ראשי » ספורט » כדורסל » כדורסל עולמי

פותחים שולחן: הפלייאוף המערבי

האם דירק בדרך להתפרקות או לשחזור? האם יוטה יכולה לעשות חיקוי של ממפיס? האם ממפיס יכולה לעשות חיקוי של עצמה? מתי אנדרו ביינום הולך מכות עם מקגי? ומי זה לעזאזל מאנטה ספייצינגהאם? ארבע שאלות, ארבעה כותבים, סיבוב ראשון

ערן סורוקה: דירק נוביצקי מודל 2012 מול דירק נוביצקי מודל 2011. מקורות יודעי כלום מוסרים כי בימים האחרונים מקיפים ראשי המאבריקס את הגרמני ומספרים לו שאביב העמים הערבי החל לאחרונה במצרים, שליאו נפרד מבר רפאלי ושאליצור רמלה זכתה ביורוקאפ – הכל כדי לשכנע אותו שעכשיו 2011. להחזיר אותו לרעב של אז, לרצח בעיניים שהיה לו אז, לכל מה שאין לו השנה.

כן, נוביצקי הוא עדיין סופרסטאר, יש לו עדיין את הזריקה המכוערת הכי יפה בכדורסל. אבל המספרים שלו מתחילים ליפול, אחוז השדה שלו (45.7) הוא הכי נמוך מאז עונת הרוקי, ממוצע הריבאונדים (6.8) הכי נמוך מאז עונתו השנייה. ויותר מכל, בימים רבים הוא נראה כמו עוד בן אנוש, כמו קאובוי שסיים את משימתו והחל לרכב לעבר השקיעה. דירק מודל 2011 יכול לקחת את דפי התחזיות לסדרה מול הת'נדר ולעשות מהם קולקציה נחמדה לל"ג בעומר. דירק של 2012 יארוז מזוודות תוך שבועיים.

שגיא רפאל: קליפרס – גריזליס. הילד החדש בשכונה, מול הילד החדש יותר בשכונה. זה שהכה את הבריון השכונתי בשנה שעברה, מול הבריון החדש. קרבות הפנים יהיו קשים וכואבים ואני לא חושב שדיאנדרה ג'ורדן יצליח למתוח את שש העבירות שלו ליותר מ20-25 דקות, אבל כשיש את קיי-מארט ורג'י אבאנס מהספסל, לקליפרס יש מספיק כוח להתמודד עם ממפיס. במיוחד כשזאק רנדולף לא הצליח לחזור לכושר מאז הפציעה.

בצד השני נראה המון כריס פול. אני מניח שמי שיצטרך להצר

את צעדיו יהיה טוני אלן, אבל זה יפגע בהגנה הקבוצתית של ממפיס, שכן אלן יהיה עסוק בלשמור על פול במקום לחפות על חבריו. לממפיס יש שתי יתרונות, הראשון בעמדת המאמן, אבל הולינס יצטרך להפתיע כדי לממש את היתרון, והשני הוא חוסר הנסיון בפלייאוף של בלייק גריפין. בלייק התרגל ליחס מסוים מהשופטים, והתעלמות מעבירות תוקף. בפלייאוף השריקות משתנות, והידיים רועדות. לא יהיו לו הרבה הזדמנויות להטביע והוא יצטרך ליצור נקודות רחוק מהסל.

מעין אפרת: ממפיס – קליפרס. הראשונים נראו מצוין בפלייאוף 2011, והיתה תחושה שהם בדרך לעשות צעד קדימה העונה. אבל העונה הזו, לא רעה לכשעצמה, לא עמדה בציפיות שהפלייאוף הציב. הקליפרס שינו את גורלם העונה, והיו אפילו דיבורים על שינוי ההגמוניה בעיר שלא התגשמו בסופו של דבר.

בסוף שתיהן בפלייאוף, ומקבלות הזדמנות מצוינת לצבוע בצבעים יפים יותר את העונה שלהן. הבעיה? הן אחת מול השנייה, אחת תלך הביתה מוקדם וזה בטוח לא יוסיף לתחושה שאפשר היה לעשות יותר. לקליפרס יש אולי יותר הנחות (הפציעה של בילאפס), והעובדה שזו שנה ראשונה של המהפכה. אני מאוד נהניתי מממפיס שנה שעברה בפלייאוף, מקווה שהם יביאו את אותם הדברים השנה, ונקבל סדרה מהנה.

אורן יוסיפוביץ: ממפיס – קליפרס. החבורה הנוצצת של אל.איי מגיעה למקום שבו באים לעבוד. זו הסדרה הקשה ביותר לניחוש, ולכן המעניינת ביותר. אמנם הפלייאוף זה בדרך כלל משהו אחר, אבל משהו זה בדיוק מה שחסר אצל הקליפס על הברקותיהם ואליהופיהם. גאסול, רנדולף, גיי ומאיו נראים שלמים יותר, בקבוצה שכבר הוכיחה שהיא יודעת להסתדר כשזה חשוב.

יוסיפוביץ: שדאלאס תהפוך לעוד אלופה שמודחת בסיבוב הראשון. ״אף פעם אל תזלזל בלב של אלוף״, אמר המאמן של השחקן השני הכי מרגש בהיסטוריה של המשחק. אבל בקבוצתו של השחקן הכי מרגש בהיסטוריה של המשחק, משהו לא דופק. כל האקס פקטורים הפכו לאקסים, והשאירו בדאלאס סוסים עם בעיות ברכיים. גם נוביצקי עצמו נותן עונה חלשה, מכחיש שובע אך קשה להאמין לו. המצב נראה אקוטי כשממול עומדת קבוצת העתיד. וסליחה לרעים ממיאמי.

בכל סרט שהוא לא קארטה קיד, החבורה של ברוקס הולכת לפרק את דאלאס, ולשלוח את קרלייל לבנייה מחדש. אבל, וכן, כגימיק, כמו שלא הימרתי נגד דאלאס בעונה שעברה, כך לא אהמר נגדה גם הפעם. מה שכן, בסיבוב הבא אהמר על אוק סיטי.

שגיא: התפרקות של דאלאס. אחרי שויתרו על שחקנים מרכזיים בריצה לאליפות בשנה שעברה, ואחרי הפיאסקו עם למאר אודום, דאלאס יתקשו לתת פייט רציני לאוקלהומה סיטי. דירק נוביצקי הוא לא השחקן שהופיע לפלייאוף שעבר. הייווד את מהינמי לא מסוגלים לספק את מה שנתן טייסון צ'נדלר, ודאלאס לא מזכירה בכלום את האלופה של שנה שעברה.

הפעם ווסטברוק יכול להרגיש חופשי לחתוך לסל, כיוון שאף אחד לא יפריע לו שם, ודוראנט ואיבקה ירחיקו את דירק מהסל. דאלאס היו הפתעה נעימה מאוד בפלייאוף שעבר (בטח עבורי, הימרתי נגדם בכל סיבוב), הם הוכיחו שיש להם את הקשיחות המנטלית, ונוביצקי הוכיח שהוא שחקן ברמה הזאת. הקשיחות המנטלית הלכה לניו יורק, ונוביצקי יצטרך להיות טוב פי כמה בשביל לסחוב את הקבוצה הזו לסיבוב השני. אני לא רואה את זה קורה.

מעין: סן אנטוניו קצת יסתבכו מול יוטה, יעלו תהיות האם זה נגמר, ואז יעברו סיבוב בצורה מרשימה. פופוביץ' אמנם דאג לשמור היטב על הווטרנים בעונה הקשה הזו, אבל יש לי תחושה שהם יסתבכו קצת, ויספגו הפסד או שניים שיפתיעו את כולם. הקאמבק אמנם יתחיל מהצוות המסייע, הצעירים – אבל בסוף יגיע משחק טוב של אחד הכוכבים שישים אותם בבטחה בסיבוב השני עם קצת זמן לנוח ולאגור כוחות.

הקבוצה הזו מסרבת להיגמר, הספסל שלהם הוביל אותם לא מעט העונה ויש עליו הרבה שחקנים מרשימים, שחלקם כנראה יקבלו את הקבוצה לידיים שלהם בסופו של דבר, ואז יצטרכו להוכיח את עצמם לבד. בינתיים, השילוב הזה צפוי לקחת אותם רחוק, ובוודאות אל מעבר לסיבוב הראשון.

סורוקה: מכות בין אנדרו ביינום לג'אוייל מקגי – שניים מהסנטרים הכי מוכשרים בליגה, ומהשחקנים בעלי הפער הכי גדול בין כישרון ויכולת פיזית לבין בגרות מנטלית. זה יתחיל במאבק על ריבאונד, יימשך בדחיפות הדדיות ולפני שקובי/אפללו יבואו להפריד, יעופו שם מהלומות שיגרמו להרחקות משני
משחקים בכל צד.

הלייקרס יפסידו משחק אחד בלי ביינום, ינצחו בשני בלעדיו וימשיכו לשלב הבא. מי שערך את "עשרת הקטעים הטפשיים של מקגי" יקבל עוד היילייט לאוסף, בו מקגי חובט באוויר משל היה מנסה למחוץ יתוש סורר.

בונוס: סן אנטוניו קולעת 111 נקודות למשחק נגד יוטה.

שגיא: באותו מקום שזה קרה בשנה שעברה. סן אנטוניו הגיעה לסדרה מול ממפיס מהמקום הראשון עם הנסיון והיכולת. ממפיס הגיעה צעירה ורעבה, עם שחקן פנים דומיננטי, הרבה בשר, ורכז שאף אחד לא סופר. השנה סן אנטוניו מגיעה שוב מהמקום הראשון בליגה עם הנסיון והדומיננטיות. בצד השני יוטה היא הצעירה הרעבה. יש לה שחקן פנים דומיננטי (אל ג'פרסון), הרבה בשר (ג'פרסון, מילסאפ, פייבורס, קאנטר), ורכז שאף אחד לא סופר (האריס). עדיין חסר לה גרוש ללירה – שחקן כמו טוני אלן ושיין באטייה, בולדוג הגנתי שהתרומה שלו לא מתבטאת במספרים, רק בטור הניצחונות.

הספרס מגיעים זהירים בעקבות אירועי שנה שעברה, עם סגל מתוגבר (דני גרין, קוואי ליאונרד, סטיבן ג'קסון, בוריס דיאו), אבל עדיין צריכים את מאנו, פארקר ודאנקן שיובילו אותם לניצחון. ליוטה אין מה להפסיד בסדרה הזו, והם ירצו להוכיח שיש עתיד ורוד בסולט לייק סיטי.

יוסיפוביץ: מפני שסן אנטוניו לא תמעד הפעם, ולייקרס תגבור על דנבר, ובין הקליפרס והגריזליס שום דבר לא יפתיע, ראו שאלה 2, ראו רודי טי.

סורוקה: בהנחה שבין ממפיס לקליפרס שום תוצאה לא תפתיע, חוזרים לדאלאס. הת'נדר הולכים ומפתחים לעצמם זהות וקילר אינסטינקט, אבל אין מצב שגמר המערב 2011 לא יושב להם בראש. למרות שבפתיחת העונה הנוכחית היתה להם חוויה מתקנת עם השלשה של קווין דוראנט, הם יודעים שמולם עומד יריב ראוי, מנטלית ומקצועית. והם יודעים שאם מגיעים לדקות אחרונות צמודות, אוהד אוק סיטי הממוצע לא רוצה שהכדור יהיה אצל שני האנשים שכנראה יגעו בו יותר מכולם: דירק נוביצקי, וראסל ווסטברוק.

מעין: הקונפרנס נראה די סגור מראש, בטח במקרה של סן אנטוניו ואוקלהומה סיטי. גם הלייקרס, שנראו בדרך לעונה נוראית, התאוששו ומבחינתי לפחות, הניצחון על הת'נדר בבית היה הצהרת כוונות לקראת הפלייאוף. הם הוכיחו את עצמם מול קבוצה טובה יותר, ועם סלים גדולים – הכרחי בפלייאוף – ניצחו.

אז למה נקרא הפתעה? כנראה לקליפרס, אם יגיעו לסיבוב השני. כאמור, הקבוצה הזו שינתה את גורלה העונה. מאחת מנמושות הליגה, קבוצה מקוללת, למועמדת סבירה לסיבוב שני. הסדרה אמנם שקולה ולכן כל תוצאה באה בחשבון, אבל כל שלב קדימה מעצם ההשתתפות בפלייאוף הוא הישג ראוי לציון, לדעתי, עבור הקבוצה השנייה של אל.איי.

מעין: דלונטה ווסט. הבחור שכנראה הכל כבר עבר עליו משתקם בדאלאס, ופלייאוף טוב, גם אם יימשך רק סיבוב אחד, יכול להיות הדובדבן שבקצפת. הוא משחק הרבה, הממוצעים שלו גבוהים, ונראה שכל רעש הרקע נרגע, והפסיק להפריע לו לשחק כדורסל. בחודש האחרון הוא כבר עלה לממוצע נקודות דו ספרתי, וקלע ב-57 אחוז מהשדה. מול כוח האש הבלתי נגמר של אוקלהומה אלה חדשות טובות וחשובות לדאלאס. בקבוצה אוהבים אותו וזו ההזדמנות להחזיר אהבה, ואולי גם ניצחון או שניים, שיראו שהאלופה לא ויתרה בקלות. שחקן עם הרבה מה להוכיח הוא תמיד דבר טוב, בטח על הבמה הגדולה.

יוסיפוביץ: בגלל שהתשובה הכי מגניבה תהיה גם הכי מתחכמת והכי מפגרת - קובי ב' - נלך על טיי לוסון. הנאגטס יתקשו להעיף את הלייקרס, אבל עם יכולת סוחפת של הבחור מצפון קרוליינה, הם יוכלו לתת פייט מעניין. ואז, נו, קובי ב'.

סורוקה: מאנטה ספייצינגהאם. אין באמת שחקן כזה, נכון, אבל כך בלייק גריפין יראה את שני החבר'ה האלה, מאריז (מו, בשבילכם) ספייץ ודאנטה קנינגהאם, שיעשו לו היכרות מקרוב עם תסכולי הפלייאוף הראשונים בחייו. שניהם הגיעו במהלכים שעברו הרבה מתחת לרדאר (קנינגהאם הוחתם יומיים לפתיחת העונה כשחקן חופשי משארלוט אחרי פציעתו הקשה של דארל ארתור, ספייץ הגיע בטרייד מפילדלפיה אחרי פציעתו הקשה של זאק רנדולף), ועזרו לגריזליס לשרוד עונה לא פשוטה, בה היה קל מאוד ליפול.

שניהם ילידי 1987. דאנטה מגיע מוילאנובה, קולע וחוסם טוב יותר. מו למד בפלורידה, וריבאונדר עדיף. שניהם יתנו מכות, ישימו גוף, לא יהססו לבצע את הפאול המכוער שימנע מגריפין דאנק-פוסטר וישלח אותו להחטיא עוד פעמיים מהקו תוך לעיסת מסטיק הפגנתית. והכי חשוב, שניהם ישמרו את מארק גאסול וזאק רנדולף נקיים מעבירות.

שגיא: סטיבן ג'קסון עבר כמה שנים קשות מאז התהילה של 2007 עם גולדן סטייט. הוא הספיק להסתכסך עם הקבוצה והמאמן בכל מקום שעבר, והדרישה שלו לחידוש חוזה לא התקבלה. עכשיו הוא חייב להוכיח על המגרש שהוא שווה את הכסף, ושמישהו צריך להוציא את הארנק ולשלם לו, אחרת יסיים כמו לטרל ספריוול.

עד כה הוא לא עשה שום דבר מיוחד העונה, בטח לא מאז שהגיע לספרס. כשכל העיניים יופנו אל מאנו ג'ינובילי שיעלה מהספסל, ג'קסון יצטרך לחמוק מתחת לרדאר, לנשוך, לבעוט, ולצלוף, כדי להוריד את העומס מהארגנטינאי. הוא הג'וקר של פופוביץ' מהספסל, הוא צריך לקחת את התפקיד של ברוס באוון ורוברט הורי ביחד, הבולדוג בהגנה, וזה שקולע את סל הניצחון. זה לא יהיה קל, שכן גרין, ולאונרד יתחרו איתו על הדקות, אבל לו יש את הנסיון, ואת חוסר הבושה הנדרש כדי לקחת את המושכות.

מעין אפרת: ספרס 2:4, ת'נדר 1:4, לייקרס 2:4, קליפרס 3:4

אודי הירש: ספרס 1:4, ת'נדר 1:4, לייקרס 3:4, קליפרס 3:4

אורן יוסיפוביץ: ספרס 2:4, מאבריקס 3:4, לייקרס 2:4, ממפיס 3:4

מיכה להב: ספרס 3:4, ת'נדר 2:4, לייקרס 2:4, קליפרס 3:4

ערן סורוקה: ספרס 1:4, ת'נדר 2:4, לייקרס 2:4, ממפיס 3:4

שגיא רפאל: ספרס 3:4, ת'נדר 1:4, לייקרס 3:4, קליפרס 2:4

ערן שור: ספרס 1:4, ת'נדר 2:4, לייקרס 2:4, ממפיס 2:4

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...