איגוד הטנ"ש הודיע על הפסקת פעילות
במסיבת עיתונאים מיוחדת הודיעו ראשי הענף על הצעדים החריגים בגלל הירידה בתקצוב ממנהל הספורט ומועצת ההימורים.
רן קוניק צילום: דני מרון
קוניק הציג נתונים לפיהם מתקציב שנתי של קרוב למיליון שקל, ירדה ההקצבה ל-400 אלף ועוד 82 אלף ממנהל הספורט, ואילו בשנה הבאה יצטרך האיגוד להסתדר עם 200 אלף או מקסימום 250 אלף שקל בלבד.
"אם מישהו חושב שאפשר לקיים פעילות שוטפת לכ-1,500 טניסאי שולחן פעילים (שכוללת ליגות, שכר מאמנים, שופטים, הפעלת הפנימייה למחוננים בווינגייט וכמובן יצאת הנבחרות לתחרויות בינלאומיות), בבקשה שיעשה; אנחנו לא מסוגלים לעשות זאת ופרט לפעילויות שעבורן כבר שולם והן ייערכו עד סוף החודש, מבוטלת כל פעילות אחרת. השגנו ויזה לדוחא, שם אמור להתחיל מחרתיים טורניר ההזדמנות האחרונה להשגת כרטיס לאולימפיאדת לונדון, אבל בגלל העדר תקציב לא שלחנו אף אחד", הוסיף.
ועכשיו ההסבר לקיצוץ הדרמטי בתקציב האיגוד: ועדת בורוביץ' החליטה שטנ"ש הוא ענף אישי (ולא אישי וקבוצתי כפי שנחשב עד עתה), כפועל יוצא לא יהיו יותר הקצבות עבור הפעילויות הקבוצתיות, דוגמת הליגות למיניהן.
כדי לעמוד על אופיו של הטניס שולחן, כדאי לעקוב על היסטוריית הענף:
החל מ-1926, השנה בה נערכה בלונדון אליפות העולם הראשונה, נערכו הן תחרויות קבוצתיות והן תחרויות אישיות. באותו אירוע התקיימו קודם תחרויות קבוצתיות ועם סיומן החלו התחרויות האישיות. כך נוצרה מדי שנה בשנה מסורת (פרט לתקופת מלחמת העולם השנייה, בה לא התקיימו התחרויות).
עם תחילת שנות ה-2000 החליטה ההתאחדות הבינלאומית להפריד בין התחרויות הקבוצתיות לאישיות, כך ששנה אחת יהיו רק תחרויות קבוצתיות ושנה לאחר מכן רק תחרויות אישיות. לפני קצת יותר מחודש הסתיימה בדורטמונד אליפות העולם לקבוצות. השתתפו 123 קבוצות גברים, 96 קבוצות נשים. במצב זה, גם לו לישראל היה השחקן או (השחקנית) הטוב בעולם, לא להם היתה מיועדת האליפות.
לפסוק שטניס השולחן הוא ענף אישי בלבד ולהתעלם מכל מסורת הענף, הלאומית והבינלאומית, שנוצרה במשך כתשעה עשורים, היא החלטה תמוהה בעיניי רבים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם