תיאוריית הקשר מאחורי הצלחת בלאט
נראה כי כל המאמנים בבית ג' של היורוליג הסכימו על מטרה משותפת: הגדלת חוזהו של עמיתם ממכבי ת"א, ששבוע אחרי שבוע מוביל את הצהובים לניצחון בעזרת פעולות פשוטות למדי
ניצחון מכבי? זה סקאריולו שהחליק על הג'ל / עפר שלח
אחרת קשה להסביר כיצד קבוצות עם כל כך הרבה כישרון מציגות שבוע אחרי שבוע כדורסל
דייויד בלאט צילום: דני מרון
אמש, למשל, סימן בלאט כמטרה את הפיק'נ'רול של מילאנו, שפירק את מכבי בסיבוב הראשון. מכבי התנפלה והתכווצה לכיוונו בשלל דרכים, רחבת הסל נסתמה, וליריבה נותר רק לזרוק מבחוץ. אז מילאנו זרקה 29 פעמים מחוץ לקשת מול 31 זריקות משתיים. ברבע השלישי הכדורים נכנסו, האיטלקים התקרבו, אבל לא היה להם דבר להציע פרט לידית של גלינארי, בדיוק כשם שריאל ואפס הלכו לאן שהשלשות לקחו אותן.
מכבי, לעומת זאת, משחקת כדורסל מגוון: היא פיטמה בכדורים את שחקן הציר שלה, סופוקליס שחורציאניטיס, בעוד האיש שהוא שימש כמחליפו למשך מרבית הקריירה, יואניס בורוסיס, כמעט לא נגע בכדור; בדקות אחרות היא התבססה על החדירות של ג'ורדן פארמר, שמתחיל לשכוח את החינוך הפאסיבי משהו לו זכה בשנות התקפת המשולש של פיל ג' קסון.
בדקות שהאמריקאי יוצא מאיזון, בלאט שולף את יוגב אוחיון - משפט שנשמע כמעט לא סביר לפני כמה
שבועות - בעוד מילאנו מאבדת כדורים וקורסת כשהרכז המחליף ג'יאקטי נכנס; מכבי מחפה על ליאור אליהו בהגנה בחסימה מהדהדת של הנדריקס ברבע האחרון, בעוד מילאנו מפקירה לאורך כל הערב את השומר של סופו.
התוצאה היא שמכבי שולטת ביד רמה באחד הבתים הקשים ביורוליג. התוצאה השנייה היא שדייויד בלאט יכול להמשיך להתלונן על העומס וריבוי המשחקים, בידיעה שמנהליו נוכחים לדעת מדי שבוע שמאמנים ברמתו לא גדלים על העצים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם