בום, כרך: לקראת גמר ה-NFL
היריבות ההיסטורית בין ניו-יורק לבוסטון, שתי ערים גדולות וגאות, הגיעה לשיאה בעשור האחרון. סופרבול 46, בין הג'איינטס לפטריוטס, יהיה משחק על כל הנקודות
ניו-יורק ובוסטון מהוות בתים לכמה מהמועדונים העשירים והגדולים ביותר באמריקה. מועדונים שבגלל הקרבה הגיאוגרפית ביניהם מתמודדים זה מול זה בלי הפסקה. ההתמודדות יוצרת תחרות, והתחרות מביאה לשנאה.
היריבות הזו נמשכת עשרות שנים, עוד לפני שהוקמה ה-NFL. בבייסבול הרד סוקס והיאנקיס מחלקים את מפת ארה"ב לאדום, פסים והבלתי מזוהים. המעבר של בייב רות' לברונקס ב-1919 עדיין לא נשכח שם, והמאבק האפי בין הקבוצות מתגבר בכל שנה. ב-NBA הניקס אף פעם לא היו אורחים רצויים בבוסטון, ולסלטיקס לא קל לנסוע לניו-יורק. גם בהוקי, באיגרוף, בהיאבקות, ניו-יורק ובוסטון לא מסתדרות.
דיינה ווייט, נשיא ה-UFC ויליד בוסטון, הסביר לאחרונה ב"לוס-אנג'לס טיימס:" "זו שנאה טהורה, כמו גזענות, שעוברת מדור לדור במשך מאה שנה. זה מה שקורה כאשר יש לך שתי ערים גאות שכל-כך אוהבות ספורט".
בבוסטון יגידו שזה משום שהניו-יורקרים עשירים ומנופחים. בניו-יורק יאשימו את רגשי הנחיתות של בוסטון. שניהם צודקים, ושניהם טועים. ניו יורק גדולה יותר, לבוסטון יש ניחוח אירופי. אבל אלה שני כרכים, מרכזי תקשורת. הקולות שמגיעים משני המוקדים האלה עוברים לכל רחבי ארה"ב והופכים את היריבות הגדולה לסיפור ענק.
עד היום מהדהד ההפסד של הסוקס לקבוצה השנייה של ניו-יורק, המטס, בוורלד סיריס ב-1986 וביל באקנר - האשם בהפסד - הפך לסמל לחידלון. תגידו באמריקה ביל באקנר, תגידו טעות.
במשך שנים קשה היה לדבר על יריבות, כי לשם כך זקוקים לשני צדדים. היאנקיס תמיד ניצחו את הסוקס, הסלטיקס והניקס מעולם לא היו טובים במקביל. בפוטבול הסכסוך הוא בכלל בין הפטריוטס לג'טס, שני מועדונים שלאורך שנים כמעט לא הגיעו להצלחות - הג'איינטס משחקים באיזור המקביל.
אז הגיעו שנות האלפיים, ובוסטון עקפה את העיר התאומה בסיבוב. אליפויות בכדורסל ובהוקי. בבייסבול הסוקס זכו פעמיים, לראשונה מאז שרות' עזב. התואר ב-2004, כשהם חוזרים מפיגור 3:0 בסדרה מול היאנקיס לניצחון 3:4 ועלייה לוורלד סיריס, ייזכר לדורות.
שניים מהאנשים המרכזיים שיכולים לקבל קרדיט על השינוי יקחו חלק בסופרבול הקרוב. ביל בליצ'ק וטום בריידי, המאמן והקווטרבק של הפטריוטס, הם אלה שהתחילו את עידן הזהב בבוסטון. השניים הובילו את ניו-אינגלנד לאליפות ראשונה
הרגע המכונן של השושלת היה צריך להיות בפברואר 2008, בסופרבול 42. בסיום מה שאמורה היתה להיות עונה מושלמת ראשונה בהיסטוריה, 0:19. הפטריוטס שיחקו גם אז מול הג'איינטס, אבל הפייבוריטית הגדולה התרסקה. הג'איינטס ניצחו ,14:17 איליי מאנינג, הקווטרבק המושמץ, הפך לגיבור של אמריקה. ניו-יורק חזרה, אימפריית הרשע החדשה נפלה, היריבות פרחה.
מאז נפרדו דרכיהן של ניו-אינגלנד והג'איינטס. הפטריוטס פיתחו סכסוך אדיר ונדיר עם הג'טס. כל-כך נדיר, שאפילו בריידי, שלרוב אומר בדיוק את הדברים הנכונים במסיבות עיתונאים, הודה בשנה שעברה: "אני שונא את הג'טס." התוצאה: הג'טס הם אלה שהדיחו את בריידי והפטריוטס מהפלייאוף בשנה שעברה.
אבל אנחנו לא כאן כדי להתעסק בג'טס. כי רוחות 42 חזרו לנשב בניו-אינגלנד. זה התחיל בשבוע התשיעי של העונה הרגילה, הג'איינטס נסעו לפאתי בוסטון, במשחק ראשון מאז הסופרבול ההוא. איליי הוביל מהלך מנצח וניו-יורק חזרה הביתה אחרי 20:24. פרק חדש ביריבות ייכתב ביום ראשון. בריידי עדיין כאן, גם בליצ'ק. איליי פורח וההגנה של הג'איינטס נראית מאיימת כמו לפני ארבע שנים.
בכלל, המשחק הקרוב מזכיר את 2008. שוב הפטריוטס מגיעים כמדורגים ראשונים ב-AFC. שוב הם פייבוריטים של סוכנויות ההימורים. שוב הג'איינטס מקבלים כרטיס אחרון לפלייאוף ועושים מסע מופלא לעבר התואר.
אבל יש שינויים בולטים, וזה מסר שבליצ'ק והמאמן שממול טום קופלין מנסים להעביר לקבוצות. 23 שחקנים בלבד מבין ה-106 בשני הסגלים הופיעו בסופרבול 42. הפעם ההתקפה של ניו-יורק מרוכזת במשחק המסירה ולא יודעת לרוץ. הפעם לניו-אינגלנד יש הגנה שגורמת לכל בוסטון התקפי לב, ובהתקפה היא מציגה את הלהיט החדש: צמד הטייט-אנדס הטוב בליגה, ארון הרננדס ורוב גרונקאווסקי - שני שחקנים שב-2008 עוד למדו למבחנים.
והשינוי הגדול: את הדם הרע יודעים להשאיר לתקשורת. בצהובון "ניו-יורק פוסט" ניסו לחמם את האווירה והזכירו ציטוט של בריידי, שצחק לפני הסופרבול הקודם על האפשרות שיצליחו לעצור את ההתקפה שוברת השיאים של הפטס באותה עונה. "אני זוכר את השחצנות שהיתה בגיחוך שלו", שחזר אוסי יומניורה מהג'איינטס. "ידענו באותו רגע שאנחנו הולכים להוריד לו את הראש".
"התגעגענו לזה, ניו-יורק. זה מה שקורה כשאת הופכת לבלתי רלוונטית", החזיר אריק ווילבור ב"בוסטון גלוב". "למען האמת, אנחנו צריכים אתכם בחיים שלנו. אתם האח שחושב שהוא האב, כשלמעשה הוא לא יותר מאיש מנופח שעבר זמנו. ניו-אינגלנד חושבת קדימה, ניו-יורק מתהדרת בעבר".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם