כמו פרח בר: ה-NBA ללא פיל ג'קסון

אחרי פרישתו של המאמן האגדי, ליגת הכדורסל בארה"ב לא בהכרח פחות טובה, אבל היא בוודאי הרבה יותר משעממת

אודי הירש | 29/12/2011 10:50

תגיות: NBA

פיל ג'קסון שפרש השנה מאימון הוא אדם שונה מזה שמונה ב‭1989-‬ למאמן שיקאגו

פיל ג'קסון. הליגה הרבה פחות מעניינת בלעדיו צילום: אם-אס-טי

בולס: הוא החליף מאז אשה (וגם ירך),‬ זכה ב‭11-‬ אליפויות והרוויח עשרות מיליוני דולרים. מקבץ אירועים כזה עושה משהו לאגו, וג'קסון של לוס-אנג'לס לייקרס הצטייר לא אחת כמי שהתנפח קמעה, ולא רק גופנית.

לכל כתבות סיכום השנה של nrg מעריב

הוא התנשא על היריבות, לגלג על התקשורת והרבה לבקר את שחקניו. הרוחניות שאפיינה אותו בעבר פינתה את מקומה ליהירות. הוא נמאס גם על ראשי הלייקרס, שמיהרו למחוק כל זכר לתקופתו במועדון.

למרות מגרעותיו, ואף שג'קסון מעולם לא היה מאמן הכדורסל החדשני או המקורי ביותר בליגה (שיטת המשחק שלו נהגתה בשנות ה‭,(50-‬ לא נראה מאמן כמותו בספורט האמריקאי בשנים הקרובות. מאמני NBA צומחים בדרך כלל מתוך הממסד.

הם יכולים להיות סקאוטים או עוזרי מאמנים אפורים שצמחו בסבלנות ובעקביות בתוך המערכת (דוגמת אריק ספולסטרה ממיאמי) או שחקני עבר בולטים שמזוהים כמנהיגים כבר כשחקנים (דוק ריברס, מארק ג'קסון).‬ לטיפוסים מוזרים, כמו קארים עבדול ג'באר, אין סיכוי לזכות בג'וב. אבל כשג'קסון מונה לתפקיד הוא נתפש כתמהוני, עקב עברו כנער פרחים.

דווקא האישיות הייחודית של ג'קסון אפשרה לו להביא מרכיב שחורג משרטוט תרגילים על הלוח, ולקנות את אמונם של כוכבי-על כמייקל ג'ורדן, ולפרקים גם את זה של קובי בראיינט ושאקיל אוניל. דווקא האאוטסיידריות, והעובדה שלא היה חלק מאף קליקה של מאמנים, אפשרה לו לעקוץ את עמיתיו ולספק עניין לאוהדים.

מעט אחרי שג'קסון הלך הביתה, הושבתה הליגה וחשפה את פניה. כל חבריה הם אנשי עסקים, בין אם הם בעלים ובין אם הם מאמנים או שחקנים. ג'קסון, לעומת זאת,

נתן תמיד את התחושה שהוא נמצא שם לא רק בשביל הכסף. בלעדיו, ה‭NBA-‬ היא לא בהכרח ליגה פחות טובה, אבל היא בוודאי הרבה יותר משעממת.