זירת הברבור: מוחמד עלי חוגג 70
אחת מהדמויות המרתקות ביותר שסיפק לנו עולם הספורט נראית ביום הולדתה ה-70 כצל של האיש שריחף כמו פרפר ועקץ כמו דבורה. הצדעה לאלוף, למשורר ולמי שעליו נאמר "הוא היה הגדול מכולם מא' ועד ת', ומת' ועד א'. אף אחד אפילו לא התקרב אליו"
- "אני יודע בוודאות שמוחמד עלי לא סובל ממחלת הפרקינסון", אמר ד"ר מרטין אקר ל"ניו יורק טיימס" ב-1984.
- "קשה להיות צנוע כשאתה טוב כמוני" - ציטוטים נבחרים, מוחמד עלי בלי כפפות
שני דברים קרו מאז. לאותו "שיתוק רועד" קוראים פרקינסון, ומוחמד עלי ממש סובל ממנו.
עלי סיפק הופעה פומבית נדירה בהלווייתו של ג'ו פרייז'ר, ב-14 בנובמבר בפילדלפיה, פנסילבניה. אגדה נפרדה מאגדה באותו יום, ולא בטוח מי נראה רע יותר באותו רגע. מה שבטוח, עלי נראה רע מאוד. "לאחר הטקס, עלי - כפוף ושברירי - זז מכסאו לכיוון הדלת ויצא למסדרון", תיאר טים סמית' מה"דיילי ניוז". "בהילוך איטי, רגל אחר רגל, הוא עבר בין אורחים שאיחלו לו החלמה. האלוף הגאה נראה כמו הצל של מי שפעם ריחף כמו פרפר ועקץ כמו דבורה".
> עף על עצמו: האם מוחמד עלי היה הראפר הראשון?
לפי סמית', עלי הוגנב לחדר צדדי, מאבטחים כבדים נעמדו במקום, מונעים מאנשים להגניב מבטים מיותרים. ג'ין קילרוי, חבר ותיק, הוזמן לחדר. קילרוי ראה את עלי חוטף פיצוצים לכל איבר בגוף. הוא היה בראמבל אין דה ג'אנגל, הוא ראה את הת'רילה אין מאנילה. בנובמבר הוא ראה את האויב היחיד שעלי לעולם לא ינצח. "הפרקינסון בועט לו בתחת כבר הרבה זמן", סיכם קילרוי. "העולם איבד אלוף גדול", ספד עלי לפרייז'ר. נראה שבקרוב העולם הולך לאבד עוד אחד.
חמישה ימים לאחר מכן זה נראה עוד יותר רע. עלי הובהל לבית חולים באריזונה לאחר שאיבד הכרה כמה פעמים באחוזתו שבפרדייס ואלי. לא ידוע כמה זמן
בדיוק לפני 70 שנה, בלואיוויל, קנטאקי, אודסה קליי ילדה את בנה הבכור - קאסיוס מרסלוס קליי ג'וניור. מתחת לכל אגדה תמצאו גפרור שהצית את האש, ואצל קליי, לימים עלי, כל הסיפור החל באופניים.
קסיוס בן ה-12 פידל במרץ למועדון בעיר. גלידה ובלונים חולקו שם בחינם, והילד רצה גם. כשרצה לחזור הביתה גילה שאין אופניים. מספרים שקליי הצעיר נשבע לכסח את הגנב, אם יתפוס אותו. זה גם מה שהוא אמר לג'ו מרטין, שוטר שהיה בסביבה. "תלמד לכסח לפני שתכסח", אמר מרטין, שלימד אגרוף במרתף של אותו מועדון. כחודש וחצי לאחר המקרה, קסיוס, 40 קילו של עוצמה, פירק את היריב הראשון שלו אי פעם, רוני אוקיפי.
באוקטובר 1960 הוא רשם ניצחון בכורה כמקצוען, על טני האנסאקר. מאז, ועד ל-11 בדצמבר 1981, עלי נלחם, ובעיקר בידר, כל מה שזז. 56 ניצחונות כמקצוען, 37 בנוקאאוט, וחמישה הפסדים. תוסיפו לרשימה מדליית זהב באולימפיאדת רומא 1960 ו-100 ניצחונות בקריירה שקדמה למקצוענות. ובעיקר, תוסיפו אופי ולב. כי עלי לא היה מתאגרף. עלי היה, ועדיין, אייקון.
עזבו טוויטר, זרקו פייסבוק. עלי היה מכונה ציבורית. משורר. דמגוג. שילוב של דם וחרוזים. הוא היה מזמר לך באיזה סיבוב אתה הולך ליפול, ופוגע. בול. נראה שהוא המציא את הטראש טוק, נראה שטובי התסריטאים כתבו לו את החיים. עד כדי כך טוב.
כנראה שהממד המיסטי של הבחור נוסף ב-1961. אז עלי עוד היה קליי, ואז הוא ביקר במסגד במיאמי. "זו הפעם הראשונה בחיי שהרגשתי רוחני", הודה. ואז באו המפגשים עם אלייז'ה מוחמד ומלקולם אקס (מתנועת "אומת האיסלאם"), והאש החלה לבעור.
זזים ל-1964. אז קליי היה אנדרדוג של 1 ל-7 מול סוני ליסטון, בקרב על אליפות העולם במשקל כבד. קסיוס בן ה-22 מהמם את כולם, לא רק עם הניצחון. "אני מאמין באללה ובשלום", הוא מצהיר במסיבת עיתונאים יום לאחר הקרב. "אני לא נוצרי יותר". קליי, כמו המנטור מלקולם, מאמץ את שם המשפחה הזמני "X". לאחר פחות משבועיים הוא מודיע שאלייז'ה מוחמד העניק לו את השם "מוחמד עלי".
ביולי באותה השנה עלי יוצא לדייט ראשון עם סונג'י רוי. עוד לא נגמר הערב, ועלי מציע נישואין. כמו שהוא יודע, בנוקאאוט.
פחות משנתיים עוברות, ועלי מתגרש מהבחורה. על הדרך הוא גם מגויס לוויאטנאם, ומשחרר עוד ציטוט לספרים: "אין לי שום דבר עם הוויאטקונג. אף אחד מהם לא קרא לי ניגר". ב-67' הוא מסרב להתייצב לשירות, בעוד צעד מייצב קריירה. התואר נשלל ממנו, רישיון האגרוף גם. גזר הדין לא מאחר לבוא: חמש שנים בכלא. הוא מערער, על הדרך הוא מתחתן עם בלינדה בויד.
1971. במארס עלי סופג תבוסה ראשונה בקריירה, בקרב המאה מול פרייז'ר (אפילו פרנק סינטרה לא הצליח להשיג כרטיס לאירוע, אז הוא התחזה לצלם והשתחל פנימה); ביוני הוא מזוכה בפרשת ההשתמטות בבית המשפט העליון. ב-1974 הוא נוקם בפרייז'ר, שאיבד קודם לכן את האליפות לג'ורג' פורמן.
"אני זוכר שעמדתי ברחוב באיזה לילה, לפני הרבה שנים", כתב פורמן בטור למגזין "שורטליסט" לכבוד ה-70 של עלי. "השמנתי, הסתפרתי, אף אחד לא זיהה אותי. הייתי פשוט איש משוגע בפינת רחוב. ואז אמרתי לאנשים 'אני ג'ורג' פורמן, הייתי אלוף העולם במשקל כבד'. וכולם המשיכו ללכת. ואז אמרתי, 'נלחמתי מול מוחמד עלי', וכולם עצרו".
כל העולם עצר באוקטובר 74', כשהראמבל אין דה ג'אנגל הגיע לזאיר. פורמן ועלי חלקו 10 מיליון דולר בקרב המפורסם שארגן דון קינג. עלי יצא עם החגורה וסגר מעגל, כל זאיר נרטבה מהתרגשות. פורמן נכנס לדיכאון של שבע שנים. "מה שאני הכי מצטער עליו", המשיך פורמן בטורו, "הוא שכשעלי נשען על החבלים, המשכתי להכות אותו בצד של הצוואר. הכיתי אותו ממש חזק. לפעמים אני מתעורר בלילה ומצטער שעשיתי את זה. אם הייתי צריך לעשות את הכל מחדש, לעולם לא הייתי נלחם בו".
שנה חלפה, גם בפיליפינים הרגישו מה זה. ת'רילה אין מנילה, עלי נגד פרייז'ר. שוב. העיניים של סמוקינג ג'ו היו כה נפוחות לפני הסיבוב ה-15, שהוא לא יכול היה להמשיך. עלי המשיך, בקושי. "זה היה הדבר הכי קרוב למוות", אמר האלוף.
הבחורות המשיכו להתחלף כמו כפפות. ב-76 ביי ביי בלינדה, ב-77 הלו ורוניקה. האחרונה הולידה את לילה, שהלכה לאגרוף כמו אבא, ובניגוד לרצונו. כמוהו, היא היתה ממש טובה בזה. מקצועית, שם החל המדרון. הפסד הכתר לליאון ספינקס ב-78 לווה בנקמה מתוקה כעבור חצי שנה בלבד, אבל זה כבר לא היה זה. פרישה, חזרה, שני הפסדים בשני הקרבות האחרונים בקריירה, והכפפות נתלו ליד הארובה. ב-1986 גם ורוניקה הלכה, והומרה בלוני וויליאמס, בשבילכם עלי עד היום.
ב-96 הוא הדליק את הלפיד באולימפיאדת אטלנטה; ב-98 מזכ"ל האו"ם קופי ענאן הכריז עליו כשליח השלום; ב-2001 הוא נהיה הדובר של "קוקה קולה"; ב-2005 הוא קיבל את העיטור האזרחי המכובד ביותר בארה"ב – מדליית החופש הנשיאותית; ואז גם מוקם בלואיוויל "מרכז מוחמד עלי" - 80 מיליון דולר של עבר, הווה ובעיקר עתיד.
"מאז שפרש", נכתב באתר המרכז, "עלי הקדיש עצמו לפעולות הומניטריות, לאיסלאם ולמסעות ברחבי העולם. הוא משתמש בשמו כדי לעזור לרעבים ולעניים, לתמוך בחינוך. לפי המשוער, עלי עזר לספק יותר מ-22 מיליון ארוחות לאנשים שאין להם". בקיצור, המרכז מתחיל בזירה, ומסתיים הכי מחוצה לה שאפשר. כמו עלי.
אותו מרכז אירח את חגיגות ה-70 לעלי, לגרסה החוורת והרוטטת של מי שהיה פעם אלוף העולם ולמי שלעד יהיה אחד האנשים המדוברים בכל הזמנים. כרטיס עלה 1,000 דולר. כמובן שלתרומה. 350 האורחים שרו "מזל טוב", האלוף השקיף ממרפסת בקומה השנייה.
וזה לא נגמר שם. החגיגה הזו היתה רק אחת מחמש מסיבות רשמיות לציון יום ההולדת. רשתות הטלוויזיה יחגגו עם עלי, כש-ESPN תשדר יום שלם של תוכניות לכבוד האיש, ובכל יום במשך שבוע, השעה 10 בלילה תוקדש לגדול מכולם. ב-18 בפברואר עוד חגיגה, ב-MGM גראנד בווגאס. "מתקשרים אליי מכל העולם להשיג מקום", סיפר קילרוי ל"דיילי ניוז". "תחשבו על ההכתרה של מלכת אנגליה. זה יהיה יותר גדול".
כפי שבטח קראתם, מהחומרים שלא נכנסו לכתבה זו היה אפשר לכתוב מאות כתבות נוספות; וכפי שבטח ראיתם, גם בסרט שעשו עליו, "עלי" (2001), אפילו לא הצליחו לדגדג את ההיסטוריה. "זה בחור חכם, נאה ושיכול לדבר בכותרות עד כדי כך שלכל הכתבים נגמרה הדיו", אמר עליו פרנק ברונו, אלוף עולם לשעבר בעצמו. "עלי היה הגדול מכולם מא' ועד ת', ומת' ועד א'. אף אחד אפילו לא התקרב אליו".
רוג'ר אברט מה"שיקאגו סן טיימס" כתב בביקורת על הסרט "עלי": "זה היה יותר הספד מחגיגה". שוב, כי זה עלי, וכי אי אפשר למסגר את כל הצבע לתוך נייר או פילם. עלי זה צעקות וחריזה ואפרקט לפנים; ודילוגים וקללות וקוראן; ובחורות וספורט ושלום. וכפפות. ויותר מהכל - הכל ביחד. כי אלופי עולם לא חסר, גם לא פוליטיקאים, ועל בדרנים ומשוררים ומאהבים כבר יצא לכולנו לקרוא. אבל דבר כזה לא הכרתם. דבר כזה לא תכירו.
ובכל פעם שתחשבו ששמעתם את הסיפור הכי מרתק עליו, הנה בא עוד אחד. למשל: בזמן מלחמת המפרץ יצא מוחמד עלי לעיראק, נפגש עם סאדם חוסיין וסייע לשחרור שלושה בני ערובה אמריקאים. לא נגענו. הכל שלו.
"אם אתה אותו אדם כשאתה בן 20 וכשאתה בן 50, בזבזת 30 שנה מהחיים שלך" (מוחמד עלי). היום הילד בן 70, ומה שבטוח - הוא לא בזבז שנייה. מזל טוב, צ'אמפ.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם