לא דובים ולא יער
הפתיחה של ג'רמי פארגו בממפיס נראתה מבטיחה. ההמשך הרבה פחות. המאמן לא מרוצה, המספרים גרועים, והרכז הפותח לא יוותר על הג'וב בקרוב. פארגו הגשים חלום ב-NBA, רק כדי להתעורר למאבק על פירורים מהספסל
(ג'ון הולינג'ר, ESPN, בטוויטר, 3.2.2012)
לזכותו של ג'רמי פארגו ייאמר שהוא לא בחר בדרך הקלה. במקום חוזה מובטח ומעמד של מלך באירופה, בגיל 25, עם גמר יורוליג ברזומה וחצי יבשת שמוכנה למשכן את ביטוח המנהלים של היו"ר עבורו, הוא החליט ללכת להילחם על דקות מעבר לים.
להגשים את חלום ה-NBA, ברגע שהמנייה שלו נמצאת בשיא, ולהצטרף לליגה בה משחק אחיו, ג'אנרו, מזה כעשור. בתחילת הקיץ, עוד בנו עליו במכבי ת"א, בנו עליו כחלק מהרוטציה המאוד רחבה של דייויד בלאט, ערב עונת חמש המסגרות.
רק שאז, הגיעה באמצע אוגוסט בקשת השחרור המפתיעה ל-NBA, ליגה שהיתה אז עמוק בהשבתה ללא אור בקצה. השמועות דיברו על חוזה מובטח שיש לו, כנראה בסן אנטוניו, קבוצה הידועה במחלקת סקאוטינג בינלאומי מהמשובחות בעולם. נכון שלא ברור איך אפשר להבטיח חוזה בליגה שלא בטוח שתתקיים, אבל בטח כבר למדתם ששמועות לא תמיד זקוקות לבסיס.
ההשבתה הסתיימה, ההחתמות התחילו. הספרס לקחו את טי.ג'יי פורד, רכז מנוסה עם קריירה שנאכלה חלקית על ידי בעיות גב כרוניות. פארגו נשאר באוויר, ובהליך בוררות שהחל נגד מכבי ת"א לאחר שהקבוצה טענה להפרת חוזה מצדו.
ב-6 בדצמבר קבע בורר שפארגו ישלם למכבי 270 אלף דולר, כרבע מהסכום אותו היה אמור להרוויח בקבוצה העונה (ויותר מחוזהו הקודם). התל אביבים לקחו את הכסף, פארגו בלע את העלבון וכעבור מספר ימים חתם בממפיס. מיליון דולר לעונה, למשך שנתיים, היה השכר שהובטח לו. חוזה זהה, על פניו, לזה שהיה לו בנוקיה.
ממפיס היא אחת הקבוצות הכי "ישראליות" ב-NBA: הבעלים מייקל הייזלי נחשב לאוהב ישראל גדול והג'נרל מנג'ר, כריס וואלאס, מבקר בארץ לעתים. לפני שנה, כאשר עמרי כספי התייבש על הספסל בסקרמנטו, הגריזליס כמעט הצליחו להשלים טרייד עבור הפורוורד הישראלי.
העיסקה נפלה, כספי נשאר על הספסל בקבוצה מצ'וקמקת וממפיס הגיעה עד חצי גמר המערב. ב-12 באוגוסט העניק וואלאס, בביקורו בישראל, ראיון ל"וואלה". "צריך לעשות הכל כדי לרכוש שחקנים נכונים בטריידים, להביא שחקנים מליגת ההתפתחות ומאירופה", אמר. כעבור שלושה ימים פארגו ביקש לעזוב. בדיעבד, הכי קל לעשות אחד פלוס אחד.
בזמן שמכבי סבלה מהמשבר החמור ביותר שלה העונה, בימים הראשונים ללא ג'ורדן פארמר, פארגו היה טרוד במאבק משלו, על מקום אצל וואלאס ברוטציה של ממפיס. מאז ימיו בגונזאגה, דרך גן נר ועד נוקיה, הוא אף פעם לא היה רכז קלאסי, אלא יותר רכז סקורר.
לצדו הביאו הגריזליס עוד אחד כזה, ג'וש סלבי, בוגר אוניברסיטת קנזס הגדולה, מקום 49 בדראפט האחרון. את גריוויס ואסקס הוונצואליאני, רכז טבעי קצת יותר, הם שלחו לניו אורלינס, שבדיוק איבדה את כריס פול, ופארגו נשאר מול סלבי, להיאבק על הדקות שמאחורי מייק קונלי.
שני משחקי טרום עונה טובים לא הבטיחו כלום, רק שבמשחק השני של העונה הרגילה, מול אוקלהומה סיטי החזקה, קונלי נפצע בקרסול. פארגו סיים עם 15 נקודות ו-7 אסיסטים, והמשיך לעוד 14 נקודות ו-5 אסיסטים נגד יוסטון.
"המוח שלי רץ", משחזר עבור זמן ת"א מרקוס פריביט, מנהל הבלוג "הישר מוונקובר" של רשת
כאשר שואלים את פריביט מה הבעיה הגדולה ביותר של פארגו, התשובה שלו פשוטה. "בשתי מלים: מייק קונלי. ב-2010 קונלי חתם לחמש שנים תמורת 45 מיליון דולר. החוזה זכה לביקורות רבות כמופרז, רק שהיה ברור שמאותו רגע, קונלי נבחר לרכז הפותח של הגריזליס למשך שנים. המועדון בחר בו, נעל אותו לטווח ארוך ושם לו את הכדור ביד".
ואכן, גם אם שמו לא יקפוץ לראש בדיון על גדולי הרכזים בליגה כיום, קונלי הוא בדיוק מה שקבוצה כמו ממפיס צריכה: מנהל עבודה שמספק לסקוררים (רנדולף, גיי, מארק גאסול) את הכדור, שולט בקצב, נותן שקט נפשי ומתעלה בקלאץ'".
במקביל, היו לפארגו עוד בעיות. "גם כשהוא שיחק טוב, ראו שהוא סובל מחוסר הניסיון ב-NBA", ממשיך פריביט, "קצב המשחק היה מהיר מדי עבורו, והוא התקשה להוביל את הקבוצה כרכז יעיל על המגרש". הסטטיסטיקה שלו מראה אחוזי קליעה מביכים (30.8 מהשדה), ממוצע של איבוד כל 8.6 דקות וכמעט כל ארבע התקפות.
זה לא שהוא לא מייק קונלי – הוא אפילו לא קרוב. מאז אותו משחק נגד יוסטון ועד היום, למעשה, יש לפארגו 14 סלי שדה בחודש וחצי. מ-62 נסיונות.
למזלו היחסי, גם סלבי לא מספק את הסחורה. "שניהם יותר קלעים מאשר רכזים", אמר המאמן ליונל הולינס, "אני רוצה ששניהם ישחקו הגנה טובה יותר על האיש שלהם, ויבצעו את מהלכי ההתקפה טוב יותר, כדי שלא תהיה נפילת רמה (לעומת קונלי)". הגריזליס, כמו בעונה שעברה, מסתובבים סביב 50 אחוזי ההצלחה ומנסים להשתחל למערב במאבק פלייאוף פסיכי לגמרי.
בעונה דחוסה, ובלי הכוכב רנדולף שקרע רצועה בברך וצפוי להיעדר עד מארס לפחות, אין להולינס זמן לניסויים, להתאקלמות או לחביבות יתר. מי שיספק את הסחורה ישחק, ומי שלא, ינפנף מגבות.
"אין ספק שהוא יכול להוות חלק חשוב מעתיד הגריזליס, אבל אני לא מאמין שהוא יהיה", מסכם פריביט. "אין לו מספיק ביטחון כדי להשפיע באמת על הקבוצה. פשוט מאוד. יש לו את הכישרון, אבל לא את הניסיון כרגע. אני חושב שהוא יכול להיות בעיקר נכס נחמד לטרייד עתידי עבור רכז מחליף אמיתי. לטעמי, הכי טוב עבורו לחפש את הדקות בקבוצה אחרת".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם