מכבי הצליחה או נכשלה? הדעות חלוקות

עם סיום העונה האירופית נקרע הדסק שלנו בוויכוחים בנוגע לשאלות שנותרו פתוחות בנוגע לצהובים. האם אוחיון הוא הרכז הבא? מי חייב להישאר ומי לעזוב? מה הצעד הבעייתי ביותר בעונה? כל התשובות בפנים, מוזמנים לתרום את שלכם

כתבי nrg מעריב | 10/4/2012 7:30

תגיות: מכבי ת"א,יורוליג

האם העונה האירופית היא הצלחה או כישלון?

אודי הירש: במרחק של מספר ימים מהסדרה הגדולה מול פנאתינייקוס, קשה לכנות את העונה של הקבוצה הלוחמת הזאת "כישלון". עם זאת, ראוי לשים לב שלפיינל פור העפילו שתי קבוצות יווניות שתקציבן קוצץ בחדות וברצלונה, שהושפלה בגמר הגביע הספרדי וסובלת מעונה פושרת ורוויה בפציעות.

בהיערכות נכונה, מכבי היתה יכולה לנצל את המשבר הכלכלי באירופה להעפלה

מכבי ת''א מדוכאת ביוון צילום: דני מרון

המסורתית לפיינל פור. תחת זאת, היא איבדה את שני עמודי התווך שלה, התקשקשה עם הרכש, הימרה בטעות על פפאלוקאס ומאלט ובעיקר הלכה לאדריאטית. את הטעויות הללו, יש לזכור, לא עשה גורם חיצוני, אלא המערכת של מכבי ת"א. בשורה התחתונה, מכבי נותרה בלי הישג ממשי באירופה ובלי בסיס אמיתי לקבוצה של השנים הבאות. זו בטח לא הצלחה.

אבי אורנן: מכבי לא רגילה לקדש הפסדים בכבוד. נקודת הגבול בין הצלחה לכישלון נמדדת בדרך כלל ביום בו מחלקים כרטיסים לפיינל פור. תשאלו, למשל, את נבן ספחיה, שהפסיד בהצלבה 2:1 לאלופת אירופה מכהנת, צסק"א מוסקבה. ולחלופין, את צביקה שרף ויותם הלפרין, שטיפסו עד גמר היורוליג עם סגל מוגבל, שכעבור חודשיים הפסיד

את האליפות להפועל חולון.

רק שהעולם האמיתי בנוי יותר מגוונים של אפור מאשר מחלוקה מסורתית לשחור ולבן. ועל הסקאלה הזו, בין נקודת הפתיחה, המכשולים הבלתי סבירים לאורך הדרך, והיכולת להרים את עצמם לפסגות מנטליות מעוררות הערצה מול פנאתינייקוס, כנראה שזה הזמן להגדיר את היוצא מהכלל.

מעין אפרת: הצלחה. במכבי אמנם הצהירו טרום העונה שהם רוצים ללכת צעד קדימה מהעונה שעברה, אבל ביחס למה שקרה בסופו של דבר הם הצליחו. בהיעדר רכז אחר יוגב התעלה לרמה המתאימה, ואיכשהו בכל פעם הצליחו להתגבר על העייפות ולעבור עוד שלב. הסדרה מול פאו ריגשה חובבי כדורסל שהם גם לא אוהדי הקבוצה, וזה כבר עשוי לעשות את אפקט הפיינל פור לעניין בהם. הקבוצה הטובה יותר שוב ניצחה במפגש בין השתיים, אבל זה לא מקלקל את העונה.

עמרי פולק: אל לנו לתת לתחושת האכזבה להטביע את חותמה, בלאט ושחקניו הוציא את המירב מהסגל שלו בעונה עמוסה מכל הבחינות. עצירה שלב אחד לפני תקרת הזכוכית שלה - גם אם היתה מעפילה לפיינל פור קשה להאמין שהיתה מנצחת את צסק"א מוסקבה - היא הישג שראוי להתגאות בו.

ערן סורוקה: איפשהו באמצע, אולי פשוט "עמידה בציפיות". הם לא קיבלו את היריבה הכי קשה בהצלבה, גם לא את הכי קלה. בלאט ומזרחי לא יודו בכך, אבל הקבוצה הנוכחית נבנתה קודם כל כדי לשרוד בשלוש מסגרות בלי לסכן את ביטוח החיים של חבריה. בהנחה שבאדריאטית הם יזכו ובליגת לוטו יש להם מספיק עומק ופוקוס כדי להניף צלחת, הם יסיימו את העונה עם שלושה תארים (סליחה, ארבעה עם גביע הגרלה כלשהי של מפעל הפיס), ובמרחק דיאמנטידיס מפיינל פור. לא מעלף, סולידי.

דיאמנטידיס משאיר את אוחיון מאחור, פאו את מכבי צילום: אי-אפ-פי

מי מהשחקנים חייב להישאר, מי צריך ללכת?

אורנן: את ריצ'ארד הנדריקס, הנהלת מכבי ניסתה למכור/להשאיל כבר מהעונה שעברה, ובלאט דחף בכח את הרגל אל החריץ של הדלת. בחודשים האחרונים, גם בהנהלה הבינו למה. דווין סמית' סגר מול פנאתינייקוס את כל הדיונים סביבו. סופו שוב לא מצליח לטפס באירועים הגדולים, מול קווים קדמיים משמעותיים. מצד שני, האלטרנטיבות לא רבות, ולשחרר אותו בלי למצוא חלופה זו בעיה.

מאלט, כצפוי, לא מתאים. קית' לנגפורד אינו קלעי אוטומטי שרץ מאחורי חסימות וקובר שלשות (והיה נחמד לצרף גם כזה), אבל אם יבטיחו שימצא פתרון אחר למצוקת ניהול המשחק, ובשום תנאי הפיקוד לא יועבר לידיו, ליכולות האישיות שלו מעמדה 2 יש יתרונות. נשאר רק להחליף את פפאלוקאס, מאלט ושאייר ברכז על אחד, לצד אוחיון, (ואם לנגפורד נשאר, לחפש סטיב קאר מודרני, או ג'יי סי קארול לידו).

אפרת: בלו - נכון שזה כנראה לא תלוי רק במכבי ובמה שתציע, אבל צריך לעשות כל מאמץ להשאירו. ביורוליג הוא אקס פקטור, בליגה הוא ישראלי. הוא סוג של יתרון יחסי עבורם. סופו, כנראה סיים את התקופה שלו בקבוצה, נראה שגם להם קצת נמאס מתשומת הלב שהוא דורש, ובטח במשכורת משופרת. הנדריקס - יש טענה שהפערים בנייהם הם לא בהכרח בכסף, ולכן כדאי לעשות מאמץ לסגור אתו. הוא נייד מאוד לתפקיד שלו, בלאט סומך עליו, והוא הוכיח שהוא זורם עם השינויים במעמד שלו.

סורוקה: נתחיל ממישהו שבאמת חסר למכבי בסדרה נגד פאו, ושחייב ללבוש צהוב בעונה הבאה - מילאן מצ'באן. האיש הושאל לפרטיזן, צבר ניסיון, פירק את מכבי בפיוניר ואם לא יחטפו אותו ל-NBA, הוא צריך לחזור לנוקיה.

איתו הייתי משאיר את דווין סמית' ושון ג'יימס ואם אירופה לא תטביע את הנדריקס באמבטיות של דולרים, אז גם אותו. כשחושבים על השושלת ההיא, אז הנה הקבלה קצת מוקדמת, אבל ראויה לדיון: סמית' בתפקיד פארקר (סווינגמן רבגוני שקופץ קדימה), הנדריקס במשבצת באסטון (קפיץ שמשנה את המשחק בהגנה ובריבאונד), מצ'באן כתואם וויצ'יץ' (סרבי אינטליגנטי וורסטילי). עכשיו רק צריך למצוא איזה שאראס, אבל לזה תכף נגיע.

הירש: הבעיה המרכזית של מכבי העונה היתה היעדר כריזמה, לפחות מהרגע שג'ורדן פרמאר חזר לניו ג'רזי. השחקן הכריזמטי ביותר בסגל, פפאלוקאס, כמעט לא שיחק בעוד שחורציאניטיס, שהלהיב את ההיכל אשתקד, הלך ודעך. זו בעיה משמעותית בעידן שבו המתחרה העיקרי של מזרחי הוא לא דני קליין, אלא אבי ניר. בעידן הטלוויזיה המסחרית, מכבי לא יכולה להרשות לעצמה להרכיב קבוצה אפורה כל כך, שלא תמשוך קהל רחב יותר מעשרה אחוזי הרייטינג הקבועים שלה.

עדות למצוקה היא שהשחקן שסביבו מכבי קיוותה לבנות את הסגל בעונות הבאות הוא הנדריקס האפרורי. סמית' הוא עוד חתיכה בפאזל אבל לבטח לא עמוד תווך, ולנגפורד ימשיך בוודאי רק אם לא יהיו אלטרנטיבות טובות (וקבוצתיות) יותר. בלאט עצמו העיד שאחת הסיבות המרכזיות להפסד לפנאתינייקוס היא היעדר שחקן על מסוגו של דיאמנטידיס. את החוליות המרכזיות, רכז ראשון וסנטר, מכבי תצטרך לייבא. אגב, אומרים שצעיר מוכשר בשם מצ'באן נותן עונה לא רעה בפרטיזן.

פולק: בלו הוא אחד הפייבוריטים שלי, שחקן שעם השנים הופך טוב יותר עבור עצמו ועבור הקבוצה. מכבי בלעדיו היא הרבה יותר חלשה דווקא היכן שהכי קשה להתחרות עם אריות אירופה - עמדות הפנים. גם ג'יימס, כשחקן משלים, צריך להישאר וסמית' הוא שחקן נוסף שתרם מעל ומעבר למצופה ולמה ששולם עבורו.

שחורציאניטיס, כמו שהוכח שוב ושוב במהלך הקריירה שלו - אינו יכול להיות גבוה מוביל באלופת אירופה. הצהובים צריכים להביא מישהו כמו מאריץ', עוד פרויקט שמצריך שיקום ויכול להניב פירות. המחיר של הנדריקס צפוי לזנק דרך הגג והוא יהפוך ליקר מדי ולא משתלם עבור מכבי, גם על מאלט ופפאלוקאס חבל להשקיע. לנגפורד, למרות הניסיון וההצלחה היחסית של בלאט, לא עושה טוב לקבוצה בטווח הארוך.

מילאן מצ'באן. צריך לחזור למכבי ת''א? צילום: רויטרס

מה היה הצעד הכי בעייתי של מכבי העונה: ההצטרפות לאדריאטית, צירוף פרמאר או החתמת לנגפורד?

הירש: מכבי היא מערכת לחוצה. זו חוכמה קטנה מאוד לשבת במשרד ממוזג ולשפוט אנשים שמנהלים עסק שמגלגל עשרות מיליונים ושעבור אנשיו כישלון פירושו אסון תדמיתי וכלכלי. את ההחלטות לצרף את פרמאר ולנגפורד יש לבחון מבעד לפריזמה הזאת: מכבי הבינה שאין לה קו אחורי, וצירפה את השחקנים הטובים ביותר בשוק.

הבעיה היא שהעזיבה של הראשון וההשתלבות המוגבלת של השני חברו לספסול המוזר של פפאלוקאס ולרכישה החפוזה של דמונד מאלט, וגרמו לכך שמכבי היתה לאורך כל העונה קבוצה לא מסודרת ולא יצירתית. ההצטרפות לאדריאטית, לעומת זאת, חתרה תחת האתוס המכביסטי: ראשיה החליטו שהכסף חשוב יותר מההישגים. היא הזרימה לקופת המועדון דולרים בטווח הקצר, אבל ייתכן שעלתה לו בהעפלה לפיינל פור. לכן, זו ההחלטה הבעייתית ביותר.

