, שנפטר בגיל 27 מדום לב, כבחור צנוע וענו. לא אחד שהיה נהנה לראות את המפעל הענק שנבנה על שמו ולזכרו. "קשה לי עם זה, אבל זה גם נותן לי הרבה כוח. מדובר בהנצחה חיה ובועטת, כזאת שעושה לנו טוב. התלבטנו בין מספר אופציות כיצד להנציח את אייל, אבל בסוף הבנו יחד כל המשפחה שריצה זה התחביב בו בילה הכי הבה זמן".
עבור שמואלי הבחירה בריצה כדרך לזכור את אייל היתה קלה.
כשהיא נזכרת בריצות המשותפות שלהם נראה שהיא לרגע שוקעת בעולמה, מנסה לאחוז ברגע עוד שנייה, אין זה דבר נפוץ עבור מי שהגדירה את עצמה כ"מתנחמת בעשייה" ומיישמת את זה בכל רגע נתון עם כמויות מרץ אדירות.
"אין יותר כיף מלרוץ עם הבן שלך, לדבר איתו. רצנו הרבה יחד, כשאני רצה עכשיו במסלול שלו בשדות זה כמו פגישה איתו", מספרת שמואלי. "אלו הזיכרונות שנותרו לי, הוא אהב את הריצה ורצה לראות איך זה לרוץ את המרחקים שאני רצתי".
סיפוריה של שמואלי תמיד עוררו בי את החשק לרוץ עם אייל בשדות של רמה"ש, לדבר איתו תוך כדי ולהכיר בעצמי את אותו בחור צנוע וענו. אסתפק בריצה במסלול האהוב עליו, 15 ק"מ סביב העיר שהיתה ביתו, מתוך ידיעה כי בשבת זאת אייל לא ירוץ רק עם זהבה, אלא עם כולנו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם