הנה זה בא: הצלחנו לעלות ליגה
אחרי שבילינו בכל מקום אפשרי, צפצפנו בזמברות בבאר יעקב וראינו את אדלשטיין לוקח פסק זמן ב-23 הפרש, התחלנו להבין - עשינו את זה. שמעון, הנה אנחנו באים
צפו בחגיגות ההעפלה. צילום: אורי דוידוביץ', עריכה: גלעד לוסטיג
היו שם אתמול 200 איש, שגילו שורשים משפחתיים עלומים בבאר-יעקב, זייפו תעודות זהות והתחזו לאנשי תקשורת כדי לסדר כרטיס כניסה. בפורומים הזכרנו שבפלייאוף הסתבכנו בכל משחק חוץ ובדרךכלל הפסדנו, ושבכלל אנחנו הפועל, ושנולדנו לסבול ואנחנו למודי טראומה מהשנה שעברה, ושמי שרק מדבר על חגיגות יבואו כל אלי הנאחס ויסגרו איתו חשבון, אבל בלב ידענו שהנה הנה זה בא.
וההפרש התחיל לצמוח, ויונתן אלפסי שישב על הספסל בעיניים נוצצות וכל המשחק שר את כל המילים מהיציע, והנה הזריקות של באר-יעקב קצרות מעייפות ואנחנו לוחצים והכל בזכות הבלקנית שעד אתמול לא הבנו מה חיפשנו שם, וכנראה שלא נצטרך לחכות לדקה ה.92-
והנה כל הספסל עושה קול שני ל"לכל מקום שבאתי עשיתי מהומה, הלכתי עם הפועל גם בטוב וגם ברע," והנה אדלשטיין, כשהיתרון פתאום יורד ל23- מבקש להזעיק פסק זמן, כי הפעם אסור שזה יישמט, והנה מילר והול יוצאים, וזהו, זה כנראה שלנו, והנה הסיום.
אז רקדנו, ושרנו, ואוהד אחד התייפח בזרועות החסונות של קורי קאר, ואני גיליתי שפרקט רטוב מזיעה שמפניה וקונפטי מחליק מאוד, ומתן נאור המופלא מכולם עלה לטריבונה וניצח על שירת "הפועל אימפריה," וגזרנו את הרשת למזכרת, ולא שכחנו את שלישיית אח"מ הידועה לשמצה (איזנברג, חולדאי, מזרחי - וטביב גם), ומשם נסענו למקום ששם הכל נגמר
ומשום הכל התחיל, לאוסישקין כמובן.
עכשיו, אני חושב שיותר משמחה ואושר, גיליתי רגש חדש שבהיעדר שם טוב יותר אני אקרא לו "הרגש של אין דברים כאלה." קבוצה שהוחרבה, קמה מהריסות אולמה, והיא נישאת רק על כנפי אהבה. אהבת אוהדים, ואנשים שהיא היתה כל עולמם, ושחקנים שאהבו להיות בה יותר מכל.
האהבה של מאור הראל ושחור, ונועה, ורמי כהן, וטוהר חיימוביץ,' וגלעד שמחוני, ואורי שלף, ועוד המון אנשים שאני לא מכיר, אבל כמוני, זאת הקבוצה שלהם. ממש שלהם. והם מנהלים אותה, ועורכים בחירות, ופועלים למען ועם הקהילה, ואוהבים עד קץ.
טוב, אולי לא רק אוהבים. שמעון מזרחי, הנה אני בא.
מתן נאור חוגג. הפועל בליגת העלה
צילום: אורי דוידוביץ'
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם