הכן סגלך לקיץ: צרור עצות למכבי ת"א
הסדרה היתה מיקרוקוסמוס של העונה כולה: בלאט הגיע אליה עם קבוצה בלי שיטה והיררכיה. כמו בכל העונה, הדוגמה האישית שלו משכה את שחקניו למעלה, לסדרה שבה מכבי שיחקה מעט מאוד כדורסל מלהיב, אבל גילתה לב ונשמה
דווקא זה שיחרר אותה לתצוגה ההירואית של משחק .2 הלחץ גרם לאוברדוביץ' לעלות עם החמישייה המוטעית במשחק ,3 ומנגד הקפיא את מכבי, לראשונה בתפקיד הפייבוריט, במשחק הרביעי, והשכיח מדייויד בלאט את הצורך להחליף את מאלט באוחיון בדקות הסיום.
חמש דקות לסיום משחק 5 פנתינאייקוס הובילה ב12- הפרש. רק שבכדורסל, כידוע, אי אפשר לשכב על השעון. קשה להפריז בעוצמה הרגשית של המשחק הזה עבור פאו: זו היתה, קרוב לוודאי, ההופעה האחרונה של שושלת אוברדוביץ' בפני אוהדיה, בימים שבהם אפשר להרגיש את המתח והחרדה ברחובות אתונה. כשהמאמן עלה לסיבוב המוכר שלו לפני המשחק, ראו עליו כמה הוא נרגש.
בדקות האחרונות, השחקנים נראו כאילו הם משחקים עם כתפיים מבטון, והמאמן הגדול באירופה קפא. הוא שכח את וויוקאס, הגבוה היעיל ביותר שלו 38) נק' ב47- דקות בסדרה, 76 אחוז מהעונשין) על הספסל, והעדיף את מאריץ' ובאטיסט, שנפל מהרגליים בכל משחק ברבע הרביעי. הוא ערך חילופי הגנה/התקפה מטופשים, שנטרלו את שאראס. מנגד, מכבי היתה משוחררת לגמרי: היא כבר הפסידה את המשחק. בחמש הדקות האלה היא קלעה 22 נקודות.
ברגעים האלה, היה רלף קליין אומר, הדבר היחיד שחשוב הוא אם השחקן וינר (בו' כמו במילה "ודאי"). שאראס ודיאמנטידיס קלעו 52 מ110- הנקודות האחרונות של פנתינאייקוס בסדרה. הם הצילו את אוברדוביץ' מעצמו, ואת זה אפילו בודירוגה וסאבוניס לא יכולים להגיד.
בלאט. אפשר להבין את התסכול של דייויד בלאט. זו אחת העונות הגדולות שלו, דווקא משום שהוא מתמודד כל יום עם הטעויות שלא היה מספיק חזק לעמוד מולן, ובראשן כמובן האדריאטית, אם כל חטאת, ואלה שעשה בעצמו כתוצאה מהלחץ: בניית הסגל לרוחב, הבאת פארמר (למרות הנסיון להפוך אותה בדיעבד למוצדקת,( הבנייה מחדש סביב לנגפורד.
הסדרה היתה מיקרוקוסמוס של העונה כולה: דייויד הגיע אליה עם קבוצה בלי שיטה והיררכיה. מאז עזיבתו של פארמר הוא החליף חמישייה בכל משחק, בשלושה ממשחקי הטופ16- הוא עשה שלושה חילופים בחמש הדקות הראשונות. כמו בכל העונה, הדוגמה האישית שלו משכה את שחקניו למעלה, לסדרה שבה מכבי שיחקה מעט מאוד כדורסל מלהיב, אבל גילתה לב ונשמה מופלאים.
זה ראוי להערכה בעיני לא פחות מבניית קבוצה ושיטה כמו שעשה בעונה שעברה: כבר ראינו לא מעט מאמנים (האחרון היה פיני גרשון לפני שנתיים,(
היחידים ששיחקו מעל לרמתם הרגילה היו אוחיון (בכל הסדרה,( פניני ובורשטיין - שלושה שגם דייויד עצמו לא ממש סמך עליהם לאורך העונה והסדרה. זו הוכחה איפה הלב נמצא, וגם לכישלון בבחירת הזרים, שהם שאמורים בסופו של דבר להוביל. בלאט לחם נגד זה באומץ וכישרון, מאלתר ודוחף ומנסה כל הזמן, ובהצלחה מרשימה.
העתיד. הקבוצה הזו עוד תיקח, מן הסתם, אליפות באדריאטית ובישראל, אבל אין בה שום בסיס למכבי של מחר. הזרים היחידים שמסתמנים כראויים להמשיך הם סמית' וג'יימס, שניים שנתנו מעבר לעלות שלהם ושיש להם פוטנציאל צמיחה. סמית' השתחרר נגד פאו מתסמונת הקבוצות הקטנות בהן שיחק רוב הקריירה שלו, שגרמה לו לזוז הצידה רוב העונה 13.2) נקודות למשחק בסידרה, 6.8 עד אז.(
ג'יימס היה הגבוה הטוב בקבוצה בדקות בהן שיחק; אם בלאט עשה טעות בסיום משחק ,5 זה היה בכך שלא הכניס אותו במקום הנדריקס, שרוב הנקודות של פאו נעשו עליו.
הנדריקס הוא שחקן טוב, אבל לא במיליון דולר לעונה. סופו הוא מה שחשבתי שהוא גם לפני העונה ומה שהיה באולימפיאקוס: מחליף שמשנה משחק, למקסימום רבע שעה בערב, ולא בכסף שהוא אמור לעלות בעונה הבאה. על מאלט ופפאלוקאס, 32 דקות יחד בכל הסדרה, אין מה לדבר.
נשאר לנגפורד. כמו אצל סופו בעונה שעברה, בלאט הוציא ממנו דברים שלא ראינו ממנו. הוא באמת התאמץ, והוא שחקן אחד על אחד גדול. אבל הוא נשאר שחקן שצריך את הכדור אצלו, מבטל את הרכז שלידו, קולע באחוזים נמוכים 21) ל3- בסדרה, 38 מהשדה ורק שלוש זריקות עונשין בשלושת המשחקים האחרונים), ומגן בינוני.
ובעיקר, הוא נשאר שחקן שיש מתאם הפוך בין המספרים שלו להצלחה הקבוצתית: נגד פנתינאייקוס הוא קלע בנצחונות 10.5 נקודות למשחק, בהפסדים קלע .15.3 בסך הכל הוביל את מכבי בקליעה שבע פעמים העונה - ובארבעה מהמשחקים האלה הפסידה. לא תמיד זה באשמתו, אבל זה בהחלט נובע מהסגנון שלו. הוא אמור לעלות בעונה הבאה יותר ממיליון דולר, ושווה אפילו יותר מזה לקבוצה אחרת. אני בספק אם מכבי, במשאבים שלה, צריכה לשים את הכסף דווקא עליו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם