ראשי » ספורט » כדורסל » כדורסל ישראלי

המופלטה שלי: בין מסי לליגת לוטו

למרות שרוב הציבור מתקשה להבדיל בין הזרים של גלבוע/גליל לאלו של נתניה, אודי הירש מרשה לעצמו לפספס גול של ליאו מסי בשביל הדבר הזה שהוא אוהב ונקרא כדורסל ישראלי. nrg ספורט עולה לדאנק

לא נעים לומר, אבל אירועים כמו הקטטה בין אנשי מכבי פתח תקווה להפועל חיפה גורמים לאנשי כדורסל למעט קורת רוח. שוב הם חושבים לעצמם שהענף שלהם טוב יותר, הישגי יותר, מתורבת יותר. הענף של האינטליגנטים. הכדורסל עולה בקביעות לאליפות אירופה ושולח קבוצה לצמרת היורוליג.

הכדורגל, לעומת זאת, לא עלה לטורניר גדול כבר 42 שנים. הכדורסל מנופף במזרחי ופדרמן, הכדורגל תקוע עם לוזון. כדורגל ישראלי הוא עסק כושל, מפלט לאוהדים חוליגנים ולמנהלים מושחתים, בעוד בכדורסל, פרט לאיזה חזיז תועה וקצת שירי שואה, בדרך כלל תחזור מהמשחק בריא ושלם. הכדורסל הישראלי מנצח בהליכה.

כן, בטח. אני אוהב כדורסל ישראלי ולא אפסיק לאהוב אותו, אך בה בעת גם מודע עד כאב לפתטיות של התחביב שלי. כשאני מספר לאנשים שפיספסתי אמש את הגול של מסי כי צפיתי בכלל במשחק בליגת לוטו, הם מביטים עליי כאילו סיפרתי זה עתה שהייתי עסוק באיסוף בולים.

וכשמתחוללת סערה כמו באורווה, אינני מתנשא, אלא מקנא. בדיון הערני שמתעורר בתקשורת, בעמודים הרבים שמוקדשים לסוגיה, בעניין הציבורי שחוצה את גבולות מדורי הספורט. הסערה היחידה שעורר הכדורסל השנה הייתה בעקבות איזה סטטוס נטול חשיבות שכתב עידו קוז'יקרו בעמוד הפייסבוק שלו. ההתרחשות על המגרש לא מעניינת כלב.

אף אדם שפוי, שאינו נמנה על האלפים הבודדים של אוהדי הענף, לא באמת יודע להבדיל בין הזרים של גלבוע לבין אלו של נתניה. בעצם, רוב הישראלים בכלל לא יודעים שיש קבוצות כדורסל בגלבוע ובנתניה. אין שום דבר מתגמל בהתעניינות בכדורסל הישראלי שאינה קשורה באהדת מכבי ת"א. מרבית המשחקים לא טובים. בחירת הזריקות מזעזעת, השליטה של המאמנים על המוני הזרים מינימלית, הקרחות ביציעים הורסות את האווירה.

רק לעיתים רחוקות, פעם בשלוש שנים בממוצע, נתקל האוהד הישראלי בצעיר מקומי שפורץ לתודעה. בדרך כלל, הוא מסתפק בשחקנים

מסוגו של יחזקאל סקוורר, תגלית העונה הנוכחית ורכז מ.כ. הבקעה. נשבע לכם שיש שחקן כזה. וקבוצה כזאת. ובכל זאת, אני מסרב לוותר על הכדורסל הישראלי.

מתעניין בהישגי הנבחרות הצעירות (ליתר דיוק, בכשלונותיהן), מקווה שבכל זאת יגיע בעוד מספר שנים איזה כישרון צעיר (שימו עין על אדם אריאל מהנוער של הפועל ירושלים) וממשיך לקוות להיתקל במשחק מעניין. זה קורה בערך פעמיים בעונה. אבל אין סיכוי שאספר עליו למישהו, כי אף אחד לא רוצה שיחשבו שהוא תמהוני. בפעם הבאה שידברו בעבודה על ברצלונה, אעדיף לשתוק.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...