ראשי » ספורט » ענפים נוספיםגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

קלפנים: לקראת משחקי הוויילד קארד

שלושה שחקנים שלא נבחרו בדראפט ה-NFL עבדו קשה כדי לתפוס מקום בליגה. עכשיו הם כוכבים. בסוף השבוע יובילו אריאן פוסטר, ויקטור קרוז וג'יימס הריסון את הקבוצות שלהם בסיבוב הוויילד קארד בפלייאוף

"למי שמתעניין בשלומי, אהיה בסדר. למי שמודאג רק מעתיד קבוצת הפנטזי שלו,

אתם אנשים חולים". לאריאן פוסטר, הראנינג-בק בן ה-25 של יוסטון טקסנס, יש דברים יותר חשובים בחיים מלהיות שחקן פוטבול בלבד. הוא משורר, הוא עושה יוגה, הוא לומד אמנות וספרות, הוא פילוסוף, הוא משכיל, הוא משוגע על תרבות מצרית (נתן לבת שלו את השם האמצעי "איג'פט") והוא אחד הרצים הטובים בליגה.

למעשה, בעונה שעברה הוא רץ ליותר יארדים מכל רץ אחר ב-NFL זאת הסיבה שהוא כמעט גרם לטוויטר להתפוצץ בקיץ האחרון. פוסטר זינק למרכז הזירה ב-2010, עונתו השנייה בליגה. הוא הפך ממחליף אנונימי לשחקן המרכזי בטקסנס, ולצלע חשובה בכל קבוצת פנטזי שבחרה בו. פנטזי פוטבול הפך לעסק גדול בארה"ב, עם מיליוני משתתפים שבוחרים שחקנים אמיתיים לליגות וירטואליות. המון כבוד, עניין וגם כסף נמצאים על המאזניים. רק אל תגלו את זה לפוסטר.
  
באוגוסט, לקראת פתיחת העונה, הוא נפצע. מתח שריר והיה חשש שייעדר מהמשחקים הראשונים של 2011. פוסטר, נאמן להשקפת החיים הפתוחה שלו, העלה את התמונה של ההאמסטרינג הפצוע לטוויטר. הוא אמר שהכל יהיה בסדר, אבל המומחים שבחנו את הצילום באינטרנט דיברו על היעדרות מפתיחת העונה. האוהדים, ובעיקר אנשי הפנטזי, התבאסו. ואז פוסטר כעס וחזר לטוויטר כדי לפרסם את התגובה שלו. הכותרות: "פוסטר חושב שאתם אנשים חולים".
  
לפוסטר אין כעס בלב, יש לו השקפת עולם. יש דברים חשובים בחיים, ויש אנשים שחשובים יותר. זו אולי הסיבה שכל קבוצות הליגה התעלמו ממנו כשיצא מאוניברסיטת טנסי. זו הסיבה שהוא החזיק מעמד ולא נשבר עד שמצא את מקומו. העונה הוא אמנם לא שותף בשלושה משחקים (כולל במחזור סיום העונה חסר החשיבות), ובכל זאת רץ ל-1,224 יארד, פחות מ-1,616 שהשיג בעונה שעברה ועדיין מרשים ביותר.
  
בשבת יוסטון תארח את סינסינטי במשחק הפתיחה של הפלייאוף. גם פוסטר יהיה שם, הוא יחפש את החורים בהגנת היריבה, הוא ינסה למצוא את הקנווס עליו יוכל לשים את החתימה שלו. כי כמו שאמר ל"ספורטינג ניוז": "המשחק הזה הוא לא יותר מיצירת אמנות. אמנות היא איכות, תפוקה, תחום ביטוי. כך בדיוק אני מרגיש לגבי משחק הפוטבול".

במשחקי ההכנה לעונת 2010 נשמע באזז הולך וגדל מכיוון ניו יורק. השם החם היה הרסיבר של הג'איינטס ויקטור קרוז. השחקן האלמוני ממסצ'וסטס הגיע משום מקום והפך ללהיט של משחקי ההכנה אחרי שתפס שלושה טאצ'דאונס בדרבי טרום העונה המסורתי מול הג'טס.

אבל כדרכם של מפתיעי קדם עונה, המשחקים האמיתיים הגיעו והם חוזרים אחורה לסוף הסגל. קרוז לא מצא את מקומו בערימת הרסיברים המוכשרים של הג'איינטס. אחרי שלושה משחקים ואפס תפיסות כדור הוא נפצע וסיים את העונה.
  
2011 הגיעה, וקרוז בן ה-25 חזר למגרש כשהוא נחוש להוכיח שיש לו מקום בסגל. עכשיו יש לו יותר ממקום, הוא הפך למטרה המרכזית בניו יורק. 1,536 יארד בתפיסות כדור העונה הם שיא מועדון, ומקום שלישי בין כל הרסיברים בליגה.

והיארדים האלה הגיעו ברגעים הנכונים. רק בשבועיים האחרונים של העונה, בשני משחקים שהג'איינטס היו חייבים לנצח כדי להעפיל לפלייאוף, קרוז היה ענק. הוא תפס כדור לטאצ'דאון של 99 יארד בניצחון 14:29 על הג'טס ועוד אחד ל-74 יארד ב-14:31 על דאלאס ביום ראשון, שהבטיח את המקום בפלייאוף. שני מהלכים גדולים, שני שינויי מומנטום שהשאירו את הג'איינטס בחיים.
  
תשע פעמים העונה קרוז מצא דרך לכבוש, ותשע פעמים השחקן ממוצא פורטוריקני חגג עם ריקוד סלסה. "זו הרוח של האדם הלטיני", הוא הסביר ל"דיילי ניוז" על הסמל המסחרי החדש שלו. "כאשר אנחנו מנצחים, אנחנו חוגגים. אם אתה לא מנענע את זה, לא תעשה את העבודה". הסלסה הפכה ללהיט בניו יורק. אפילו הניקס התלהבו, והשבוע קרוז התארח במדיסון סקוור גארדן כדי להראות לכדורסלנים איך לזוז.
  
היריבים ראו גם הם את הריקוד, וצחקו. קרלוס רוג'רס מסן פרנסיסקו חיקה את הריקוד של קרוז אחרי שחטף כדור במשחק מול הג'איינטס. גם לורנט רובינסון מדאלאס רקד סלסה כשתפס טאצ'דאון מול ניו יורק, ודז בראיינט מהקאובויס הכריז אף הוא שיש לו סלסה ברגליים.

קרוז לא עצבני, הוא מוחמא. "כולם יודעים שאני התחלתי את זה, אז הוא יכול לרקוד בסגנון הזה אם ירצה", אמר הרסיבר על רובינסון. בינתיים הוא דוחה כל דיבור על "רוקדים עם כוכבים", יש לו את אטלנטה פלקונס על הראש ביום ראשון.

בניגוד לשני השחקנים הצעירים, ג'יימס הריסון בן ה-33 הוא כבר כוכב מבוסס. לפני שלוש שנים הליינבקר של פיטסבורג זכה בתואר השחקן המצטיין של העונה וצירף לו טבעת אליפות שנייה. הריסון ייזכר בעיקר בגלל   חטיפת הכדור וההחזרה לאורך מגרש שלם לטאצ'דאון בסיום המחצית הראשונה בסופרבול מול אריזונה.
  
בשנתיים האחרונות הריסון הפך לדובר המרכזי של הדור הישן, של שחקני הגנה שלא מקבלים את שינויי החוקים האחרונים של הליגה, שלא מוכנים להיות פחות אגרסיביים. צורת המשחק הקשוחה, שלא לומר אלימה, של הריסון עלתה לו מאות אלפי דולרים בקנסות מהליגה בשנתיים האחרונות. בדצמבר הוא אפילו הושעה למשחק אחד בגלל תיקול חריף על הקווטרבק של קליבלנד קולט מקוי, שגרם למקוי זעזוע מוח.
  
הריסון מצדו מתעקש להמשיך בסגנון המשחק שלו, ואלה חדשות לא נעימות לטים טיבו והתקפת דנבר שיארחו אותו ביום ראשון. הליינבקר של פיטסבורג הוסיף לעצמו את תואר השחקן המפחיד בליגה בגלל ההתנהגות שלו.

בינתיים בפיטסבורג מנסים לשמור על הכוכב שלהם. המאמן מייק טומלין אפילו יצא להגנתו בשנה שעברה, ואמר בתוכנית רדיו אחרי שכוכבו נקנס ב-25 אלף דולר: "הוא שחקן מאוד ממושמע. בניגוד לתדמית שלו, הוא אינו שחקן מלוכלך. יש לו שני ילדים, והקנס הזה עלול להיות חלק רציני משכר הלימוד שלהם".
  
גם טומלין לא היה יכול להצדיק את הדברים של הכוכב שלו בקיץ. בזמן ההשבתה הריסון מצא לעצמו מטרה חדשה - האיש שמטיל עליו את העונשים. בראיון לירחון "מנס ג'ורנל", בכתבה הכוללת צילום של הריסון מניף אקדחים, הוא יצא נגד הקומישנר רוג'ר גודל. בין הציטוטים אמר השחקן על הבוס שהוא "נוכל", "השטן", "טיפש", "בובה" והוסיף ש"אם גודל היה עולה באש, לא הייתי משתין עליו כדי להציל אותו. אני שונא אותו".
  
הריסון גם לא שכח לבקר את חבריו לקבוצה רשארד מנדנהול ובן רות'ליסברגר על ההופעה שלהם בהפסד לגרין ביי בסופרבול האחרון. הריסון התנצל מאז, אבל לא שינה את סגנון המשחק. כנראה שגם לא את סגנון הדיבור. רק בשביל זה שווה לראות את פיטסבורג מצליחה - בשביל הרגע שהריסון, רות'ליסברגר וגודל יעמדו ביחד על הפודיום בסופרבול באינדיאנפוליס ב-5 בפברואר.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...