קלאסיקה מקומית: ירושלים פתאום רצתה
יוגב אוחיון ויובל נעימי נתנו לנו את כל מה שביקשנו, ובהארכה התייצב לצדו של יוגב עוד גארד ישראלי, טל בורשטיין. העומק הזה כבר היה יותר מדי עבור הפועל ירושלים
יוגב אוחיון משאיר את יובל נעימי מאחור, אתמול במלחה צילום: עודד קרני
נמאס מתירוצים והנחות: ירושלים רק נתנה פייט
צפו בניצחון הדרמטי של מכבי במלחה
יוגב אוחיון ויובל נעימי נתנו לנו את כל מה שביקשנו, ובהארכה התייצב לצדו של יוגב עוד גארד ישראלי, טל בורשטיין. העומק הזה כבר היה יותר מדי עבור ירושלים.
בכל מה שנוגע לטקטיקה ואנרגיה, הגיע לירושלים לנצח אחרי 40 דקות. בלאט פתח עם עוד ניסוי, הפעם חזרה לדו-גארד מאלט/לנגפורד, רק כדי ללמוד שהמעבר מכינור כמעט יחיד בשרלרואה לתפקיד לא-לו במכבי, שכן מאלט איננו ולא היה רכז, גרם לו לאבד ביטחון גם בדברים שהוא יודע.
ההבדל בין הדקות שבהן אוחיון היה על הפרקט לאלה שלא היה תהומי. כנ"ל אגב עם סופו, שהבעיה ההגנתית שלו הופכת אותו למחליף של הנדריקס המצוין. וכשסמית' איננו, פתאום מכבי מוצאת את עצמה מוגבלת, שבלונית, וניצלת בעיקר בזכות יום קליעה מרהיב, לא אופייני לקבוצה שקולעת הכי מעט שלשות ביורוליג.
ירושלים הראתה בפעם המי יודע כמה שהבעיה שלה היא רצון ולא יכולת. כשהיא רוצה, כשהיריב והתפאורה מתאימים, היא בהחלט יכולה. לדרוקר יש בעיה בעמדה ,3 כי
גרונפלד פסיבי מדי והרכב שלושת הנמוכים לא כל-כך עובד. אבל אם הסגל שלו ילמד להתייחס לאשדוד ולבקעה כמו למכבי ת"א, ירושלים עוד יכולה להציל משהו מהעונה הזו.
בואו להמשיך לדבר על זה ב-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם