סנוקר: אוסאליבן יפגוש את קרטר בגמר
הבריטי גבר 10:17 על מתיו סטיבנס ויפגוש בגמר את אלי קרטר, שניצח בחצי הגמר השני את סטיב מגוואייר

בחצי גמר הראשון, קרטר פגש את מגוואייר - שמר הראשון על סטטוס קוו של יציבות וחוזק מנטלי ראוי לכל סופרלטיבים. למרות העובדה שמגוואייר ביום טוב נמנה בין שלושת שחקני ההתקפה המאיימים והטובים בעולם, תקף קרטר את נקודת התורפה שלו שהיא שקט נפשי.
משחק מחושב וריכוז מופתי מצד קרטר ("הקפטן") גררו את מגוואייר (הידוע במשחק הפרפקציוניסטי שלו), לאיבוד סבלנותו ולעתים למשחק פזיז ואימפולסיבי שביטל במידה ניכרת את יתרונו היחסי על קרטר המנוסה שסתם את הגולל בתוצאה סופית של 12:17 מה שעלה לו בצפייה בגמר מביתו הפרטי.
בחצי הגמר השני שנערך בין אוסאליבן לסטיבנס הוכיח אוסאליבן בפעם המי יודע מדוע הוא נחשב "לאלוהי המשחק". רוני התייצב בשפילד בתפקיד ה"רוצח השקט". הוא קטל כל מתמודד שעמד בדרכו בדרך לגמר במהלכים שגם להדיוטות המשחק קשה היה להישאר אדישים.
בעוד שכוכבי הענף נמנעים מלחצים פסיכולוגיים וקרבות מנטליים, אוסאליבן לעומת זאת מחפש אותם. שם הוא מרגיש בנוח לנטרל בגאונות בלתי נתפסת את יריבו עד לכדי כניעה. לזכות סטיבנס המדורג 14 בדירוג העולמי ייאמר כי הפגין יכולת מרשימה, מתיו היה במיטבו דווקא במשחקים שבהם בחר לשחק בקצב מהיר והתקפי.
במצב של 5:11 לאוסאליבן הוא עלה נחוש ותוקפני בדרך לשני משחקונים רצופים, אך אוסאליבן התעשת וניצח בקרב הגנתי הירואי שישה משחקים רצופים (שחיזקו שוב את העובדה כי הוא אחד משחקני ההגנה המשובחים בליגה) ועלה ליתרון 9:15.
במפגש האחרון ביניהם בשבת בערב השאלה היתה בתוך כמה זמן ישיג רוני שני נצחונות ויעלה לגמר. במשחקון הראשון
הגמר בין קרטר לאוסאליבן ייערך מחר וביום שני. אין ספק שהולך להיות קרב פסיכולוגי אדיר בין שני מחוננים שבאו לקחת הביתה את התואר הנכסף.
כדאי לציין שב-2008 נפגשו כבר שני השחקנים בגמר בשפילד כשאוסאליבן גובר על קרטר וחוזר הביתה כאלוף עולם. צריך לזכור שרוני מעולם לא הפסיד בשום גמר שנערך בשפילד (שלוש פעמים אלוף עולם) אבל יחד עם זאת, תמיד מרחפת השאלה כיצד יופיע הפנומן לגמר.
אם לשפוט על פי האליפות הנוכחית בה גבר אוסאליבן בקלילות בדרך אל הגמר על פני שלושה אלופי עולם לשעבר (אבדון,וויליאמס ורוברטסון), ניתן לומר שבפעם הראשונה אחרי תקופה מאוד ארוכה קיבלנו רוני שקול יותר אך יחד עם זאת, יציב ומרוכז לאורך ימים רצופים. בשורה התחתונה, עם כל הכבוד לקרטר, ויש הרבה כבוד, הכל תלוי ב"אלוהי המשחק".