באג 2012: השינוי המחשבתי של בלאט
ההברזה של פארגו גרמה למאמן מכבי המסודר לזנוח את החשיבה לטווח ארוך ולחיות את הרגע. תוכנית פארמר עזרה למכבי ת"א לשרוד את 2011, אבל הטופ-16 מתחיל בשנה הבאה, ובעיקר מתחיל מאפס
עפר שלח מאמין כי לריאל יש יותר סימני שאלה
כיוון שכל התקציב של חולון בקושי מגיע למחצית משכרו של פארגו בשיקגו, המאמן לקח ספין יצירתי אל הרגש המשפחתי. "בוא, תחיה קצת עם אחיך הקטן בישראל. יהיה נחמד". באותן דקות זה נראה לו רעיון ריאלי, רק שג'נרו הסביר בנונשלנטיות שג'רמי לא חוזר לישראל. שמיר התקשר לחבר בלאט, לשאול מה קורה. בלאט לא ממש ידע מה לענות.
בהתחלה, אנשי מכבי עוד קיוו שהרכז שלהם מפנטז בילדותיות, ויתרצה כשיבין שהחוזה לא מאפשר לו להתנתק חד-צדדית. כמו שאכן קבע השבוע הבורר. כשהתברר שפארגו מתעקש, וגם איומים משפטיים ואפשרות שהרדיפה אחרי החלום תעלה לו בהפסד כספי עצום לא מועילים, כבר היה מאוחר מדי. ברגע אחד, כל התוכניות המסודרות השתבשו.
תוכנית ב' לא הצליחו לייצר, ומכבי נגררה לסיטואציה ממנה בלאט כל כך ניסה לברוח במקור. המועדון שרגיל לבנות את כל העונה לקראת ההכרעות של הטופ-16 ואירועי השיא באפריל-מאי, מצא עצמו בתחילת אוקטובר חי מהיום להיום. מכבה שריפות ומקווה לטוב.
בלאט לא רצה גימיקים זמניים מה-NBA, בטח לא בעמדה החשובה בסגל. ג'ורדן פארמר הגיע כי לא היתה לו ברירה. או במילים שלו: "רציתי להציל את 2011". בלאט הסביר שהעלייה לטופ-16 קריטית לתפקוד המועדון. ובצדק, מקצועית וכלכלית.
הבעיה היא שנכון
הפיצוץ עם תיאו פפאלוקאס היה הדוגמה הכי בולטת. בהנהלה וסביבותיה לא הבינו איך היווני לא משולב ברוטציה, במיוחד לאור הידיעה שפארמר צפוי לעזוב. בלאט רצה לנצח את הפועל ירושלים, צ'דביטה זאגרב ומכבי חיפה. אותו קו מנחה לא נגמר בפפאלוקאס.
בשבת ג'ון שאייר התכבד בשלשות ראשונות מאז משחק הפתיחה באוקטובר. בשני הוא זכה לארבע דקות כבר ברבע הראשון מול חולון. משחק חסר חשיבות מבחינת מכבי. ההזדמנות האולטימטיבית לנסות לנצל מומנטום, להחזיר צבע לכוכב דיוק, או לפחות לבדוק מה הוא מסוגל לעשות. אובייקטיבית ברור שהאיש מתקשה להשתלב ומעבר לכל עניין פיזי, צלל למשבר ביטחון שצורח לשמיים. אבל המשחק היה צמוד יחסית, אז עד הסיום לא נמצאו עבור שאייר יותר משתי דקות וחצי, לפני ההפסקה.
פפאלוקאס, כזכור, בכלל לא התלבש למשחק. הדקות בעמדת הרכז הלכו לקית' לנגפורד. פלסטר מאולתר שהספיק כדי לנצח ביכולת אישית את חולון. בטח לא הפתרון עליו בלאט היה רוצה לבנות לטווח ארוך. ואם כבר תוכניות לטווח ארוך, מתחילת העונה מכבי לא הופיעה לליגה פעמיים רצוף עם אותה רביעיית זרים. רק ציוות אחד חזר על עצמו בהמשך הדרך. לפחות בחצי מהמשחקים, הזר שהצטיין ביורוליג לא שותף בתחילת אותו שבוע בליגה.
מצד שני, נכון לעכשיו בלאט עומד בכבוד במבחן התוצאה. לצד חריקות צורמות בשגרה, שתי ההופעות הכי טובות של מכבי העונה היו בשני המשחקים הכי חשובים. בבית מול ריאל ומילאנו. מעשית, המוקשים הפוטנציאלים היחידים שאסור היה לפקשש, ולשם מכבי הגיעה בתזמון מושלם ונראתה מצוין. הניצחון הביתי על מילאנו גם הבטיח מעשית עלייה לשלב הבא. מהבחינה הזו, פארמר עמד במשימה והציל את 2011. רק שהטופ-16 מתחיל בינואר 2012, ובעיקר מתחיל מאפס.
בינתיים איבדה מכבי גם את המצנח הרזרבי. בתחילת העונה אחת הנחמות לקראת העזיבה הצפויה של פארמר היתה האפשרות שעד דצמבר דורון פרקינס יחלים ויוכל להצטרף. בדיעבד התברר שהליך ההחלמה ארוך מהמקווה. הגארד עבר לאחרונה עוד ארתרוסקופיה. לפני שבועיים הוא הגיע לארץ לבדיקות הקשורות לביטוח, ונפגש גם עם מכבי. הסיכויים שיהיה כשיר כבר העונה, מספרים בקבוצה, נראים קלושים.
במקביל נמשכים החיפושים אחרי חיזוק, אבל השוק בעייתי עוד יותר מאשר בשנים רגילות. גם המבחר הצטמצם מאוד, כיוון ששחקני NBA רבים נשארים באירופה, כך שיותר שחקנים שמתנדנדים בשגרה עשויים למצוא השנה עבודה בארה"ב. גם המחיר צפוי לטפס.
פארמר עלה למכבי 30 אלף דולר בחודש. דמי כיס ביחס למחיר הריאלי של רכז על ביורוליג. מחליף, בשלב הזה של העונה, מעבר להתפשרות המקצועית, אמור לעלות הרבה יותר. גם אם מדובר בשחקן זול יחסית ממועדון בינוני, בדרך כלל אין סיבה לשחרר אותו אלא תמורת פיצוי. מבחינת רוב הקבוצות באירופה, בצדק או שלא, מכבי נתפסת כמעצמת-על כלכלית. תג המחיר צפוי להיקבע בהתאם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם