
א-לה נידף: מה יש בנבחרת איטליה?
בשביל לענות על השאלה מספיק להסתכל על נבחרת אנגליה. מול השחקנים האפורים של שלושת האריות יעמדו ביום ראשון האיטלקים האלגנטיים. ומה תגידו על הסטטיות של הצרפתים?
השאלה הנצחית "מה אתה מוצא באיטליה" אולי תקבל את המענה שלה ביום ראשון, אבל

גמר אחד ב80- שנות כדורגל תחרותי, אחד! הדחות במוקדמות על ידי פולין, הפסד לארה"ב בתקופה שסטנלי מתיוס שיחק כדורגל ובתוך ארה"ב לא ידעו אפילו שיש משחק בשם "סוקר," וגם כאשר זכתה במונדיאל נותרה שם חידת הג'ף הרסט: עבר או לא עבר את הקו. אתמול זה עבר את הקו, יותר משתמע מזה לא יכול להיות, וגם הפעם אנגליה יצאה מזה כמו גדולה, לא כולל הטעות מנגד של השוער.
נבחרת שמעלה את וולקוט כחילוף, שצ'מברליין עולה אצלה כדי לבזבז זמן, שמדיה הצחורים הם הנצחת הדם היזע והדמעות של ווינסטון צ'רצ'יל, שהתמרון השמיש היחיד שלה זו ההטעיה הקבועה שיש לסטיבי ג'י להציע וכדורי הרוחב החדים שלו. ומול כל זה תעמוד בראשון האסתטיקה האיטלקית. כן, נכון, כדורגל מושחת מול פייר-פליי. לא פייר. תשאלו את טרי.
02
ועם אנגליה עולה לשלב הבא צרפת, שניצחה את אוקראינה אחרי תוהו ובוהו וחושך על-פני תהום שסידר אלוהים מעל דונייצק, ועוד תיקו מול אנגליה שנבע יותר מהפחד האנגלי מאשר הכדורגל הצרפתי.
אם אנגליה היא אוברייטד היסטורי, צרפת והולנד הן האוברייטד של היורו הנוכחי. צרפת עומדת, סטטית, לא מנסה להשקיע מאמץ או מחשבה בתנועה ופיצוח הגנה תוך שימוש בחילופי מסירות. עומדים ומחכה לבנזמה.
נדמה שהישוו אותו פעם לזידאן. ההוא שעם כל האדישות
בנזמה יהיר כמו קאנטונה ורחוק משניהם הוא כוכב נבחרת צרפת. אתם יודעים מה, הוא לא אשם. אמשים אלה שחשבו שלורן בלאן יביא את מה שאיימה ז'אקה הביא: פרקטיקה.