פולק: בעיניי אין פה שום שאלה, האדריאטית לוקחת בנוק-אאוט בסיבוב הראשון. פרמאר היה הצעד המתבקש במחול השדים סביב החתמת שחקני NBA, לנגפורד על שלל תכונותיו - החיוביות והשליליות - היה רע הכרחי. על העומס של הליגה המיותרת והמשעממת הזאת היו יכולים במכבי לוותר, בטח לאור העובדה שהשריר שעשו לא הרשים את אנשי מנהלת הליגה.

סורוקה: ההצטרפות לאדריאטית, כי (א) היא קבעה תקרת זכוכית לעונה כולה - אי אפשר לרצות הכל, (ב) הכריחה את בלאט לבנות סגל לרוחב עם הרבה שחקנים טובים ומעט שחקנים מצוינים - סגל ל-85 משחקים הוא לא סגל ל-60 משחקים, (ג) גרמה לשני האחרים.

בעונה בה אין זמן להתאמן ויש יותר מדי משחקים, מכבי היתה זקוקה לפרמאר עד דצמבר בדיוק כמו שהיתה זקוקה ללנגפורד במשחקים רבים ביורוליג - על תקן האינדיבידואל שבולט מעל האחרים ויכול לבדו לסחוב את העגלה מהבוץ. פרמאר יותר נחמד, יותר יהודי, יותר קבוצתי ויותר מוצלח שיווקית, אבל לנגפורד מילא צורך דומה, והיה חיוני כדי לצלוח את ינואר ופברואר הקשים.

אורנן: החתמת כוכב NBA לזמן מוגבל נפסלה עקרונית, עד היעלמותו של פארגו. יתכן שעדיין היה נכון לחפש פתרון קבע, ולא להסתבך בהרתפקאה שעלולה היתה להגמר עוד יותר מוקדם. ועדיין, החטא המשמעותי שסיבך את העונה, היה ונשאר החיבור המיותר לליגה האדריאטית.

כשמסתכלים על הפערים ביכולת של מכבי, אפילו במשחקי הליגה, בין משחקים צמודים לסופי השבוע המטורפים, לבין אלה בהם הגיעה חופשיה, נותר רק לתהות מה היה קורה אם למשחק הראשון באתונה, למשחק היחיד אליו הגיעה לא מוכנה, מכבי היתה מתייצבת עם הכנה ראויה ולא במחסור אימונים שערורייתי, אחרי חמישה משחקים בשמונה ימים.

אפרת: ההצטרפות לאדריאטית. במבט לאחור ההשתתפות אולי לא יצרה את הנזק שהיא יכלה לעשות, אבל כן יש לה סימנים. בניית הסגל לרוחב, בלאט קונן על כך שבסדרה לא היה לו שחקן גדול שיכריע, הבנייה לרוחב היתה אילוץ של האדריאטית, אין ספור שחקנים, ובסוף גם לא סמכו על כולם. על העייפות דווקא כן הצליחו להתגבר, וגם חברתית, הנסיעות והזמן האין סופי שהשחקנים בילו יחד, לא יצר מרמור גדול מידי, אבל עוד שנה וכנראה משהו היה מתחיל לחלחל.

תיאו פאפאלוקאס נגד לובליאנה צילום: אתר מכבי ת''א

אוחיון: הרכז הפותח הבלתי מעורער ב-2012/13?

פולק: שונאי מכבי חיכו לרגע בו אוחיון יתעורר מהחלום ויגלה שהוא יוגב אוחיון, מי שעד העונה היה רכז מוכה פחדים וחסר יכולת קליעה מרחוק. הגארד הצהוב הבהיר לכולם שאין מדובר בחלום, אלא בתוצאה של עבודה קשה עם חנוך מינץ (חבל שליאור אליהו לא פגש את המושג). אשמח לראות את המשך ההתפתחות של אחד הצעדים הראשונים הקטלניים באירופה, בטח כשיתחילו לכבד את הקליעה שלו וייצמדו אליו.

סורוקה: כן! כן! כן! עוד מהימים בהם ידידי י' אמר לי שהבחור מק"ש הוא ג'ייסון קיד הישראלי, זה היה צריך לקרות. והעונה סוף סוף, עם הקליעה מבחוץ, עם הביטחון העצמי המשופר, הרכז הישראלי הכי מוכשר מאז קטשפר קיבל סוף סוף מפתחות של קבוצה גדולה (סליחה, מר קליין היקר).

יוגב של מארס-אפריל 2012 הוא הדבר הכי טוב שקרה למכבי ת"א: גם ישראלי, גם כריזמטי, גם בחור צנוע, גם מסתדר מצוין עם בלאט - חלום חייה של ההנהלה הצהובה. אולי אפילו שווה להשאיר איזה מאלט כזה כרכז מחליף, תעודת ביטוח. יוגב הוא לא שאראס, אבל הפוטנציאל שנחשף בסדרה נגד פאו פשוט טוב מכדי שמכבי תרשה לעצמה לוותר עליו.

אפרת: אוחיון, מתברר מהעונה הזו, צריך שיאמינו בו וייתנו לו ביטחון כדי להצליח. חלק מזה זה גם להיות רכז פותח. הוא בטח שוב יקבל לידו שני גארדים אמריקאים, אבל אחד יכול לשחק לידו, כמו עם לנגפורד העונה. אפשר לוותר על גארד ישראלי נוסף (בורשטיין גם ממשיך), ואז להפנות את הכסף לאפיקים אחרים (השארתו של בלו למשל).

אורנן: ליאור ליובין ודרור חג'ג' כבר היו שם. גם רביב לימונד וקורן אמישה. כמובן שיש כאן גם שאלה של סיטואציה והזדמנויות לא צפויות שנופלות עליך משום מקום, אבל מעט מאוד שחקני רכש ישראלים ידעו להרים אותן. בטח בעונה ראשונה בהיכל. אוחיון שומר, חודר, עוזר בריבאונד ומביא אופי שעומד ללא ספק בהגדרות המשרה. ועדיין, ב 2012, בלי להוריד מילימטר מהקרדיט שהאיש הרוויח ביושר, בלאט זקוק לעוד מוביל כדור ברמות הכי גבוהות לידו. גם דיאמנטידיס לא עובד לבד.

הירש: אוחיון עדיין לא בשל להיות הרכז הראשון. במקביל לאסיסטים המרהיבים ולחדירות מלאות העוצמה הוא נוטה לאבד ריכוז ולהמשיך לרוץ כשצריך להאט את הקצב. גם ההגנה שלו רחוקה מלהיות מושלמת. מכבי זקוקה לרכז שלם יותר, בשל יותר, יציב יותר. אוחיון יעלה מהספסל וייתן 25-20 דקות של ניהול משחק ואגרסיביות. הוא הרכז השני לשנים הבאות, וזה הרבה יותר ממה שמישהו קיווה לו בתחילת העונה.

יוגב אוחיון מול פאו בהיכל נוקיה צילום: דני מרון

בלאט - מנהיג אמוציונלי או פקעת עצבים מהלכת שמלחיצה את קבוצתו?

הירש: כל עוד ז'לימיר אוברדוביץ' או אטורה מסינה לא מוכנים להגיע לת"א במחירי מבצע, בלאט הוא המאמן הטוב ביותר הזמין למכבי בשוק - לא רק הישראלי, אלא האירופי. ועדיין, העונות הקרובות יבחנו אם בלאט הוא מאמן מצוין, או איש מקצוע טוב שמתקשה לעשות את הצעד הבא לעבר הגביע האירופי (ולא, אין הכוונה לשבועיים של מומנטום עם רוסיה של קירילנקו).

ראשית כל, נדמה שמאמן מכבי איבד את מגע הזהב בבחירת שחקנים: האיש שהיה חתום בעבר על רכישת אריאל מקדונלד, נייט האפמן ו-וויצ'יץ' כמעט החתים בעונה שעברה לעמדת הרכז הראשון את מיקאיל טורנס והעונה העדיף להחתים שמות מוכרים שאיכזבו במקום להבריק בשמות חדשים ומבטיחים.

ולצד הידע העצום בכדורסל, בלאט מגלה עם השנים נטייה לעקשנות, שבאה לידי ביטוי בספסול המוגזם של פפאלוקאס, ובעיקר משדר לחץ מתמיד מהקווים, גם במשחקים זניחים מול מ.כ. הבקעה. כדי להגיע לרמה הבאה, יהיה עליו להנחית כאן את השאראס הבא, ולדעת גם מתי ללטף אותו, לא רק לגעור בו.

סורוקה: עוד מהימים בהם פיני גרשון היה שולח את בלאט למסיבת העיתונאים בסופרוליג, והאיש היה יושב מול מאמן של איזו לברקוזן ואומר בפנים חתומות שיהיה משחק גדול מול קבוצה מצוינת, הערצתי את הדיפלומטיות של האיש. מאז למדתי להעריץ גם את הכדורסל שלו, שהלך והתפתח עם כל תחנה בקריירה. האיש הפך למאסטר במיצוי הפוטנציאל של שחקניו, ובהרכבתם לכדי קולקטיב שתמיד יהיה טוב יותר ממרכיביו המקוריים.

דייויד בלאט. רוקע בעצבים גם ב-20 הפרש למכבי צילום: עודד קרני

כן, הוא לא איש של צ'פחות או דאחקות, לא הכי צבעוני, עלול להיגרר לפרנציפים (אהמ, פפאלוקאס) והעונה גם נשמע לא פעם כמי שלא מרוצה מהחלטות שהתקבלו מעליו. אבל אם יש היום עמדה בה מכבי ת"א נהנית מכישרון שבאמת שייך לטופ האירופי - זה האיש על הספסל. בנוסף, הייתי שולח אותו, כצדק פואטי על פיאסקו התעודה ההוא, להעביר השתלמות של שבוע, כל שנה, למאמני כדורסל ישראלים.

אפרת: המנהיג של הקבוצה. הוכיח שהוא הצליח לנהל ולהתנהל בעונה קשה, גם אם שידר לא מעט לחץ כלפי חוץ ואולי גם כלפי פנים. אבל השחקנים סומכים עליו, ומאמינים בו וזה מה שחשוב. הם מערכים את הירידה שלו לפרטים, ואת הידע שלו בכדורסל ולכן מקשיבים לו ומשתדלים לרצות אותו.

פולק: יש לי בעיה עם בלאט. מצד אחד מדובר במאמן שמוציא את המקסימום ויותר מרוב קבוצותיו, מנגד כמעט תמיד זה נגמר רק בכמעט. לרוב אני רואה בו יותר מנהיג ופחות אמוציונאלי, אבל ההשתלחות שלו בשופטים בסיום ההפסד האחרון לפאו מעלה ניחוחות ממכבי הפרנואידית של שנים עברו. זאת שמזכירה יותר את שמעון מזרחי ופחות את דייויד פדרמן. מישהו צריך להחזיר אותו אל דרך הישר, בזכותה הוא נתפש בעיניי רבים כמנהיג המתאים לצהובים.

אורנן: ג'רמי פארגו סיפר שבמחנה טרום העונה הראשון, דורון פרקינס והוא הסתכלו על בלאט וחשבו שהמאמן החדש שלהם, שצורח על כל תקלה קטנה באימון, לא לגמרי נורמלי. המבט המעריץ בעיניים, תוך כדי השחזור, הסביר מה דעתם המעודכנת על המאמן.

מהצד העצבים שלו, כשהקבוצה חוטפת סל מיותר ביתרון 20, נראים לפעמים לא הגיוניים. אבל כשהירידה האבסולוטית לחלקיקי פרטים, הופכת הרכב שאיבד שומרי על כמו אידסון ופרקינס, לעוד קבוצת הגנה אדירה, הרקיעות ברגל נכנסות לפרופורציה.

בשורה התחתונה, על רקע הקשיים להתחרות כלכלית עם האימפריות הגדולות, כשאת כוכבי העל מתקשים להשאיר, וכל קיץ צריך להתחיל להרים את הקבוצה מחדש, בלאט הוא היום היתרון היחסי הכי משמעותי של מכבי. לא במקרה הוא גם ההחתמה הראשונה להמשך הדרך.