נקודות חזור: רונאלדו הכי מעניין
גרמניה משחקת כמו גרמניה שאנחנו מכירים, כלומר לא גרמניה של קלינסמן. יוון שוב עושה רק את מה שהיא יודעת. להיות ממושמעת ולנצח. ורונאלדו עדיין מעניין יותר ממסי
כריסטיאנו רונאלדו. יותר טוב ממסי EPA
מה לעשות, רונאלדו עשה ועושה לי את זה יותר. הרבה יותר. אם הייתי צריך לייעץ לקוואליירה - רונאלדו או מסי - יכול להיות שהיו לי התלבטויות. השורה התחתונה: עלו שתי הנבחרות הטובות והראויות יותר.
2. לא יצאתי מדעתי מגרמניה. נבחרת טובה. לא יותר מכך. חזרו להיות גרמנים. זאת אומרת, מכונות. פחות קלינסמן ויותר היצפלד. אולי יואכים לאב הוא הכלאה של השניים. הוא בטח לא קלינסי. ביורו המעניין הזה, זה מספיק. היום כבר לא בטוח שגרמניה היתה מנצחת את פורטוגל.
3. הספקתי לשמוע או לקרוא או להזות, שנאני ורונאלדו לא מסתדרים והנבחרת הפורטגלית נפגעת מכך. שטויות. שיתוף הפעולה בין השניים מושלם. לפחות אתמול, ככה זה נראה. מחצית שנייה: רונאלדו משכיב איזה הולנדי ומשאיר לנאני כדור של מאה אחוז שער, אבל נאני מחמיץ. לא נורא.
עוד לא אמרת אוזביו, ומעשה רונאלדו עושה נאני, שמשאיר לכריסטיאנו כדור שעוד מאפשר לפנטזיסט של מוריניו לקרקס שוב הולנדי מזדמן ולכבוש שער ניצחון, שמביא את פורטוגל לרבע הגמר עם התחושה שזה לא יגמר שם.
4. יוון היא הסיפור הגדול של יורו .2012 המדינה מרוסקת, הכלכלה פושטת רגל, האלימות חוגגת, הניאו-נאצים מרימים ראש. כביכול, לקראגוניס ולסמראס הבלתי נגמרים היו את כל הסיבות להופעת נפל, שבה הם היו אמורים לחזור הביתה מיד בתום שלב הבתים.
מי היה בא אליהם בטענות כאשר אתונה בוערת ולמי יש ראש לכדורגל. ובבוקר שאחרי יש בחירות היסטוריות, ואולי עוד נספיק לחזור הביתה להצביע ולהשפיע.
נבחרת יוון חוגגת עליה לרבע גמר היורו. יש מה ללמוד
צילום: רויטרס
אלא שבדיוק את כל הסיבות, או התירוצים, לכישלון הצפוי הפכו היוונים למתכון להישג שאולי איננו משתווה לזכייה, ההיסטורית כמובן (כל דבר שקשור ביוון חייב להיות היסטורי), אבל הוא לא רחוק ממנו. מי בכלל נתן סיכוי ליוונים.
5. אחרי קצת היסטוריה, חובת האקטואליה. זה פשוט מאוד. יוון מכירה במוגבלויות שלה. המאמן הפורטוגלי שלה, פרננדו סנטוס, מכיר ויודע היטב את מקומו ומקום נבחרתו. סמראס וקראגוניס הם כוכבים מקומיים, לא בינלאומיים. אבל הם עדיין שווים הרכב.
הם הרי חלק מההיסטוריה... הלא רחוקה. מה עושים? מנצלים עד תום את רוח הלחימה והאחריות בכל מה שקשור למשחק ההגנה.
יוון עשתה לרוסים את מה שעשתה צ'לסי לברצלונה. אתם אולי יותר מבריקים ובעיקר
מפחידים, אבל לנו יש מסגרת. יש קו הגנה קשוח ומסונכרן. מי יניח לארשאבין שכזה חופש פעולה. כאילו אמרו היוונים - אל תאהבו אותנו, תעריכו את מה שאנחנו עושים בכלים שיש לנו.
לכו אל קלטת המשחק. להוציא את השער החכם של קראגוניס בדיוק בדקה הרצויה, שניות לפני הירידה להפסקה, ואולי עוד סלאלום או שניים של סמראס, יוון כמעט לא ייצרה שום דבר. היא רק התגוננה והיתה אחראית.
מה שאומר שיש לה מאמן. מאמן ענק. זה סוג המאמנים שנבחרת ישראל, למשל, זקוקה לו, בעידן של פוסטגוטמן. אם רק כוכבי הפלסטיק שלנו יסכימו אי פעם לוותר על האגו ועל הפתיחות והסגירות, ויעמידו עצמם לרשות המאמן והנבחרת, זה כבר סיפור אחר לחלוטין. אולי סיפורו העצוב של הכדורגל והכדורגלן הישראלי.
אקו"ם