מפסידים בהתערבות: טביב VS קשטן
לבעל הבית מותר לבוא בדרישות בנושאים מקצועיים, אבל הוא חייב להכיר את הגבול, אחרת היחסים בינו למאמן יגיעו לפיצוץ. לדרור קשטן זה כמעט עלה במקום העבודה שלו השבוע. וגם: איך הפך רן בן-שמעון לסוג של אברם גרנט
טביב בנה על קשטן. הוא לא הבין, או שמא הדחיק, שקשטן היום פחות אסטרטג וטקטיקן ויותר רס"ר משמעת. כמו שהיה צביקה שרף לאורך עיקר שנותיו כמאמן.
בנושאים מקצועיים לטביב היתה כותרת אחת: אני רוצה כדורגל אטרקטיבי. התקפי. שני חלוצים. אבל טביב לא הכיר את קשטן. דקה אחת אחרי שהוא מסכם את תנאי העסקתו, אתה יכול לשכוח ממנו.
הוא משחק אותה HARD TO GET סוג של איש עקרונות. לי לא יתערבו בעניינים מקצועיים. וטביב אכן התערב בעניינים מקצועיים. ככה, בקטנה. לפני כמה שבועות, וכבעל הבית. בעיקר בנושא של שני חלוצים וכדורגל יותר התקפי. לא הרבה מעבר לכך.
קשטן, כמו קשטן, הסתגר והתגונן. פה ושם גם התווספו חילוקי דעות בנושאים פחות חשובים, כמו מי מתאים לשחק מגן, מי קשר ומי לא קשר, והעסק עמד להתפוצץ. טביב סיפר השבוע לחברים קרובים כי הוא לא היה רחוק מפיטוריו של קשטן. המתח בין הצדדים לא נעלם. טביב החליט להפגין נוכחות ומנהיגות. אם קשטן יתעקש והתוצאות והרמה לא יספקו אותו, קשטן ימצא את עצמו מחוץ להפועל. אולי עוד במהלך העונה. אם לא, בקיץ.
2. מערכת היחסים בין טביב לבין קשטן או בין יעקב שחר לאלישע לוי, ובאופן כללי בין בעל הבית למאמן שלו, הם נושא רגיש וטעון לא רק בישראל אלא בעולם הספורט כולו. מצד אחד אתה שוכר את שירותיו של איש מקצוע כדי שיגשים את חלומותיך האישיים ואת המטרות המוגדרות של המועדון. אז מה לך כי תלין או תתערב. מינית מאמן? תן לו לעבוד ושב בשקט.
בתיאוריה, התפיסה הזו כאילו נכונה. אלא שלא פעם קורה שהחלומות והמטרות לא מושגות ואז מתחילים החיכוכים והמתחים. טביב ושחר מרגישים שיש להם לא רק מה להגיד ולהעיר אלא גם להציע. ובכן, זה המקום להבהיר כי לבעלי הבית יש לא רק את הזכות להתערב אלא שבמקרים רבים חלה עליו גם החובה לדרוש ממאמנו כל מה שהוא רק רוצה. כמובן במסגרת ההגיונית והשפויה.
לא פעם העין של בעל הבית הוותיק והמנוסה עשויה לעזור ברגעי משבר. אבל ההתערבות הזו חייבת להיות בטוב טעם ובנועם. והיא לא יכולה להיות, לעולם היא לא יכולה להיות, בפרהסיה. לא לפני משחק או אחריו. ולא בנוכחות שחקנים והתקשורת.
היא צריכה להיות במשרד, באווירה נינוחה, אך גם ביקורתית. מותר לבעל הבית לשאול, לתחקר וגם לדרוש. שוב, מבלי להיסחף למחוזות מיותרים של כוחנות ומחיקת מנהיגות המאמן. הסתיימו השיחות והבירורים, יעשה המאמן מה שהוא חושב לנכון אבל שייקח בחשבון שעליו גם לשאת בתוצאות אם לא יעמוד במבחן התוצאה.
3. מבלי להתייחס לליצנים שתפסו עמדות שליטה על קבוצות במדינות כמו רומניה ובולגריה, כמעט ואין לך בעל בית, במערב אירופה, שאיננו מתערב בנושאים מקצועיים. אם זה ישירות ואם זה באמצעות המנהלים המקצועיים והאדמיניסטרטיבים שהוא מינה.
יש מקרים, שהופכים פחות ופחות נדירים, שנשיאים גם יורדים לחדרי ההלבשה במחצית כדי להפגין מורת רוח או שביעות רצון במטרה להשיג יעד מסוים במשחק מסוים. חשוב במיוחד. יש לכך דוגמאות אינספור. עוזר או לא עוזר, אסתטי או מיותר, זה כבר סיפור אחר. הדברים נעשים. המועדון, לפחות על-פי נימוקי בעל הבית, חשוב וגדול יותר מכל מאמן.
4. תחזיקו חזק: איזי שירצקי לא מפסיק לדבר עם רן בן-שמעון על כדורגל. כולל הרכב ותפקוד של שחקנים. עד כדי ניג'וס. על שירצקי אומרים שהוא מאמין שהוא יכול להיות מאמן הנבחרת. אותם הדברים לגבי ג'קי בן-זקן ויוסי מזרחי. לא פעם בעבר, גם הלא רחוק, הדברים הביאו למתיחות ולמצבים לא נעימים. אבל הדברים הסתדרו כי גם בעלי הבית וגם המאמנים הבינו את פוטנציאל הנזקים ולפחות עכשיו המתחים התפוגגו. בעיקר בגלל התוצאות המופלאות.
ותחזיקו עוד יותר חזק: אלונה ברקת מדברת היום טקטיקות, הרכבים, תפקודים וחילופים. עם ניר קלינגר גם ישירות, אבל בעיקר בעקיפין, ועם גיא לוי גם בעקיפין אבל בעיקר ישירות. היא משקיעה בהפועל ב"ש זמן רב וכסף גדול, והיא חושבת שמותר לה. וגם זה בסדר. אם הדברים נעשים בצורה תרבותית והגיונית.
5. אלופה אחת היתה לנו בגלל קיזוז נקודות, יורדת אחת כנראה כבר יש לנו בגלל הפחתת תשע נקודות ואליה מצטרפת עוד מועמדת ברורה לירידה, ששלשום בית הדין המשמעתי של ההתאחדות הפחית ממאזנה שתי נקודות.
בקיצור, הכדורגל הישראלי בדרך הנכונה. עוד קצת ולא יהיה צורך באיצטדיונים ובמשחקים. מספיק שיש ועדות משמעת ודיינים. הם יקבעו מי תהיה האלופה ומי תהיינה היורדות.
6. אתם לא חייבים להכיר את תקנון ההתאחדות לכדורגל כדי לגבש דעה שלילית על הפחתת שתי הנקודות מבית"ר ירושלים. יכול להיות שהתקנון מחייב את הדיינים לפסוק את שפסקו, אם כי בהחלט יכול להיות שבית הדין לערעורים ישנה את ההחלטה.
כל שצריך הוא קצת שכל טוב כדי להבין שהתקנון הזה הוא מטופש ובעיקר אנכרוניסטי. מה הקשר של איציק קורנפיין ובית"ר לאותו קומץ פשיסטי שמזהם את המועדון בפרט והכדורגל הישראלי בכלל? הרי אין משחק שהכרוז בטדי לא מכריז על הסכנות שבהשמעת נהנות וקריאות גזעניות לעבר שחקני היריבה. בכל האיצטדיונים, לא רק בטדי, יש גם שלטי ענק שדורשים זאת.
בבית"ר השתרשה תופעה רעננה וראויה לחיקוי. בכל פעם שהמופרעים נוהמים מהיציע המזרחי, מחזירים להם אלפים מהיציע המערבי בקריאות בוז. ולאחרונה מתברר שרבים מיושבי המזרחי מצטרפים גם הם לשריקות הבוז הללו. מה זו האחריות השילוחית המטומטמת הזו של בית"ר? ממתי תפקידו של קורנפיין הוא לזהות עבור המשטרה אוהדים אלימים או גזענים?
איפה המשטרה בכבודה ובעצמה על כל עוצמתה? מה עם אמצעים טכנולוגיים שיביאו למעצרם, לא רק לפני משחקים ואחריהם, של אותם אוהדים? הם אמורים להיות מוכרים למשטרה ואם הם עדיין לא מוכרים, אז שיבדקו את עצמם שם במטה הארצי.
אם קורנפיין אכן יודע במה ובמי מדובר חובתו לדווח על כך. אבל להשתלט עליהם? לסתום את פיהם מעבר להסברה? איך בדיוק? ואם מחר ישתחלו אוהדים של מכבי ת"א ליציע אוהדי הפועל ת"א בקרית-אליעזר או בטדי או במושבה וינהמו לעבר שחקן יריב של במטרה לגרום נזק ליריבה העירונית המושבעת, והם יחזרו על כך פעמים נוספות.
האם זו תהיה האחריות של המועדון האדום? לעולם לא. מעבר להסברה ולאזהרות, המאבק בנהימות ובגזענות ובאלימות הוא לא תפקיד של המועדונים אלא של המשטרה בשיתוף המועדונים וההתאחדות.
7. היום זה ברור מעבר לכל ספק. בן-שמעון הוא סוג של אברם גרנט. תורתו אומנתו. רק הזמן יגיד אם הוא לקח מגרנט גם התכונות הפוליטיות השליליות. בינתיים עושה רושם שלא, ואם כן, אז בשוליים.
את התכונות הטובות הוא לקח. אחת לאחת. קודם כל בנושא השיטה והטקטיקה. המשחק באשדוד הוא תמצית השקפתו המקצועית של רן גרנט. מספיקה לי נקודה. לא רוצה להיות חזיר. אז אם מספיקה לי נקודה אשחק על הנקודה הזו ואעשה מה שאני מבין כדי להשיג אותה.
בן-שמעון היה מבין הראשונים שתרגם נכון את מה שהוא קרה כאן באוקטובר. שהליגה לא רצינית ויש הזדמנות בלתי רגילה, אולי חד-פעמית, לעשות היסטוריה. אחרי תצוגות כדורגל נאות בתחילת העונה אימץ בן-שמעון את הציניות. 0:1 כאן ועוד ניצחון דחוק שם. והטבלה לא משקרת. במקרה של בן-שמעון ההיסטוריה לא חוזרת, היא מתבשלת.
ובכל זאת, אם בן-שמעון יזכה באליפות, יהיה לגרנט במה לקנא. הוא לקח אליפויות עם מכבי ת"א ומכבי חיפה. מועדונים גדולים ותקציבי ענק בקנה מידה מקומי. לקחת אליפות עם קרית-שמונה, מועדון צנוע עם תקציב נמוך עד מגוחך, זה הישג שספק אם גרנט יספיק להגשים.
8. אפשר להבין לליבם של אוהדי הפועל פ"ת. הם רוצים שהאיצטדיון החדש יקרא על שם נחום סטלמך ז"ל, מגדולי הכדורגלנים של ישראל בכל הזמנים. אבל האיצטדיון עירוני, ומשחקת בו גם מכבי פ"ת. גם כאן ניתן להבין ללב המתנגדים.
סן סירו במילאנו נקרא על שמו של כדורגלן ענק בשם ג'וספה מאצה. אלא שמאצה שיחק באינטר ובמילאן, וההסכמה היתה הדדית. עד היום יש אוהדים של מילאן ואינטר שמנשקים את פסלו של מאצה בבואם להיכל הכדורגל העולמי. מצד שני, מעטים קוראים לאיצטדיון "מאצה" אלא "סן סירו."
לכן, כדי להפחית מחלוקות במלאבס נסכם שהשם "המושבה" ראוי ומתאים, אפילו מבריק בפשטותו, למרות שמשטח הדשא הנורא, כמו גם הפקקים המעצבנים, כבר מזכירים את האורווה.
אקו"ם