המופלטה שלי: לא מוותר על ה-WWE

כן, מדובר בהצגה, אבל ההצגה הכי טובה בעיר מבחינת אורן יוסיפוביץ. אין לו בעיה להודות בהתמכרות שלו לגברים מנופחים שרק משחקים בכאילו. nrg ספורט עושה לכם סופלקס עד למימונה

אורן יוסיפוביץ | 13/4/2012 12:00

תגיות: WWE

כשברט "היטמן" הארט זכה ב"קינג אוף דה רינג" (1993) הבנתי שיש בזה משהו. כששון מייקלס הפריש את ריק פלייר מהעסק (2008) הבנתי עד כמה שזה מרגש. כשהמוסיקה של ברוק לסנר התנגנה באמריקן איירליינס במיאמי (2012) הבנתי שלמרות הגיל, אני לא מתכוון לעזוב את זה.

כמו ב"אלכוהוליסטים אנונימיים", השלב הראשון הוא להודות בבעיה. אני אורן יוסיפוביץ, ואני מכור ל-WWE.

וינס מקמהן, דור 329 בין החבלים, יצר בונבוניירה. עשרות אלפים ליד הזירה, מיליונים מול המסך וכמעט אף מדינה לא נשארה אדישה. אפילו בנפאל משדרים על בסיס שבועי. גם צ'רלטון מדווחים על אלפי מנויים חדשים מאז רכישת הזכויות ל-WWE, לטעמי - ההחלטה הכי טובה של החברה מאז נוסדה.

שואו, כסף, עלילה, זיקוקים, דרמה, מתח, התרגשות, צחוק, בכי. מסורת. ג'ריקו, דוינק, 123 קיד, רמון, אנדרטייקר, אנדרה, לוגר, CM פאנק, HHH, דה רוק, סטון קולד, יוקוזונה, סינה, צמרמורת.
ובעיקר - עסק הבידור הכי דופק שיש.

הכותבים חדים, הטאלנטים אדירים וקהל של משוגעים עף באוויר בין אריזונה לבגדד לפלורידה. "מאנדיי נייט רו" זו התוכנית

הנצפית ביותר בכל שבוע, והרציפה ביותר בהיסטוריה - מ-93 וכנראה עד המוות.

חשוב לציין, יש גם חסרונות. אחי הקטן שבר שן בגלל חיקוי לא מוצלח, וגם אני חטפתי "ספיר" לתוך כיסא בגלל שהחברה ממש אהבה את המהלך של אדג'. אבל את שיטת 12 השלבים תשמרו למישהו אחר. אני לא יכול לחכות ליום שני הקרוב. אני לא יכול לחכות לברוק לסנר.