אתה רציני? קורט אנגל חולם על לונדון
הראש חטף כיסאות, הצוואר נשבר חמש פעמים, הפה התמכר למשככי כאבים, אבל בגיל 43 הנשמה רוצה עוד. 16 שנה אחרי הזהב באטלנטה, קורט אנגל - כוכב-על בהיאבקות בידורית - חוזר לאודישנים האמריקאים לאולימפיאדת לונדון
עכשיו, אחרי יותר מעשור של היאבקות בידורית, כשאנגל הדהים וסימן את אולימפיאדת
"מה הסיכוי שלי?", נשאל אנגל בראיון ל-"BBC" בשבוע שעבר. "כמעט ולא קיים. אבל אם יש סיכוי, אפילו קטן, זה יותר ממספיק. זה שווה את חמש שעות האימונים ביום לקראת האירוע הגדול בעולם".
אנגל ספג המון מכות בין החבלים. "אלו היו עשר שנים קשות", הוא מודה. "300 ימים בשנה, פציעות, כדורים. הרסתי את הגוף שלי, אני חייב להשתנות". עוד השתנו: החוקים, שיקנו קרבות קצרים יותר ותוצאות נמוכות יותר, מצרך הכרחי למתקאמבק בגיל העמידה.
גם הפופולריות של אנגל תעזור, בטח מול הפרצופים הלא מוכרים שיציפו את המזרנים בלונדון. תמיכה בבית יהיה לו קשה למצוא. "אשתי לשעבר אמרה שאני לא בכושר לזה", סיפר בראיון. "המשפחה דואגת לצוואר שלי, האחים שלי בכלל לא לוקחים אותי ברצינות".
ויש סיבות. בניגוד לעיסוק הנוכחי של אנגל, שם חטיארים כמו אנדרטייקר (46), סטינג (52) והאלק הוגאן (58) עדיין שוברים כיסאות אחד על השני, המתאבק הכי מבוגר שראה פודיום אולימפי היה בן 37 (כריס קמבל, ארד בברצלונה). פתאום ההצגה נגמרת, והמציאות שולטת.
"היריבים שלי יהיו צעירים ומהירים יותר", הוא
עדיין, הסיכויים של אנגל בגובה המזרן. "קורט הוא הראשון שיודה שהקאמבק האולימפי שלו הוא עניין כמעט בלתי אפשרי", אומר פורגרייב ל-nrg מעריב. "אבל זה בדיוק מה שעושה את זה לסיפור מדהים. אם יצליח, זה יהיה אחד הסיפורים הגדולים של האולימפיאדה".
- איך הקריירה הסיזיפית בהיאבקות הבידורית תשפיע על הסיכויים?
"אנגל חבול ומוכה. אחרי חמש פעמים ששבר את הצוואר (לגמר באטלנטה עלה עם 12 זריקות), הוא עדיין מתעקש שהוא במצב טוב יותר מאשר היה לפני עשור".
ריץ' בנדר, מנהל הנבחרת האמריקאית, שמח לשמוע על הקאמבק: "זה טוב לענף. הוא אחד הגדולים. אם הוא רציני, שיופיע למחנה האימון בקולורדו לפני המבחנים". אבל לקורט חוקים משלו. "אני מוכן ב-90 אחוז", אמר ל"אי.פי". למחנה בקולורדו הוא לא מתכוון להגיע.
אנגל נולד במאונט לבנון, פנסילבניה, והיה שועל היאבקות מגיל שש. לבדר הוא התחיל ב-1999, ב-WWE. ב-2006 עבר למתחרה, TNA, שם הוא חתום עד היום. לחברות אלו הוא חייב את השם, הפרסום וחשבון הבנק המנופח.
"הרבה אנשים חושבים שהקאמבק זה גימיק", הודה לא מזמן, וזה ולא שחסרים דברים לקדם. הקריירה, ליין המזון שלו, או הרצון להשאיר את התדמית הרעה מאחור. וכשבשק האישי נמצאים מעצרים על נהיגה בשכרות, שימוש בסטרואידים, חוסר כשירות לקרב ב-UFC וגירושין מתוקשרים, כל שניית יחסי ציבור יכולה לעזור.
"עשיתי הרבה דברים שאני מתבייש בהם", הוא אמר, ובעיקר התכוון להתמכרות למשככי כאבים ב-2003. "65 כדורים ביום וזה לא הספיק. זה היה כאילו השטן השתלט עליי. כשגמרתי עם זה, בכיתי יום שלם. במשך חמישה ימים ראיתי 'הארי פוטר' מתחת לשמיכה. זה היה הדבר הכי קשה שעשיתי בחיים, לעולם לא אגע בזה יותר".
אף אחד לא יטען אחרת - מדובר במשוגע. חיובי, שלילי, כל יום אומר אחרת. אבל הזיק בעיניים בוער. אף אחד מעולם לא עשה מסלול כזה. המנג'ר של אנגל, דייויד הוק, מנסה לעשות סדר: "הוא חייב להוכיח, לא לעולם - לעצמו. הוא רוצה להרוויח את הנעורים שלו בחזרה, להוכיח שהוא עדיין שם, שיש לו את זה".
אם שואלים את שדר ההיאבקות סקוט קאסבר, כבר אין לו את זה. "הוא כבר לא מתאים לרמות האלה", הוא אמר ל"FOX". " לא בגלל שהוא בן 43, אלא בגלל שהגוף שלו הרוס. אתה לא יכול לקבל כיסאות לראש, לקפוץ מגובה לתוך כלוב פלדה, ולצפות שהגוף יחזיק לאורך זמן".
פורגרייב נותן תחזית משלו: "האם יש לו סיכוי להתקבל לנבחרת? לא. האם אתמוך בו לאורך כל הדרך? בהחלט". אנגל , למרות הכל, מוצא סיבות למוטיבציה: "ב-96 לא באמת נהניתי. רק שמחתי כשזה נגמר. הפעם אני רוצה לחוות את זה, ליהנות מזה. הייתי כל כך מפוקס שלא זכרתי כלום. אפילו לא זכרתי את הפודיום". מי יודע, אולי באפריל הוא יקבל כרטיס להזדמנות נוספת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם