מיכאיל פרוחורוב עובר מהפרקט לקרמלין
בעלי הנטס, השלישי בעושרו ברוסיה (הון של 18 מיליארד דולר) ואחד הבעלים הצבעוניים ב-NBA (מתמחה באמנויות לחימה, חובב נשים ובעל רזומה רצוף סקנדלים), מסתער על היעד הבא: נשיאות רוסיה
את שני הראשונים ברשימה (צמד מיליארדרים מפלדה, עם 24 מיליארד ו-18.5) מרבית האנשים בישראל ובארה"ב לא ממש מכירים. לעומת זאת, את פרוחורוב ואברמוביץ' כמעט
"איש לא התעניין בי לפני שרכשתי את הנטס," אמר בראיון נדיר לצ'יפ בראון, כתב הניו-יורק טיימס שאחראי לכתבת הפרופיל המקיפה ביותר שנכתבה עליו בעיתונות האמריקאית.
העניין הציבורי בו רק גדל כשב-12 בדצמבר, יומיים אחרי שרבבות רוסים יצאו להפגין נגד זיוף הבחירות לפרלמנט, התייצב פרוחורוב במוסקבה והודיע שהחליט להתמודד מול פוטין ב-4 במארס. "קיבלתי את ההחלטה החשובה בחיי אולי," הודיע, "אני מתכוון להתמודד לנשיאות".
בית ביום: הפסיפי
לרכישת קבוצת ספורט יש לא מעט היבטים עסקיים, בחישוב של עלות מול תועלת ברור לכולם שההשקעה הכספית היא הצד השולי בסיפור. במקרים כאלה ההפסד הוא כמעט תמיד מציאות קיימת, ובחלק מהמקרים הוא מגיע לעשרות מיליוני דולרים.
הסיפור של אברמוביץ' מספק תמונת מראה למהלך שעשה פרוחורוב לפני שנה וחצי. אברמוביץ' רכש את צ'לסי ב-100 מיליון דולר ב-2003, בנוסף להסכם לכיסוי חובות של כ-130 מיליון דולר. אברמוביץ' לא בזבז זמן. מיד לאחר שהפך לבעלים הרשמי יצא במסע רכש בולמוסי שלא נראה כמוהו במגרשי הכדורגל של אנגליה.
האיש שמחזיק ביאכטה הגדולה בעולם, המאובזרת במערכת הגנה מתקדמת מפני טילים, בחלונות ממוגני ירי, בחדר משוריין ובצוללת פרטית, נכנס לעסקה כמי שיוצא לקרב. הוא קנה כל מה שהיה בשוק, שילם כמה שהיה צריך, שבר את שיאי ההעברות של כל הזמנים בליגה האנגלית והשקיע בשנתו הראשונה במועדון סכום חסר תקדים של 160 מיליון דולר.
כך גם פרוחורוב. במאי 2010 אישרה הנהלת ה-NBA את העברת השליטה של הנטס לידיו. פרוחורוב שילם כמעט 200 מיליון דולר עבור 80 אחוז מהבעלות על הקבוצה, פלוס 45 אחוז מהבעלות על הזירה המפוארת שמוקמת בימים אלה
כסף, כפי שברור לכולם, לא היווה בעיה לבעלים, אשר בעת הרכישה החזיק בהון של 13 מיליארד דולר שמאז הספיק לצמוח ל-18 מיליארד - נתון שהופך אותו לבעלים העשיר בליגה בפער משמעותי. אך בניגוד לאברמוביץ,' ששנה לאחר הרכישה הביא לקבוצה אליפות היסטורית, במקרה של פרוחורוב ההתחלה היתה צולעת בהרבה, שלא לומר מביכה. את העונה שעברה סיימו הנטס עם מאזן עגום של 24 ניצחונות מול 58 הפסדים, מקום 25 מתוך 30 קבוצות הליגה.
יתרה מזאת, פרוחורוב, מבעלי קבוצת הספורט הצבעוניים ביותר שידעה ארה"ב, לא הצליח לשנות את הדימוי האפור של הקבוצה, שהמשיכה בבעלותו לשמור על צביונה כאחת הקבוצות החלשות והמשעממות בליגה. כמה מחזורים בלבד לאחר תחילת המשחקים היה ברור שמצפה לה עונה נוספת שתתפקד בה ככדור שינה לאוהדים מתוסכלים שעוד נותרו לצפות בה.
פרוחורוב לא התרגש יותר מדי. ובצדק. ההבדל הקיצוני בין הישגיה של צ'לסי לבין כישלונותיה של הנטס מעיד פחות על יכולות הניהול של בעלי הקבוצות ויותר על ההבדלים התהומיים בין מבני שתי הליגות.
בית ביום: הצפון מערבי
מצד אחד הליגה האנגלית הפרוצה ומשלוכת הרסן, זירת קרבות לעשירי כל העולם שמאפשרת לאיש עסקים כמו אברמוביץ' לחדור אליה בסערה, להכניס לתוכה ניהול דורסני, למכור ולקנות, לפטר ולכבוש אותה כמה חודשים לאחר מכן; ומצד שני ה-NBA, שמנוהלת על פי כללים שוויוניים קיצוניים - על גבול הסוציאליסטים. תקרת שכר נוקשה שמחויבים בה בעלי כל הקבוצות, הגבלות שכר לשחקנים בהתאם למשך החוזה ודראפט שנתי שאמור לאזן את הפערים בין הקבוצות החזקות לבין אלה החלשות.
אין פלא שכמעט את כל קבוצות הכדורגל הבכירות באנגליה רכשו בשנים האחרונות בעלים זרים, רודפי כוח ותאבי פרסום. כך אברמוביץ' קנה את צ'לסי, כך שיח' מנסור בן זאיד אל-נאייאן מאבו דאבי, אחד האנשים העשירים בעולם, הוא בעליה של קבוצת מנצ'סטר סיטי, כך במקרה של ארסנל, ששליש מהבעלות עליה בידי האוליגרך האוזבקי-רוסי אלישר אוסמנוב וכך גם במקרה של קבוצת הפאר מנצ'סטר יונייטד, שנשלטת בידי משפחת גלייזר האמריקאית.
פרוחורוב, מנגד, עשה בשנה שעברה היסטוריה כשהפך לבעלים הזר הראשון של קבוצת NBA. במקום שיש בו מגבלות שכר דרקוניות הסיכוי לסיפוק מיידי קטן במיוחד, והיכולת לפתות שחקנים עם חוזי עתק, כפי שעשה אברמוביץ' בצ'לסי, לא קיימת. ה-NBA היא אפשרות קורצת הרבה פחות לאוליגרכים טיפוסיים, שהדבר האחרון שהם צריכים הוא שהקומישינר הכל-יכול של הליגה, דיוויד סטרן, יפשפש להם בציציות, יבדוק להם את הספרים, יבטל להם טריידים ויטיל עליהם קנסות.
בהקשר זה, כפי שברור לכולם, ההחלטה לאפשר לפרוחורוב לרכוש את הקבוצה, שלפני 20 שנה היתה בלתי אפשרית, היא בסך הכל מהלך שיווקי נוסף מצד סטרן שיודע שמדובר בכרטיס הכניסה הטוב ביותר לשוק הרוסי. "זה ספורט גלובלי, ה-NBA משודר ב-215 מדינות ב-43 שפות, כך שזה היה תוצר טבעי של הגלובליזציה," הסביר סטרן את המהלך.
בית ביום: האטלנטי
ואולם, פרוחורוב לא בא כדי לכבוש, הוא בא לבנות. ההתנהלות שלו מחושבת הרבה יותר וכוחנית הרבה פחות מזו של אברמוביץ'. "אמריקה, באתי לשלום," הכריז כשהוצג כבעלי הקבוצה. "המטרה שלי היא לבנות שושלת ואני לא ממהר". אחרי שנה קשה, שבמהלכה נותרו הנטס כבדיחה של הליגה, המשיך פרוחורוב להביע אמון במאמן אייברי ג'ונסון, שאברמוביץ' כבר מזמן היה שולח לחפש לעצמו עבודה חדשה.
כבר כעת, יום לפני פתיחת העונה החדשה, פרוחורוב יכול לזקוף לעצמו הישג די משמעותי. מי שהודה כי רכישת הקבוצה הפכה אותו למקור להתעניינות בינלאומית הצליח בשנה וחצי האחרונות לכבוש את ליבם של מרבית הפרשנים וכלי התקשורת האמריקאים, הישג לא מבוטל במדינה שלא ידועה בחיבת יתר לאוליגרכים עם מבטא רוסי כבד שנכנסים לה לכיס.
"מדובר באדם כריזמטי באופן בלתי רגיל", אומר לעסקים שישי צ'יפ בראון מהניו-יורק טיימס, עיתונאי הפרינט שצבר הכי הרבה שעות במחיצת פרוחורוב ומי שכתבת הפרופיל שעשה נחשבת למקיפה ולאינטימית ביותר שפורסמה על פרוחורוב בארה"ב. "הוא אוהב כדורסל בצורה הכי כנה שיש, הוא שיחק כדורסל בקולג' (מתנשא ל-2.05 מ' - צ.י), הוא אתלט אדיר עם מהירות של אייל וגוף של ג'ירפה".
- ההחלטה לרכוש את הנטס היתה חכמה?
"ההשקעה היתה אדירה בעיקר משום שניתנה לו האפשרות לרכוש 45 אחוז מהארנה החדשה שתקום בברוקלין. נוסף על כך, הרכישה של הנטס הפכה אותו לדמות אמריקאית מוכרת במידה שלא היה מגיע אליה אם היה רוכש את יצרנית המכוניות ג'נרל מוטורס לדוגמה. זו חשיפה ששווה עבורו הרבה מאוד כסף ומאפשרת לו להרחיב את הפעילות העסקית שלו".
- אף שתקרת השכר הנוקשה הופכת את המיליארדים שלו לכמעט לא רלוונטיים.
"זה נכון שהוא לא יכול לשלם משכורות חריגות, אבל הוא מאמין בתכנון אסטרטגי לטווח ארוך וחושב שסקאוטינג יסודי, צוות אימון מובחר, מחנות אימון מושקעים ומתקנים משופרים - הם שעושים את ההבדל. חשוב לו שלקבוצה יהיה מתקן האימונים הטוב ביותר והציוד המתקדם ביותר. לפני הרכישה שלו היתה הקבוצה במצב כלכלי קשה כל כך שהיתה מחפשת מלונות זולים שלא מתאימים לסטנדרט של קבוצת NBA כדי לחסוך בהוצאות".
בית ביום: הדרום מזרחי
- איך המהלך שלו מתקבל ברוסיה?
"אני חושב שבקרמלין לא התלהבו שאדם עשיר כמוהו מפזר את כספו מחוץ למדינה. אחד ההסברים לרכישה היה שכך הוא יוכל לייבא לליגת הכדורסל הרוסית את שיטות הניהול, הכספים והאימון של ה-NBA כלומר, לשפר את איכות הכדורסל המקומית באמצעות הרכישה".
- משיכה לאמנויות לחימה ולנשים יפות מזכירה לא מעט את ולדימיר פוטין.
"אני חושב שמדובר בשני אנשים שונים לגמרי. פרוחורוב פתוח הרבה יותר למערב, סקרן, לא מחפש כוח לשם כוח, אלא מעוניין באמת לפתח ולקדם את רוסיה. הוא רוצה לשפר דברים, לשנות את המדינה. יש לו רגל בעולם הישן ורגל בעולם החדש, ואני חושב שהלב שלו נמצא הרבה יותר בעולם החדש".
- מה לגבי חיבתו הגדולה לאמנויות לחימה?
"הוא מתאמן במשך שעתיים בכל יום בקיקבוקסינג ובתרגילי מהירות וקורדינציה".
בראון לא היחיד שנשבה בקסמו של פרוחורוב. "מדובר באדם אנרגטי וכריזמטי מאוד. יש לו נוכחות חזקה, וכשהוא נכנס לחדר הוא מושך מיד את כל תשומת הלב", אמר צבי טוורסקי, עורך בכיר במגזין ה-NBA הנחשב "סלאם מגזין", שנפגש עם פרוחורוב כמה פעמים.
- השנה האחרונה היתה כישלון מקצועי.
"בשנה שעברה הוא החתים את דרן ויליאמס, אחד הגארדים הטובים בליגה, והשנה פתאום הסנטר דוויט הווארד מתעניין בהצטרפות לנטס. לפני כמה שנים מצב כזה היה בלתי אפשרי, אבל מאז פרוחורוב נכנס השתנו דברים. ככה זה עם הבעלים הכי מפורסם בליגה, זו קבוצה שונה לגמרי. הוא הביא רוח חדשה, ואם הוא באמת ישיג את הווארד זו תהיה אחת הקבוצות הטובות בליגה.
"דווקא בגלל תקרת השכר ומשום שכולם יכולים לשלם את אותה המשכורת לדברים הקטנים יש חשיבות גדולה: חדרי הלבשה מפוארים, מתקני אימון חדשים, צוות אימון מנוסה. אלה דברים שיכולים לגרום לשחקנים לרצות לשחק בקבוצה".
אחד מאותם הדברים הוא המעבר ההיסטורי של הקבוצה, שממשיכה להיקרא בשלב זה ניו ג'רזי נטס, לשחק בעונה הבאה באולמה החדש בברוקלין, אחד האולמות המפוארים והיקרים ביותר בארה"ב. "כשהיא תעבור לאולם החדש הרווחים צפויים לעלות משמעותית," מסביר טוורסקי.
"המעבר לניו יורק הופך את הקבוצה לסקסית וחזקה הרבה יותר. זה גם לא משנה כמה רע היא תשחק, בשנים הראשונות יהיה האולם מלא בכל ערב באנשים שירצו לקחת חלק בחוויה של משחק באחד האולמות הכי מפוארים בעולם, כך שמבחינה כלכלית, העתיד שלה נראה די טוב".
בית ביום: המרכזי
מפרוחורוב במוסקבה ועד לגאידמק בישראל, מאברמוביץ' בלונדון ועד לפוטין ברוסיה - במעגל הכוח של האוליגרכיה הרוסית אפשר למצוא לא פעם שילוב של נשים יפות, כסף רב ועוצמה פיזית. יוצא מן הכלל, בהקשר זה, הוא אברמוביץ,' היחיד מבין הארבעה שלא עוסק בגלוי באמנויות לחימה ואולי לכן מפצה את עצמו ביאכטה משוריינת ובצוללת מילוט פרטית.
פרוחורוב, מהבחינה הזאת, הוא התגלמותה המובהקת ביותר של תפיסת הגבר הרוסי האולטימטיבי בעידן שאחרי נפילת הקומוניזם. "אני אוהב לשלוט בסיכונים", אמר בראיון לתוכנית התחקירים "60 דקות" בהתייחסו לנטייה להפיק קליפים מושקעים המתעדים את חיבתו הגדולה לספורט אתגרי.
את הבוקר הוא פותח בשעתיים בחדר כושר ובאימון קיקבוקסינג פרטי שמעביר לו המאמן הלאומי של נבחרת רוסיה. פרוחורוב אף החליט לחקות את דמותו של אל פצ'ינו בסרט "פני צלקת" ולתפעל מול המצלמות קלצ'ניקוב שקיבל מיחידת העילית של הצבא הרוסי.
אך התשוקה הגדולה ביותר שלו היא נשים, בעיקר בלונדיניות, ארוכות רגליים ושופעות חזה. "אני אוהב נשים", הכריז באותו הראיון, רגע לפני שלקח את צוות הצילום לסיבוב מועדוני לילה ברחבי מוסקבה, שם חיכו לו 20 דוגמניות מקומיות כשהן רוקדות סביבו בחדר ריקודים פרטי.
"אולי אשנה את שם הקבוצה לשם החברה שלי, ובכל פעם שאחליף חברה אחליף את שם הקבוצה", אמר במסיבת העיתונאים הראשונה כבעלי הנטס. אותה חיבה ברלוסקונית לנשים יפות ולמסיבות חשק הצילה לו את הקריירה ומנעה ממנו הפסד של מיליארדי דולרים.
את הכסף שלו, כמו שאר האוליגרכים, הוא עשה על חורבותיה של ברית המועצות בראשית שנות ה-90 תוצר מובהק של חינוך נוקשה ושל השכלה גבוהה שהציע הסדר הישן וניצול הזדמנויות עסקיות שנפתחו לפניו בסדר החדש. אביו עמד בראש המחלקה הבינלאומית של משרד הספורט הממשלתי, אמו היתה מהנדסת, וסבתו מצד אמו אנה בלקינה היתה יהודייה מומחית בעלת שם למיקרוביולוגיה שעל אף מעמדה הבכיר חיה בתחושה רדיפה מתמדת מצד זרועות השלטון הקומוניסטי האנטישמי.
פותחים שולחן, אזור המזרח
פרוחורוב סיפר בראיון ל"ניו יורק טיימס" על הילדות בצל משטר הדיכוי הקומוניסטי של שנות ה-60 וה-70, על הכמיהה למערב ועל הרצון לפרוץ את גבולות התודעה שהכתיבה משטרת המחשבות הקומוניסטית. "היה צורך לתמוך במשטר כלפי חוץ, ומנגד היו החיים הפרטיים בבית, שם היינו מקשיבים לתחנת הרדיו של קול אמריקה, קוראים ספרים אסורים ומדברים. לילד בן 12 או 14 לא קל לחיות עם מגבלות כמו מה מותר להגיד או לעשות".
כשהיה בן 17 נרשם ללימודי תואר ראשון באקדמיה לכלכלה של מוסקבה, אחד המוסדות היוקרתיים במדינה להשכלה גבוהה. בגיל 23 הקים את העסק הראשון שלו, חברה לחידוש מכנסי ג'ינס משומשים שהיה קונה ברובל אחד, מחדש ומוכר לחנויות עבור 15 רובל. עם הזמן התרחב העסק עד שבשיאו העסיק לא פחות מ-300 עובדים.
פרוחורוב הלך כבר אז בשני קווים מקבילים שנפגשו 23 שנה לאחר מכן: עסקים ופוליטיקה. מצד אחד בעל חברה מצליחה ויזם עסקי מוכשר ומצד שני חבר במפלגה הקומוניסטית שהצטרף אליה בשנת .1988 השילוב הזה - של יד אחת עמוק בתוך עולם העסקים ושנייה במסדרונות השלטון - אפשר את צמיחתו של אחד מאנשי העסקים החזקים והמצליחים ביותר ברוסיה.
שנה לאחר מכן, כשסיים את לימודי הכלכלה בהצטיינות, התקבל לעבודה בתפקיד ניהולי בבנק הבינלאומי לשיתוף פעולה עסקי, שם היה אחראי לקשרי החוץ עם לא פחות מעשר מדינות זרות. כשברה"מ התפרקה ואיתה הסדר השלטוני, קיבל ולדימיר פוטנין, בכיר לשעבר במשרד למסחר חוץ וסגן ראש ממשלת רוסיה בהמשך, היתר להקמת בנקים פרטיים, וצירף אליו את פרוחורוב כשותף שווה.
יחד הם הקימו את אחד הבנקים הפרטיים הראשונים במדינה החדשה, MFK. לא חלפה חצי שנה והבנק גרף רווחים של 300 מיליון דולר על פי דיווחים.
שנה לאחר מכן הם הקימו בנק נוסף, UNEXIBANK, על רקע שיעורי האינפלציה הגבוהים ברוסיה בשנים אלה ניהלו השניים מדיניות כלכלית שהתבססה על רכישה ומכירה של מט"ח, בעיקר של דולרים, שגרפו להם בתוך קצת יותר משנה נכסים בשווי שני מיליארד דולר על פי ההערכות. פרוחורוב, בקושי בן 30, הפך כבר אז למולטי מיליונר.
ואולם, זה היה רק צד אחד של המטבע, הצד האפל פחות. הצד השני היה הונאה מתוחכמת שאפשרה לשניים להשתלט על כמה מחברות הכרייה הגדולות ביותר במדינה, כולל נורילסקיניקל, אחת מיצרניות הפלדה והפלטינום הגדולות בעולם. נאמנים לתפיסה הרווחת שמצוקה כלכלית של אחד היא הזדמנות של אחר, הבינו השניים כי על רקע המשבר הכלכלי הקשה שפקד את רוסיה באמצע שנות ה-90 ניצבת בפניהם הזדמנות חד-פעמית להחזיק מדינה שלמה בביצים.
הימים היו קשים במיוחד, ותמונות של תורים ארוכים לכיכר לחם כבשו אז את מהדורות החדשות של העולם המערבי. האינפלציה הגיעה ל-200 אחוז. משכורות לעובדי מדינה לא שולמו במשך חצי שנה ומחסור אדיר באוכל השפיע על חייהם של עשרות מיליוני תושבים. ארבע שנים לאחר נפילת הקומוניזם הביטה ההנהגה הרוסית בחוסר אונים בהתפוררות הסדר החדש ובשובם של זרמים קומוניסטים מקומיים.
פוטנין ופרוחורוב החליטו לסחור במצוקת התושבים המקומיים והגיעו להסכם מיוחד עם הממשל, שלפיו הבנקים שלהם ילוו מיליארדי דולרים למדינה המקרטעת ובתמורה יקבלו ערובות בדמות מניות בענקיות המכרות, המינרלים והתקשורת. כשהממשלה לא עמדה בתשלומי ההחזר, כפי שצפה הצמד מראש, החל תהליך הפרטה חסר תקדים שאפשר לשניים, בלא מעט תחכום, בהרבה עורמה ובמכרזים פיקטיביים, להשתלט על נורילסקיניקל ועל יצרנית הנפט החמישית בגודלה במדינה סידנקו בתמורה לסכום מגוחך של כמה מאות מיליוני דולרים.
בתוך שש שנים, מ-2001 ועד לרבע הראשון של 2007, זינק שווי מניות החברה מ-7 דולר ל-189 דולר. מ-2.5 מיליארד דולר, שווי החברה בעת שהשניים השתלטו עליה, נרשם בשנת 2007 זינוק ל-60 מיליארד. במקביל הפריד פרוחורוב את עסקי הזהב של מנוריסלק והקים את חברת הזהב הגדולה במדינה, פוליוס גולד. פרוחורוב הפך לאוליגרך צמרת.
כבר אז קנה פרוחורוב לעצמו שם של איש עסקים מצליח ביום ושל פלייבוי צבעוני בלילה, ובראשית 2007 התברר עד כמה השילוב הדוק. שמונה צעירות יפות מראה הצילו לו את הקריירה וסיפקו לעולם את אחת הפרשות העסיסיות והמדוברות ביותר של התקופה. במרכזה: מסיבה פרטית שארגן פרוחורוב לרגל השנה החדשה לכמה מחבריו הטובים, שכללה את הטסתם לעיירת הנופש באתר הסקי של הרי האלפיים הצרפתיים, קורשוול.
איש לא שמע מה קרה במהלך המסיבה, אבל ידוע שלשיפור מצב הרוח הטיס פרוחורוב לאתר שמונה דוגמניות רוסיות. השלטונות בצרפת, שלא ממש ידעו איך להתמודד עם הרגלי המסיבות של פרוחורוב, עצרו אותו בחשד לניהול רשת זנות יוקרתית על שטח המדינה.
לא חלפו כמה שעות מרגע המעצר והפרשה קיבלה ממדים בינלאומיים, כשהיא שואבת לתוכה את ראשי הממשל הרוסי ואת צמרת ההנהגה הצרפתית. אחרי ארבעה ימים שוחרר פרוחורוב, ושנתיים לאחר מכן נסגר התיק נגדו. "אני יודע שזה נשמע מוזר", סיפר, "אבל השהייה בכלא היתה הנאה צרופה. אני אוהב אתגרים מהסוג הזה".
את התנהלות השלטונות בצרפת תיאר בציניות אופיינית: "הצרפתים צרי עין כי הם מפגרים מאחור בכל הנוגע לאופנה, לסטייל ולדחף מיני". אך מהמעצר, התברר זמן קצר לאחר מכן, יצא מתוק. פוטנין, כמו הרבה אנשים בצמרת ההנהגה הרוסית, לא ממש רווה נחת מהבושות שעשה לו השותף הבכיר, וזמן קצר לאחר שחרורו של פרוחורוב החל בפירוק השותפות העסקית.
כשנה לאחר מכן, באפריל ,2008 נחתם הסכם היציאה שבמסגרתו מכר פרוחורוב 25 אחוז ממניותיו בנוריסלק לפי שווי של 13 מיליארד דולר לאוליגרך אולג דריפסקה. בתמורה קיבל 14 אחוז מהשליטה ביצרנית האלומניום הגדולה בעולם רוסאל, 4.5 מיליארד דולר במזומן ו-2.7 מיליארד דולר נוספים בתשלומים. לפי ההערכות סיים את העיסקה עם עוד עשרה מיליארד דולר בבנק.
שלושה חודשים לאחר מכן חווה העולם את המשבר הכלכלי המפורסם של סתיו 2008. הבורסה של רוסיה ספגה טלטלה עזה, והחברה שפרוחורוב עזב כמה חודשים קודם לכן איבדה עשרות אחוזים משווי מניותיה. "כמו בכל עסק, הכל שאלה של מזל, נסים קורים", הוא מודה בחיוך.
עכשיו, כשלאיש לא ממש ברור מהם הסיכויים שלו לנצח בבחירות הקרובות לנשיאות רוסיה, מקווים אוהדי הנטס לנס משלהם, שינחית בקבוצה כוכב בסדר גודל של הווארד וימנע מהם עונה נוספת של דשדוש בחלק התחתון של הליגה.
פרוחורוב, מצידו, שמתגאה בנוהג של משפחתו להקשיב בסתר לרדיו אמריקה, מבין שלא מדובר רק בצעצוע לשעות הפנאי ומודה כי "כמו בשיר של פרנק סינטרה 'ניו יורק ניו יורק,' אם אצליח שם, אני יכול להצליח בכל מקום".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם