שום חדש: נבחרת ישראל נראית רע
אם חשבנו שנראה איזו התקדמות, קיבלנו את התשובה אתמול בלייפציג. בשלושת המשחקים תחת שרביטו של אלי גוטמן, נבחרת ישראל הלכה אחורה ושיטת המשחק נהייתה עוד יותר עמומה. אם אתם בונים על ניצחון מול אזרבייג'אן, אתם נאיביים
ידין מול לאם, אתמול. הנבחרת לא יצרה מצבים צילום: אי-פי-איי
כי אין קישור עם נוכחות לנבחרות ישראל לדורותיהן. ושחקני קישור מצוינים דווקא יש. הבעיה שהם לא מצליחים לחבר ביניהם שני פסים רצופים. זו בדיחה, מה שראינו אתמול מישראל. זה לא רציני. בקושי שני חצאי הזדמנות. מקשרים כמו ידין ונאתכו אפשר להפיק הרבה יותר, בייחוד כאשר בסביבה שלהם שני פנטזיסטים מרשימים כמו בניון ומליקסון.
גוטמן: במאני טיים נדע לצאת קדימה
אבל מה לעשות, זה לא מתחבר לנבחרת ישראל. גם כי אין חלוקת אחריות ביניהם, וגם כי בניון קיבל לפתע פתאום הוראה לשחק במרכז המגרש. סוג של פליימייקר. ובניון הוא פליימייקר בערך כמו שמליקסון הוא מנהיג. שטויות. ומה בכלל עשה במגרש ערן זהבי. מה יש לו לחפש בהרכב עם מליקסון ובניון. זה לא הולך. זה סוג של שכונה. עדיף ניר ביטון.
צפו בתקציר המשחק
דווקא עם המערך של גוטמן לא צריכה להיות בעיה. 1-5-4 בלייפציג עם שכטר בחוד זה בסדר והגיוני. אבל שום דבר לא שווה אם המערך הזה, שמתבסס על בניון ושכטר לסוג כזה של משחקי חוץ, מקבל לפתע תפנית במחצית והשניים יורדים לספסל כדי לפנות מקום לדמארי ולרפאלוב. אם כבר, תפתיע במעבר ל2-4-4- עם דמארי ושכטר. זו דרך.
היכנסו לאיזור היורו המיוחד שלנו
אבל בכל זאת יש משהו חיובי בנבחרת של גוטמן. ההתבססות על הגנה בקו אחד עם ארבעה שחקנים קבועים שגוטמן מאמין בהם, ובצדק, אם כי בן-חיים כבר מתחיל לגלות סימני עייפות ויכול להיות שאת השער הראשון של גומס הוא יכול היה למנוע עם דקות משחק רבות יותר ובקבוצה אנגלית חזקה יותר.
וגם יש לי מצטיין בנבחרת. אריאל הרוש. איזו הופעה מרשימה. כמה ביטחון עצמי. כן, החולצה של דודו אוואט די בסכנה. פחות בגלל דודו
ויותר בגלל אריאל.
סיכום: אל תבנו על ניצחון נגד אזרבייג'אן בספטמבר. וגם אם כן, לא יהיה פשוט. כמו תמיד, שחקנים יש לנו. נבחרת? לא בטוח. ואם אריאל שיימן כלכך מחזיק מגוטמן, שילחש על אוזנו של המאמן הלאומי ויציע לו לדבר קצת פחות על גרמניה והרבה יותר על נבחרת ישראל. ואגב, גם גרמניה לא משהו. אחרי אתמול, התבוסה שלהם לשוייץ, נבחרת שבקושי חילצה שתי תוצאות תיקו מהנבחרת של גרנט, מובנת הרבה יותר
ממנו דווקא ציפינו להפתיע. אלי גוטמן
צילום: דני מרון
אקו"ם