הלאה הסולידריות: קרב רוסיה-פולין
הטעימה המרה שקיבלנו אמש רק מבהירה שהמאבק בין פולין לרוסיה לא יסתיים בזמן הקרוב. וגם: אתה צופה ביורו ורק רואה את נבחרת ישראל מתרחקת מאירופה. ואחרי הערבים על הדשא מגיעים גם הלילות הלבנים
שלא תחשבו שרק אנגליה וצרפת סוחבות על גבן היסטוריה של מלחמות. אם יש שתי
1:1 בין פולין לרוסיה
במלחמת העולם השנייה, לאחר הסכם ריבנטרוב-מולוטוב (ההוא מהבקבוק,( פלשה בריה"מ לפולין בעקבות גרמניה הנאצית. אחרי המלחמה הפכה פולין לגרורה סובייטית, ובגדנסק של שנת '80 קמה תנועת "סולידריות" שבראשה עמד חשמלאי מהמספנה המקומית, אחד בשם לך ולנסה. "סולדיריות" הפכה לתנועה פוליטית, שכירסמה בשלטון המאובן והכנוע שקיבל הוראות מוסקבה. כשהקומוניסטים נפלו, החשמלאי ולנסה הפך לנשיא.
אבל פולין ממשיכה לחטוף בראש מרוסיה. לפני שנתיים טסה כל הנהגת המדינה עם הנשיא לך קצ'ינסקי לטקס ביער קאטין, בו היו אמורים להשתתף באזכרה לזכר 15 אלף קצינים שנחשבו לאליטה הפולנית, אבל הוצאו להורג בהוראת סטאלין וכנופייתו. המטוס של הנשיא הפולני לא נחת מעולם, והתרסק על נוסעיו. פולין משוכנעת גם הבוקר שרוסיה סידרה את העניין.
באיזור היורו החדש שלנו כבר הייתם?
02. מבחינת פולין קודם כל לא להפסיד לרוסיה, לא עוד, אבל דזגוייב חתך להם את הלב. אי אפשר שתהיה תהילה פולנית בלי קצת טרגדיה. יעקוב בלשצ'יקובסקי, "קובה" בפי כולם, הוא הקפטן שהשווה. לפני חודש פגש את אביו המת בבית הקברות.
זו היתה פגישתם הראשונה אחרי 15 שנה, מאז שרצח את אשתו, אמו של קובה. אצל קובה אף פעם לא שאלו מה עושים ההורים. פולין לא מוותרת על השלב הבא, והיא ממש לא משאירה את החגיגות למארחת השנייה אוקראינה, שנמצאת עמוק באופוריית שבצ'נקו.
03. אתה רואה את האליפות הטובה הזאת ולא מבין מהיכן נלקחו התחזיות הקודרות שהשחקנים יגיעו מותשים מהעונה המפרכת. כולם רצים כמו מטורפים, וזה מלמד על רמת האימון שהולכת ומשתפרת, על רף המאמץ שעולה, ובמקביל על כמות הפציעות שפוחתת.
המדע המתקדם והידע
היכולת של קבוצות השורה השנייה - יוון וצ'כיה שראינו במשחק הראשון אתמול, או דנמרק ואירלנד - צריכה להדאיג את ישראל של אלי גוטמן. אתה מסתכל סביב ומבין שהנבחרת שלך לא רק שלא מצליחה להתקרב, היא רק מתרחקת. הכל עניין של אימון ומחוייבות. זה טוב שקם לו בשפיים בית נבחרות, אבל האם יהיה שם מי שיידע לתפעל ולמנף אותו, להכניס בו מדע, חדשנות וקידמה?
תסתכלו על השחקנים הבולטים שלנו באירופה העונה. רובם פתחו את העונה טוב, אבל כמעט כולם סיימו את העונה פצועים או בכושר ירוד. רפאלוב, שכטר, זהבי, מליקסון ואפילו הלהיט של תחילת הסתיו בקראקוב, דודו ביטון. עצוב.
04. תדעו שבארבע לפנות בוקר התעוררתי לראות את הלגאסי. סיטי מול מיאמי היט. אגדה בהתהוות מול מי הבטחה שמתקשה לקיים. דוראנט, ילד אהוב שהצהיר כבר שאין לו כוונה ללכת לשום מקום, מול לברון שכולם זוכרים לו את ההצהרה כשעזב את קליבלנד, I'm taking my talent to South Beach.
כמה נגמר המשחק אתם יודעים?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם