מי ישחזר את הישגו של צ'מברליין?
ביום שישי יצוינו 50 שנה למשחק בו הסנטר האגדי של פילדלפיה קלע 100 נק'. מחכים לשחזור? תשכחו מזה. למה? ההסברים בפנים
"אני מרגיש בר מזל", אמר ווילט צ'יימברליין בערך ב-17.00 בערב . המשחק נגד הניקס היה אמור להתחיל ב-20.00. פילדלפיה ווריורס העבירה את המשחק לעיר השוקולד המפורסמת בזכות אולם 8,000 המקומות שהיה בה, אבל את צ'יימברליין עניינו באותן שעות רק מכונות הפינבול.
"ווילט התחיל לשחק ופשוט לא הפסיד", משחזר עבור ה"פילדלפיה דיילי ניוז"
גם כשהמשחק התחיל, מזלו של ווילט המשיך לשחק לו. הסנטר הפותח של הניקס, האינדיאני פיל ג'ורדון, נשאר שיכור במלון. הסנטר השני דארל אימהוף ספג שלוש עבירות בעשר דקות הפתיחה, ובעודו יורד לספסל, הפטיר בבוז לעבר השופט ווילי סמית', "קדימה, תנו לו כבר 100 נקודות ונלך הביתה". הרוקי קליבלנד באקנר (2.06 מ') והפורוורד דייב באד (1.98 מ') נשארו לשמור על צ'יימברליין ו-215 סנטימטריו.
4,124 צופים היו ביציעים, ועוד 100 אלף טוענים שהיו. צלם וידאו, כמו ברוב המשחקים, נעדר, וכך נחסך תיעוד היסטורי, גם של הפארסה בסיום: הניצחון של פילדלפיה (147:169) הובטח , אבל הניקס סירבו לתת לווילט להגיע ל-100, וניסו לשלוח לקו כל שחקן אחר. הווריורס הגיבו בעבירות מיידיות על שחקני הניקס כדי להשיב את הכדור. בדקה האחרונה הגיע ווילט לשלוש ספרות. "אנשים עדיין לא מאמינים לי שזה קרה", נזכר פולק, "הם אומרים,'איך יכול להיות שהוא קלע 28 מ-32 מהעונשין?".
22.1.2006 סטייפלס סנטר, לוס אנג'לס
"לא חלמתי על זה, זה פשוט קרה", אמר קובי בראיינט. שחקן הלייקרס סיים לטחון את טורונטו עם 81 נק' בניצחון 104:122, ההישג השני בטיבו בתולדות ה-NBA. באותה עונה קלע בראיינט 35.4 לערב , יותר מכל שחקן מאז מייקל ג'ורדן ב-1987, והודח בסיבוב הראשון בפלייאוף.
שנה
צירפנו לשיחה את ניל פיין, מהאתר המעולה "Basketball-Reference" ובלוגר ב"ניו יורק טיימס". "תיאורטית זה ייתכן, אחרי מה שקובי עשה", הוא אומר, "אבל הנסיבות נגד טורונטו היו מושלמות - הסקורר המוכשר בדורו בקבוצה כמעט ללא סקוררים נוספים, במשחק מהיר יחסית, מול ההגנה השנייה הכי גרועה בליגה, עם מאמן שנותן לו לקחת 60 אחוז מזריקות הקבוצה בדקות בהן שיחק. והוא עדיין פספס ב-19 נק'".
בעונה שעברה, לקחו קבוצות ה-NBA בממוצע 81.2 זריקות מהשדה ו-24.4 מהקו. ב-1961/62, לשם השוואה, קבוצות זרקו 107.7 פעמים מהשדה ו-37.1 מהעונשין בממוצע. ווילט, באותו ערב נדיר, סיים עם 36 מ-63 מהשדה ו-28 מ-32 מהקו. מקביל ל-48 זריקות שדה ו-21 מהקו בקצב של היום. קובי, בליל ה-81, זרק 46 פעמים מהשדה ו-20 מהקו. אפשר לומר שההישג שלו מרשים אף יותר.
"כדי שהאפשרות התיאורטית הזו תתרחש, נצטרך לחזור לקצב המהיר של שנות ה-60", ממשיך פיין, "ולרוע המזל הטרנד ב-20 השנה האחרונות הפוך. אולי אם קבוצת ראן-אנד-גאן כמו פניקס של סטיב נאש היתה זוכה באליפות, המיתוס שקבוצה מהירה לא יכולה לזכות היה מתפוגג והיו קמים חקיינים. זה לא קרה, ואני לא חושב שהליגה תשחק אי פעם בקצב המהיר עד כדי אבסורד שהיה בסיקסטיז".
8.7.2010 לברון לוקח את כישוריו למיאמי
ויש עוד סיבה. 52 פעמים, מאותה עונה עד היום, קלע שחקן 50 ומעלה במשחק. 19 מהן שייכות לקובי. שמונה ללברון ג'יימס, שלוש לדוויין ווייד, כרמלו אנתוני עשה זאת פעמיים, ריי אלן ופול פירס פעם אחת.
המשותף? כולם בחרו לוותר על סטטוס הכוכב בקבוצה בינונית או חלשה, ולחבור לכוכבים נוספים בשביל הגדלת הסיכוי לאליפות. בעידן של ווינרים ולוזרים, ואחרי "ההחלטה" של לברון, זו הסטטיסטיקה שמעניינת אותם. אפילו ברנדון ג'נינגס, שקלע 55 כרוקי, תקוע במילווקי האפורה, וכבר הבהיר שעם תום חוזהו יעדיף לעבור לשוק גדול יותר.
במילים אחרות: כמעט ואין היום שחקנים שיכולים לקלוע 100 נק', ואלה שכן - רשימה מצומצמת שכוללת את קובי, לברון, קווין דוראנט ואולי ווייד - לא מעוניינים. בראיינט המזדקן חולק את אור הזרקורים עם פאו גאסול ואנדרו ביינום. ג'יימס בחר לשחק עם ווייד וכריס בוש. דוראנט מצוות עם ראסל ווסטברוק, סקורר גדול בעצמו.
"שחקנים שמסוגלים לקלוע כמות כזו חייבים להיות בקבוצות גרועות כדי שזה יקרה", מסכים פיין, "אבל אחרי חוזה הרוקי, יש סיכוי מועט שיישארו באותו מועדון". יתרה מזאת: ברגע שקבוצה כיום רואה שיש לה שחקן כל כך מוכשר, היא תצא מעורה כדי להקיף אותו בכישרונות נוספים ולמנוע ממנו לברוח (הבאת כריס פול לצד בלייק גריפין היא הדוגמה האחרונה).
אז זהו? אפשר לסגור את הסיפור? או שאולי נגיע למשחק בין מיאמי לפניקס, בוש בחוץ, ווייד ייפצע ברבע הראשון, לברון יישאר לבדו, הסאנס יגררו את ההיט לשלוש הארכות... "האמת שיהיה מצחיק אם לברון יעשה זאת עם הארכות", מסכם פיין, "אנשים ישר יגידו שזה פחות נחשב, וישימו על זה כוכבית. כנראה גם כאן לברון לא יכול לנצח".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם