בית ביום, עונת 2011/12: הדרום-מערבי
נוביצקי יתקשה להישאר בטופ, הספרס ינסו לחזור אליו, הגריזליס מאיימים לטרוף וברוקטס ובהורנטס עדיין מלקקים את הפצעים מפרשת כריס פול. חמש קבוצות הבית הדרום-מערבי, לפי הסדר המשוער שלהן בסוף העונה הקרובה
בעונה שעברה: 25:57 (מקום 3 במערב. 2:4 על פורטלנד, 0:4 ענק על הלייקרס, 1:4 על אוקלהומה סיטי ובגמר 2:4 על מיאמי בדרך לאליפות היסטורית). אולם: אמריקן איירליינס סנטר. מאמן: ריק קרלייל (52, עונה רביעית בתפקיד). באו: למאר אודום (לייקרס), וינס קרטר (פניקס), דלונטה ווסט (בוסטון), ברנדן רייט (ניו ג'רזי), שון וויליאמס (מכבי חיפה); בריאן קרדינל הושאר.
רוצים לעקוב אחרי ערן סורוקה וה-NBA?
שחקני מפתח שנשארו: דירק נוביצקי, ג'ייסון קיד, שון מריון, ג'ייסון טרי, ברנדן הייווד, רודריג בבואה. עזבו: טייסון צ'נדלר (ניו יורק), ג'יי.ג'יי. בריאה (מינסוטה), קארון באטלר (קליפרס), פג'ה סטויאקוביץ' (פרש), דשון סטיבנסון (ניו ג'רזי), רודי פרננדס וקורי ברואר (דנבר). אליפויות: 1.
אלופת NBA, ברוב המקרים, נוהגת קודם כל לנוח. להתענג על אור הזרקורים, לנצור את מראה הגביע החדש במשרד, להתרגל למטרה שצוירה על הגב. אלופת NBA, ברוב המקרים, לא נוהגת לוותר על 28.6 אחוז מהנקודות ו-37.3 אחוז מהריבאונדים שרשמה במהלך הפלייאוף בכזו קלות. עכשיו, תכירו את מארק קיובן.
פותחים עונה: מי תפציע מהמזרח?
פותחים עונה 2: האלופה מגיעה מהמערב
האיש שבמשך יותר מעשור ביזבז על כל מה שזז ולא היה מסוגל לשבת לרגע בשקט, במובן החיובי וגם קצת במובן השלילי, פעל מהר. הוא ידע לחגוג כמו שצריך, עם בקבוק שמפניה שעלה בערך כמו מדינה קטנה באפריקה, עם שופוני כמו שרק קיובן יודע לעשות.
כשהגיע הזמן להתחיל לשפץ את הסגל, הדבר הראשון שעשה היה לקחת את השחקן השני הכי טוב שלו בפלייאוף, ולוותר עליו לניקס תמורת חריגת טרייד ענקית. הצעד הבלתי נתפש הביא דיבידנד מיידי, כאשר בעזרת אותה חריגת טרייד הוא הביא כעבור יום את למאר אודום מהלייקרס.
בית ביום: הצפון מערבי
אחר כך נמשכו השיפוצים במלוא הקצב. אודום ווינס קרטר בנעלי סטיבנסון/באטלר/פג'ה, דלונטה ווסט במקום בריאה (לצד בבואה ודומיניק ג'ונס החוזרים מפציעות), ומתחת לסלים, הפתעה, העוגן ההגנתי של מיקי גורקה מגיע להגן על הסל של ריק קרלייל.
נכון שברנדן הייווד ויאן מהינמי מקדימים אותו ברוטציה, אבל וויליאמס יכול לספק אתלטיות וריבאונד מבורכים שאבדו ללא שוב עם עזיבת צ'נדלר. חצי רוטציה הוחלפה, עם שתי מטרות עיקריות: לשמר את הרעב, כולל צעירים אנרגטיים כמו בבואה וג'ונס, ולפנות מקום תחת תקרת השכר לכיתת שחקנים חופשיים אטרקטיבית בקיץ 2012.
ובין כל אלה עומד וניצב לו פסל החירות, נוביצקי. אחרי החגיגות, הראיונות, וכמויות בלתי חוקיות של בירה שנשפכו סביבו ועליו, נשאר שחקן בן 33, קצת עייף, שבדיוק סיים את המשימה של חייו בהצלחה, שכבר שיחק 41,363 דקות ליגה ופלייאוף, הגיע לטופ, עבר גם באליפות אירופה - ורק הגיוני שהאיש, מנטלית ופיזית, לא יתחיל את העונה עם אותם רעב ורצח בעיניים.
לא שהוא לא ירצה לנצח, לא שקשת הזריקה המושלמת שלו לא תמשיך לתסכל עשרות יריבים, אבל יכול להיות שבניגוד לעונה שעברה, כשנגיע למאני טיים, מישהו ירצה יותר ממנו.
רגע שנזכור מההשבתה: נוביצקי מפרק את נבחרת ישראל במשחק הפתיחה של הגרמנים באליפות אירופה. בשלב מאוחר יותר, מול יריבות חזקות יותר, הקסם שלו כבר לא הספיק.
אופטימי: בעזרת הכוחות החדשים מהספסל והניסיון שצברו שנה קודם, המאבס מצליחים שוב להיות מתוחכמים וקטלניים יותר מיריבותיהן המזדקנות ומהילדים החדשים בשיכון. מישהו באמת רוצה להמר נגד דירק?
פסימי: צ'נדלר, אתה חסר.
בית ביום: הפסיפי
בעונה שעברה: 36:46 (מקום 8 במערב. 2:4 היסטורי על סן אנטוניו, הפסידו 4:3 לאוקלהומה סיטי). אולם: פדקס פורום. מאמן: ליונל הולינס (58, עונה רביעית בקדנציה הנוכחית). באו: מארק גאסול הושאר, ג'רמי פארגו (מכבי ת"א), הרוקי ג'וש סלבי. שחקני מפתח שנשארו: זאק רנדולף, רודי גיי, מייק קונלי, טוני אלן, או.ג'יי מאיו, זאבייר הנרי. עזבו: שיין באטייה (מיאמי), ג'ייסון וויליאמס (פרש), ישמעאל סמית'. אליפויות: 0.
את הקו הדק שבין תהילת עולם לכישלון חוו בממפיס יותר מדי פעמים מהצד השלילי. עשור וחצי של אומללות הניבו עבור המועדון אפס ניצחונות פלייאוף, וגם בשנים הטובות תחת יובי בראון ועם פאו גאסול, הסיום תמיד היה צורם והשאיר טעם רע.
ואז הגיעה עונת 2010/11. הגריזליס נאבקו ביוסטון ובפניקס על השתחלות למקום האחרון בפלייאוף, ועוד לפני שנזרק כדור אחד מול סן אנטוניו, היו כבר מי שסימנו אותם כחיות טרף מסוכנות. ועכשיו, לעונה הנוכחית, הם גם מקבלים בחזרה את מי שהוגדר בעבר כפרנצ'ייז פלייר שלהם. לא רע להיות גריזלי.
בית ביום: האטלנטי
רודי גיי התחיל את העונה בסל ניצחון מול מיאמי, אבל פציעה השביתה אותו ומנעה ממנו לקחת חלק במאבק על הקצפת. בלעדיו הגריזליס העבירו סופית את מרכז הכובד שלהם לחלק הקדמי, אל צמד הגבוהים שמציג מועמדות לתואר הטוב ביותר במערב: גאסול ורנדולף. שניהם מאסיביים, אחד חזק יותר בהגנה והשני מסתער על כל ריבאונד התקפה, שניהם קולעים היטב מחצי מרחק ומפגינים התמצאות מתחת לסל, והם משלימים אחד את השני בלי בעיות אגו ומכסים את כל איזור הצבע.
השיטה תישאר זהה העונה. לתקוף בכל החזיתות ולנצל כל יתרון. מניהול המשחק החכם של קונלי, דרך ההתפרצויות ההתקפיות של מאיו (עם גיבוי מג'רמי פארגו, שחקן NBA לגיטימי, ומהרוקי הנוסף ג'וש סלבי), האתלטיות והוורסטיליות של גיי, ועד צמד הבולדוזרים מתחת לסל. דארל ארתור, עוד שחקן פנים חכם וחזק, אמנם סיים את העונה עם פציעה בגיד אכילס, אבל הגריזלים ימצאו לו תחליף, ויוכלו להמשיך ולהפעיל את המטחנה שלהם בצבע, עד שהיריבות ייכתשו לאבק.
בית ביום: הדרום-מזרחי
שני סימני שאלה מסוימים כן מרחפים באוויר. אחד מעל גאסול: לא מכיוון שהוא לא טוב, אלא מכיוון שיש לו חוזה חדש ומאוד נחמד של קרוב ל-15 מיליון דולר לשנה, וכבר ראינו סנטרים שהקריירה שלהם החלה להידרדר אחרי החוזה הגדול הראשון.
התהייה השנייה נוגעת לשאלת הגו-טו גאי: רנדולף קיבע את עצמו כמפקד לשעת חירום בפלייאוף האחרון, ולמרות שגיי עוד לא הספיק לפתח מניירות של סופרסטאר, תואר ה"פרנצ'ייז פלייר" נח עכשיו במידה שווה על הכתפיים של שניהם. באטייה, שהיווה גורם מאזן ומרגיע, לקח את כישוריו לסאות ביץ', וכדאי לגריזליס שהתהילה מהשנה שעברה לא תשנה אותם. למספיק אנשים שם (רנדולף, מאיו, טוני אלן) כבר היו בעבר התפרצויות של הרס עצמי. והם לא מתגעגעים לימים האלה.
רגע שנזכור מההשבתה: הרוקי ג'וש סלבי מלהטט בליגות הקיץ, כולל דו-קרב מגניב מול ברנדון ג'נינגס.
אופטימי: חצי גמר המערב של 2011 משוחזר ב-2012, שלב אחד מאוחר יותר. ואין אחריות על התוצאות.
פסימי: החוזה הגדול של מארק וההצלחה מהשנה שעברה עולים לגריזליס לראש, והם חוזרים למנהגיהם הישנים. ראיתם פעם דב שאוכל לעצמו את הרגל?
בית ביום: המרכזי
בעונה שעברה: 21:61 (מקום 1 במערב, רק כדי לעוף 4:2 מול ממפיס בסיבוב הראשון). אולם: AT&T סנטר. מאמן: גרג פופוביץ' (62, עונה 16 בתפקיד). באו: טי.ג'יי פורד (אינדיאנה), הרוקיז קוואי לאונרד וקורי ג'וזף. שחקני מפתח שנשארו: טים דאנקן, מאנו ג'ינובילי, טוני פארקר, טיאגו ספליטר, דוואן בלייר, ריצ'רד ג'פרסון. עזבו: ג'ורג' היל (אינדיאנה), אנטוניו מקדייס (פרש). אליפויות: 4.
עונת 2010/11 היתה הכי מוזרה בעידן דאנקן בסן אנטוניו. לרוב זו היתה קבוצה שפותחת את העונה בנמנום מסוים, יוצאת ל"רודיאו רוד טריפ" אחרי האולסטאר, מתגבשת ועושה לכולם גיהנום בפלייאוף. ודווקא אז, כאמור, הגיעה העונה האחרונה.
בניסיון להוריד את הלחץ והעול ההתקפי מדאנקן, הובילו ג'ינובילי ופארקר התקפות מהירות יותר, שהתבססו על יכולת הסיום הפנטסטית של הצרפתי (51.9 אחוז שדה). למרות שכולם קראו להם זקנים, הספרס דורגו במקום השישי בליגה בנקודות לערב, פתחו בכושר שיא ונתנו עונה רגילה יוצאת מהכלל.
דווקא לקראת סיומה, החלו להיראות סימני שבירה. כמה פציעות פה ושם והמצ'-אפ המסתמן נגד ממפיס המתעוררת היוו סימנים מדאיגים. הם הגיעו מהמקום הראשון לסדרה מול הגריזליס, ובאופן הכי לא סן-אנטוניואי, נתנו ליריבה להכתיב את הקצב ולנצח בכל הקרבות הפסיכולוגיים. טעות אחת קטנה של הצד שמנגד גרמה לגארי ניל להאריך את הסדרה בעוד משחק אחד, אבל זה כבר היה מעט ומאוחר מדי. לממפיס היו את כל הכלים, ולספרס, שנה שנייה ברצף, היתה חופשת קיץ ארוכה מהצפוי.
מכיוון שאצל אמא טבע ואבא שעון ביולוגי אין עיצומים, ניאלץ לשאול גם השנה האם זהו סוף השושלת - דאנקן בן 35, ג'ינובילי 34 - ומכיוון שאנחנו מכירים את דאנקן וג'ינובילי, לא נופתע אם גם הפעם ניענה בשלילה. מה שכן, באמת הגיע הזמן שעוד אנשים ייתנו כתף במאבק, כי השלישייה הגדולה לא יכולה לבד.
ניל בקו האחורי, יחד עם ג'ורג' היל שנשלח לאינדיאנה, ודוואן בלייר מקדימה, היו התחלה טובה. השנה הם יזדקקו לסיוע בעיקר מצד שלושה אנשים נוספים - קוואי לאונרד, הרוקי של סן דייגו סטייט, ג'פרסון וספליטר.
לאונרד, פורוורד שרשם 15.5 נקודות ו-10.6 ריב' בעונתו האחרונה ונחשב למועמד להיבחר הרבה לפני המקום ה-15 בו נלקח, יכול לתרום מיידית כבר בגיל 20, וסל ניצחון מול יוסטון בהכנה היה, כך מקווים בספרס, רמז לבאות.
ספליטר החמיץ בגלל פציעה את מחנה האימון בעונה שעברה, ושיחק עם עצמו תופסת ללא הצלחה. השנה אין לו תירוצים, אין לו את מקדייס שייכנס ברגעים הקשים, ואין סיכוי ש-4.6 נק' ו-3.4 ריב' לערב יעשו את העבודה. תכפיל את המספרים האלה ואז נתחיל לדבר. ג'פרסון נשאר למרות דיבורים על כך שישוחרר, וצריך להבין את הרמז.
לא ברור איך הספרס יתאוששו מהמכה חסרת התקדים, מדרך כל כך לא אופיינית לסיים את העונה. כן ברור שלטריו הנוכחי, מהגדולים בתולדות המשחק, אין עוד הרבה שנים ביחד. זהו עוד פרק בשיר "ואם לא אם לא עכשיו, אי-מ-תייייייי".
רגע שנזכור מההשבתה: פארקר מעניק לאירופה בכלל, ולצרפת בפרט, מחסדיו הכדורסלניים עם הופעה נהדרת באליפות אירופה (מלך הסלים עם 22.1 נק', לצד 4.4 אס') ובליגה הצרפתית (20.3 נק', ו-6.3 אס' עם וילרבאן).
אופטימי: הקבוצה שזכתה באליפות בעונת ההשבתה הקודמת סוגרת מעגל ולוקחת אחת כזו גם בעונת ההשבתה השנייה.
פסימי: ה-MVP של סדרת הגמר בעונת ההשבתה הקודמת, מספר 21 שקולע עם הלוח, לא עומד בעומס של עונת ההשבתה השנייה.
בעונה שעברה: 39:43 (מקום 9 במערב). אולם: טויוטה סנטר. מאמן: קווין מקהייל (55, עונה ראשונה בתפקיד, מחליף את ריק אדלמן). באו: סמואל דאלמברט (סקרמנטו), ג'רמי לין (גולדן סטייט), ג'וני פלין (מינסוטה), הרוקיז מרקוס מוריס וצ'נדלר פרסונס. שחקני מפתח שנשארו: לואיס סקולה, קווין מרטין, קייל לורי, ג'ורדן היל, קורטני לי, טרנס וויליאמס, גוראן דראגיץ', צ'ייס באדינגר, פטריק פאטרסון. עזבו: יאו מינג (פרש), צ'אק הייס (סקרמנטו). אליפויות: 2.
על לוס אנג'לס לייקרס, גם אחרי פיאסקו הטרייד על כריס פול שבוטל, כמעט אף אחד לא מסוגל ולא רוצה לרחם. יוסטון רוקטס נדפקה פעמיים - גם אכלה אותה מהעיסקה וגם נמצאת מאחורי הלייקרס בסקאלת האומללות. זה לא ממש מנחם אותם; גורמים במועדון הגדירו את דבריו של דייויד סטרן, על כך שהעיסקה המשולשת לא היתה בשלבי סיכום, כ"שקר", ודאגו להפיץ את חוסר שביעות רצונם ברבים, תחת מגבלות האיפול המשפטי שהוטלו עליהם.
בעיסקה, כזכור, היה אמור פאו גאסול לעבור לרוקטס, בעוד סקולה, מרטין, דראגיץ' ובחירת דראפט יזוזו להורנטס. ה-NBA רצתה בשם ההורנטס שהרוקטס יעבירו גם את שאר הסגל, האפסנאי ושתי קערות סלט למזכרת, ולזה הרוקטס כבר לא היו מסוגלים להסכים.
בשורה התחתונה, פאו גם לא בא, העברת השחקנים שלא התבצעה לא פינתה את הכסף הנדרש להחתמת ננה, וחזון הקו הקדמי הלטיני המרתק התנפץ. סקולה, שחקן נהדר אבל לא פאו, יצטרך להמשיך ולחפור מתחת לסלים לצד דאלמברט, סנטר סולידי אבל לא ננה. בעיר הטילים שרר דיכאון טילים.
עידן יאו תם רשמית, והסיני הגדול התפנה לפעילויות קהילתיות, ללימודים אקדמיים ולהמלצות על עפיצות של יינות סוביניון בעסק החדש שלו בקליפורניה. דריל מורי פינטז על גאסול וננה כמחליפים של הענק הכריזמטי מתחת לסל, אבל הוטח לקרקע המציאות. בלעדיו הרוקטס נשארו קבוצה שתקרע את התחת ותילחם על כל כדור, עם מנג'ר שקורא סטטיסטיקות שאף אחד לא מבין בצורה מופלאה, ועם מחזור שחקנים שיספיק, כנראה, רק למלחמה על הפלייאוף.
סקולה ומרטין הם מ-15-10 השחקנים הטובים בתפקידם, ולמרות הכל, הם כינור שני קלאסי, ולא יכולים לסחוב לבד. סביבם יש הרבה אנשים מוכשרים שכיף לראות - הרכז לורי מצא את תפקיד חייו, היל ופאטרסון מספקים ניצוצות מתחת לסלים, וויליאמס ובאדינגר הסופר-אתלטיים - אבל אפס סופרסטארים. ובלי סופרסטארים קשה להצליח בליגה. היה אמור להיות להם אחד, אבל אחת מהקבוצות הכי משקיעניות בליגה נדפקה, בגלל סטרן וההסבר שלו על "סיבות הקשורות לכדורסל".
רגע שנזכור מההשבתה: סקולה מוביל את ארגנטינה לזכייה באליפות האמריקות עם 21.4 נק' ו-6.3 ריב' למשחק, כולל 32 נק' במשחק הגמר מול ברזיל.
אופטימי: הקסם של מקהייל עובד, לפחות שני צעירים פורצים קדימה, ויוסטון מצליחה להשתחל לאיזור המקום השישי במערב.
פסימי: גאסול וננה נותנים עונות שיא, והרוקטס שוב נשארים מחוץ לפלייאוף, מסיבות הקשורות לכדורסל.
בעונה שעברה: 36:46 (מקום 7 במערב). אולם: ניו אורלינס ארינה. מאמן: מונטי וויליאמס (40, עונה שנייה בתפקיד). באו: אריק גורדון, כריס קיימן, אל-פארוק אמינו (קליפרס), הסנטר המכסיקני גוסטבו איון (פואנלברדה הספרדית); קרל לנדרי, מרקו בלינלי וג'ייסון סמית' הושארו.
שחקני מפתח שנשארו: אמקה אוקאפור, טרבור אריזה, ג'ארט ג'ק. עזבו: כריס פול (קליפרס), דייויד ווסט (אינדיאנה), ארון גריי (טורונטו), דייויד אנדרסן (סיינה). אליפויות: 0.
עוד שנייה, בבקשה, מזמנכם, כדי להשלים את רשימת בעלי התפקידים בהורנטס.
בעלים: 29 הבעלים האחרים של קבוצות ה-NBA , מכיוון שאין בעלים. נציג הבעלים (האחרים) בהנהלה: ז'אק ספרלינג. ג'נרל מנג'ר לענייני כדורסל חשובים: דייויד סטרן. סמרטוט רצפה המתפקד כג'נרל מנג'ר לכאורה, אבל למעשה אחראי רק על תחזוקה שוטפת, פאנלים ובעיות ת"ש: דל דמפס. קמרשהלור"ל (קצין מטבח ראשי שנותן הוראות ליוסיפון ובא רק לטעום): מר חסון.
יפה, סיימנו. ההורנטס, ללא ספק, עברו את תקופת ההכנה הביזארית מכולן. במהלך הימים שהובילו לפתיחת שוק השחקנים באופן רשמי, הם אותתו לכל הקבוצות שאפשר לדבר איתם, שהם עושים עסקים כרגיל ושהם עצמאיים לחלוטין.
באותו לילה בו סטרן ביטל את עסקת פול, לפי דיווח באחד האתרים בארה"ב, דמפס פשוט רצה לקום וללכת הביתה, ואחרים החזיקו אותו. מאוחר יותר הוא הכחיש זאת (לא שהיתה לו ברירה), אבל כנראה את כל המו"מ על פול ניהלו למעשה ג'ואל ליטבין וסטו ג'קסון מטעמו של סטרן. לבסוף הושג טרייד טוב עבור ההורנטס, אבל לא לפני שהנהלת המועדון עברה זובור פומבי.
עדיין לא ברור לגמרי, וכנראה שרק בעתיד נדע, מה באמת קרה שם. עד כמה סטרן חשב שחבילה המורכבת מאודום, סקולה, קווין מרטין ודראגיץ' עם בחירת סיבוב ראשון בדראפט עמוק, היא באמת לא ראויה.
איזה חלק שיחק בהחלטתו הבעלים הבא של ההורנטס, אם כבר יש אחד כזה מאחורי הקלעים, ואיזה חלק שיחקו בעלי הקבוצות הקטנות שסירבו להשלים עם מעבר של עוד סופרסטאר לקבוצה גדולה. מה שבטוח, שהמאמן מונטי וויליאמס יצא מכל זה עם כאב ראש רציני. הוא צריך לגבש מכל הברדק הזה קבוצת כדורסל.
וויליאמס היה אחת מהפתעות העונה שעברה, כשעוד לפני גיל 40 כבר הצליח לבסס מערכת יחסים נהדרת עם הרכז שלו, פול, ולבנות סביבו קבוצת הגנה מצוינת. עכשיו הוא עולה לעונה חדשה בלי שני האולסטארים שלו כולל הזרוע המבצעת פול, עם ג'ארט ג'ק חסר היציבות כפוינט גארד פותח, ובלי אף אחד שיגיד לטרבור אריזה לא לזרוק.
לפחות יש לו את גורדון המוכשר כאבן פינה, שחקן שיוכל לעשות העונה את 25 הנק' לערב כמעט ללא הפרעה. השארתם של לנדרי וסמית' היתה חשובה לעומק בקו הקדמי, אבל על הקבוצה הזו רשום "עונת מעבר" באותיות ניאון בוהקות.
ואגב, נכון, סטרן הוציא בסופו של דבר חבילה עם עתיד יותר מבטיח מאשר אודום, סקולה וכו'. אבל אף אחד לא מבטיח שאל-פארוק אמינו, שקלע 39.4 אחוז מהשדה בעונת הרוקי בה קיבל לא מעט הזדמנויות, אכן יתפתח לשחקן איכותי, ואף אחד לא מבטיח שגורדון, שיהפוך לשחקן חופשי מוגבל בקיץ הבא, באמת ירצה להישאר.
מה שכן, כאשר גורדון יוכל לצאת לשוק החופשי ב-2013, סטרן כבר עשוי להיות עמוק בפנסיה. ואז, זה יהיה כאב הראש של מישהו אחר.
רגע שנזכור מההשבתה: ה-NBA, ברגע הומניטרי, מאשרת לדמפס ולוויליאמס להשתתף בחתונתו של פול למרות האיסור על תקשורת בין שחקנים לבעלי תפקידים בזמן ההשבתה. מעניין אם הרשו להם גם להביא צ'קים, להתחבק עם פול אחרי החופה, ולנשנש מנצ'יז על הבר.
אופטימי: בקיץ הבא, יהיו בעלים.
פסימי: בקיץ הבא, גם גורדון יילך.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם