דראפט פאנק: מתכוננים לבחירות ה-NBA
עוד לא הספקנו להירגע מהאליפות של לברון וכבר מחר ייפתח דראפט ה-NBA, שמסתמן כאיכותי במיוחד. לכבוד האירוע, קבלו היכרות ראשונית עם השחקנים שיככבו בניו ג'רזי
את מחזור הדראפט ניתן לחלק לחמש קבוצות: הראשונה - משני משחק - כוללת את אנתוני דייויס, השנייה (פוטנציאל אולסטאר) מכילה את תומאס רובינסון, מייקל קיד גילכרסט, האריסון בארנס, בראדלי ביל, אנדרה דראמונד, אוסטין ריברס, דמיאן לילארד וג'ארד סאלינג'ר.
קבוצת שחקני החמישייה כוללת את ג'רמי לאמב, ג'ון האנסון, דיון וייטרס, קנדל מארשל, פרי ג'ונס וטרנס ג'ונס. בקבוצה הרביעית, שחקני הרוטציה, נמצאים טיילר זלר, מיירס לאונרד וארנט מולטרי. לבסוף נמצאת הקבוצה החמישית – סליפרים - הכוללת את מלו, מרקיז טיג, רוייס וויט ודורון לאמב. בואו נתחיל.
אנת'וני דייויס. מוביל דראפט מכובד, אבל היחיד שנחשב לשחקן שאפשר לבנות עליו פרנצ'ייז. הילד הצנום החל את הקריירה בגובה 1.88, גארד סביר, אבל לא שחקן שמישהו במכללות רדף אחריו. עד שצמח 20 ס"מ בשנה אחת. בניגוד לצומחים מהירים אחרים הוא שמר על אתלטיות ומהירות וכבר בעונה האחרונה בתיכון העמיד ממוצעים של 32 נקודות, 22 ריבאונדים ו-7 חסימות למשחק.
מכאן הדרך היתה פתוחה לגארד הצעיר. קנטאקי זכתה בשירותיו, ובעונתו היחידה הוא הוביל אותה לאליפות. בהגנה דייויס אמור להוות פאקטור כבר בעונה הבאה. בהתקפה יש לו יכולות של גארד, אבל לא ממש ראינו אותם בקנטאקי מאחר והוא שיחק עם חמישיה מעולה, ופשוט לא היה בכך צורך. ב-NBA הוא יידרש להוסיף מאסה, ויהיה מעניין לראות איך זה ישפיע על האתלטיות.
תומאס רובינסון. הסיפור המרגש של הדראפט. ככה זה כשאתה מאבד כמעט את כל המשפחה שלך תוך פחות מחודש. בדצמבר 2010, סבו וסבתו הלכו לעולמם, ושבוע אחריהם מתה גם אמו. במכללה החליטו לעזור לשחקן, אז לא ממש ידוע, ואפילו פתחו קרן לימודים עבור אחותו. אבל רובינסון החליט שהוא יעזור לעצמו. אחרי שסיים את העונה השניה במכללה עם 7.6 נקודות ו-6.4 ריבאונדים, הוא פרץ בעונה השלישית עם 17.7 נק', 11.9 ריב' והוביל את קנזס לגמר טורניר ה-NCAA.
רובינסון הוא הבחירה הבטוחה: גוף של שחקן NBA, חזק מאוד, ארוך ואתלטי, שומר טוב, ריבאונדר מעולה. משחק ההתקפה שלו השתפר דרמטית השנה, הוא ורסטילי מאוד ועושה המון דברים טוב, אבל לא עושה שום דבר מצויין. מצד שני ברור איפה המוטיבציה שלו.
האריסון בארנס. היה מועמד לבחירה הראשונה של 2011. החליט לחזור לצפון קרוליינה במרדף אחרי אליפות ה-NCAA, אבל הוא לא הראה שום התקדמות, וטורניר מכללות אנמי שלו (כולל הדחה מוקדמת מדי של צפון קרוליינה) שלחו אותו לכיוון הבחירה החמישית. בארנס מצטיין בעיקר במשחק המיד-ריינג' שלו, עבודת רגליים ושחרור כדור גבוה. יש לו זריקה מושלמת, וטווח NBA.
הוא מספיק גדול וחזק לשחק 3, אבל הוא לא מוביל כדור, יש לו בעיה לייצר לעצמו מצבי זריקה. הוא אתלט טוב, אבל לא זריז במיוחד, וגם הכוח המתפרץ זו נקודה חלשה, מה שפוגע בו בשני צדי המגרש. ההשוואה הכי פופלרית היא לגלן רייס.
מייקל קיד גילכרסט. ל-K.G אין משחק התקפה משובח כמו זה של בארנס, אבל הוא חזק יותר, קשוח הרבה יותר, שומר מעולה, ריבאונדר טוב, ומגוון מאוד. ההשוואות מדברות על איגודלה וג'רלד וואלס. כמו החבר שלו מלמעלה, גם הוא לא נדרש יותר מדי בהתקפה של קנטאקי והסתפק ב-11.9 נקודות, אליהם צירף 7.4 ריבאונדים. על קליעה מ-3 אין מה לדבר כרגע, אפילו לא של טווח מכללות, וגם בהתקפה העומדת הוא לא ממש מצטיין. למרות כל החסרונות, ההייפ בשמיים.
בראדלי ביל. כנראה הקלע הכי טוב בדראפט, טווח 3 של NBA בלי בעיה. אבל ביל לא רק קולע. הוא הוביל את ה-SEC בריבאונד לגארד (6.7 בממוצע למשחק), שחקן קלאץ', מסוגל לשחק גם בעמדה 1, שומר טוב, חזק ואתלטי. בגובה 1.94 מטר הוא נחשב קצת נמוך ל-2, אבל זה לא הפריע לו לזנק במעלה הדראפט. מעשירייה ראשונה הוא הפך לטופ 3, וגם בוושינגטון וגם בקליבלנד רוצים אותו מאוד.
אנדרה דראמונד. הוויילד קארד של החבורה. כל השוואה בין דוויט הווארד לקוואמי בראון אפשרית. אתלט אדיר, שילוב של גודל, אתלטיות וכח מתפרץ שלא נראו ברמה של הקולג', גרמו לסקאוטרים להזיל ריר על דראמונד עוד לפני שהגיע למכללות. העונה הרעה בקונטיקט עדיין השאירה אותו בטופ 10, אבל ברור לכולם שיש כאן הימור כי מבחינת כדורסל, דראמונד רחוק מלהיות מוכן. 10 נקודות, 7.6 ריבאונדים ו-2.7 חסימות היו לו בקונטיקט, אבל רק 29.5% מהעונשין ובלי שום מהלך התקפי יציב מספיק לאורך העונה. קבוצה שתהמר עליו חייבת להצמיד אליו חונך שילמד אותו כדורסל.
אוסטין ריברס. בנו של דוק דורג לפני אנת'וני דייויס כשהם סיימו את התיכון אבל לא הצליח לשמור על המעמד, בעיקר לאור ההדחה המפתיעה של דיוק בסיבוב הראשון. הידרדר כבר למקום ה-19-20 אבל שיפר עמדות והיו דיבורים על טורנטו (8), עכשיו מדברים על ניו אורלינס (10), או פורטלנד (11). ריברס הוא שחקן התקפה מעולה, קליעה טובה, טווח גדול, מסוגל לעבור שחקן בכדרור ולהגיע לטבעת. יש פוטנציאל, יש גם לאן להתקדם.
דמיאן לילארד. נחשב לרכז הכי טוב בדראפט (תלוי איך מגדירים רכז). מדובר בסקורר מעולה עם חדירה וקליעה טובות, אבל כמו במקרים רבים של שחקן שמגיע ממכללה קטנה, לא ממש מחפש את החברים. יכול להיות שזה ישתנה ברמת ה-NBA. ממוצע הנקודות שלו עלה כל עונה, ממוצע האסיסטים עלה מ-2.9 בעונתו הראשונה, ל-4 בעונתו האחרונה. לא מספיק בשביל שחקן שאמור להוביל קבוצת NBA. בפורטלנד חמים עליו, גם בניו אורלינס. ייתכן שגולדן סטייט תהמר עליו.
ג'ארד סאלינגר. הסיפור העצוב של המחזור. נתן עונת פרשמן מעולה באוהיו והסתמן כבחירת טופ 3 בדראפט 2011, אבל סאלינג'ר העדיף לחזור לעונה נוספת במכללה, בה לא הראה התקדמות. בדראפט יותר איכותי הוא הידרדר לטופ 10, אחר כך בחירת לוטרי והשמועה האחרונה אומרת שרופאים סימנו את הגב שלו כבעייתי, מה שדרדר אותו לתחתית העשירייה השנייה. יהיה מעניין לראות אותו בדנבר ליד פאריד, עוד שחקן שהתעלמו ממנו יותר מדי.
ג'רמי לאמב. היה אמור להוביל את קונטיקט אחרי שקמבה ווקר עזב ל-NBA. הוא לקח יותר זריקות וגם קלע יותר, אבל באחוזים רעים. מדובר ב-SG ארוך עם קליעה מעולה, טווח 3 של NBA, תנועה טובה בלי כדור. מצד שני רזה מאוד ומוגבל ביצירת מצבים לעצמו. אתר הדראפט משווה אותו לרג'י מילר, אחרים לקווין מרטין. האירוניה היא שקונטיקט האלופה שלחה את השחקן הכי טוב במכללות במחזור דראפט רע לבחירה התשיעית בלבד, וקונטיקט הגרועה של השנה, במחזור דראפט יוצא דופן, תשלח שני שחקנים לטופ 10.
טרנס ג'ונס. הנציג השלישי (וכנראה לא האחרון) של קנטאקי בסיבוב הראשון. בניגוד לשני הנבחרים לפניו, ג'ונס שיחק בקנטאקי שנתיים והיה דומיננטי יותר דווקא בעונתו הראשונה, לפני שירד בדקות, בזריקות, בריבאונדים, אבל עלה באחוזים. הוא טווינר, אבל לא במובן הקלאסי של המילה. חזק וארוך מספיק בשביל לשחק 4 ב-NBA, ריבאונדר טוב, עם טווח קליעה גדול, מוסר טוב ומסוגל להוביל כדור. למרות זאת הוא בעל זריקה מוזרה, בורח לקשת השלוש ולא יציב. ממוקם בין הבחירה העשירית של ניו אורלינס ל-22 של בוסטון.
ג'ון הנסון. הנציג השני של צפון קרוליינה בסיבוב הראשון. 2.08, אבל נראה ארוך יותר כיוון ששוקל בקושי 100 ק"ג. חייב להעלות המון שרירים בשביל לשחק את התפקיד בNBA. אתלט נהדר, ריבאונדר, חוסם ושומר טו. הכל תלוי איך יעלה במשקל, ואיך יצליח לסגל את המשחק שלו. בינתיים יצטרך לסבול השוואות לברנדן רייט, בהבדל שהוא קודם כל שחקן הגנה. דטרויט בתשיעית זה הכי מוקדם שצופים לו, אבל לא יתדרדר מעבר ל-15.
קנדל מרשל. עוד נציג של צפון קרוליינה, נחשב לרכז הכי טוב בדראפט. נכון, לילארד ממוקם מעליו, אבל לילארד הוא בעיקר סקורר שמשחק רכז, ואילו מרשל הוא מנהל משחק. רק 8 נקודות בעונתו האחרונה, אבל 9.8 אסיסטים למשחק מול 2.8 איבודים. מדובר בפלור ג'נרל אמיתי, שחקן שחושב מסירה קודם, וחלק מזה בגלל שהוא מתקשה ליצור לעצמו, והזריקה שלו עדיין לא שם. לדעתי פניקס יתקשו לדלג עליו, בין אם נאש נשאר או עוזב.
דיון וייטרס. מגיע מסירקיוז. 2 נמוך, בלי קליעה אבל עם המון בטחון, חזק מאוד, חודר טוב ויודע לסיים ליד הטבעת, או להוציא כדור לקלעים. יכול לשחק גם 1. ההייפ סביבו עצום, ואם בתחילה ההשוואות דיברו על רודני סטאקי, יש כבר שמועות בפורומים על דווין ווייד חדש. הוא מזכיר אותו קצת בחדירות עם המון כוח, אבל בלי קליעה ועם שחקני הגנה חזקים בהרבה, המעבר ל-NBA לא יהיה פשוט. צריך לזכור שבסירקיוז משחקים המון איזורית, והגנה אישית זה עוד משהו שוייטרס יצטרך להתרגל אליו. כרגע הדירוג הכי גבוה שקיבל הוא 7, והוא יכול להיות הגניבה של הדראפט.
פרי ג'ונס השלישי. מסוג השחקנים שאתה מזיל ריר כשאתה קורא עליהם, ואז רואה שהוא באזור ה-15-20, ולא ממש מבין למה. כשמצד אחד הוא מושווה לרודי גיי שפוגש את ג'וש סמית', ומצד שני ליי ג'יאנלינג פוגש את טים תומאס, מבינים שאף אחד לא ממש מצליח לפענח את הילד.
מבחינת רמת כשרון הוא מוגדר כבחירת לוטרי לכל דבר ועניין, ורסטילי, יכול לקלוע מכל מקום במגרש, אתלט אדיר, ארוך וחזק, וריבאונדר מעולה. רק שלפעמים הוא פסיבי מדי, והרמה שהוא מפגין על המגרש לא תואמת את הכשרון. יציבות ממנו והלאה ויש סימני שאלה גדולים על הגישה שלו למשחק. מעניין לראות לאיזה צד של ההשוואה הוא ילך.
טיילר זלר. נתן עונה אחרונה טובה בצפון קרוליינה, עם 16.3 נקודות, 9.6 ריבאונדים, 1.5 חסימות ואחוזים טובים מכל הטווחים (80% מהעונשין). זלר לא מספיק חזק בשביל להתמודד עם החיות של ה-NBA, והיתרונות שהיו לו במכללות ייעלמו מהר מאוד. הוא אמור להיבחר באזור ה-9-14, אבל זה בעיקר בגלל ה-2.11 שלו. הוא קולע טוב מ-8 מטר, יש לו טאץ' טוב ליד הטבעת, והוא ריבאונדר טוב, אבל קשה לראות אותו משחזר את זה בליגה של הגדולים.
מיירס לאונרד. התחיל את הדראפט באיזור המקום ה-20, אבל מאז שהתחילו המחנות והאימונים הוא מתקדם למעלה במהירות, ונמצא באזור העשירייה הראשונה. עוד סנטר לבן, 2.15, 115 ק"ג, אתלטי, שומר טוב, מהיר, ריבאונדר וחוסם. מצד שני משחק ההתקפה שלו מאוד בוסרי, וחייב להתחזק עוד. בהחלט יכול להפוך לשחקן חמישיה, אבל נראה שההייפ נובע מהגודל והאתלטיות, ופחות מכדורסל, וקבוצה שתהמר עליו תצטרך להשקיע בו הרבה עבודה. כרגע הוא מושווה לטיאגו ספליטר, רובין לופז, וביירון מלנס, מה שמסביר למה הוא פה.
ארנט מולטרי. הוא כאן מפני שכמו קודמיו הוא בעיקר גבוה ואתלטי. יותר 4 מ-5, אבל עדיין בוסרי מאוד בכל מה שקשור לכדורסל. יכול לתת דקות טובות מהספסל, ויכול גם להפוך לסרג' איבקה. כרגע לא ברור.
פאב מלו. מסביבו יש פחות הייפ, אבל בלי בעיה היה יכול לעלות משבצת אחת למעלה. כמו אלו שמעליו מדובר בסנטר אתלטי עם מעט כדורסל. בניגוד לקודמיו הוא צריך לרדת במשקל ולא לעלות. אם יגיע לרמה הבאה, זה יהיה בעיקר בזכות ההגנה, וכל מה שייתן בהתקפה יהיה בונוס. יש כאן גם רמזים לראש לא במקום. מלו נבחר לשחקן ההגנה של הביג איסט, אבל הושעה מטורניר ה- NCAAאחרי בעיות לימודים. הוא לא ממש ניסה לפתור את זה ויצא לדראפט. אמור להבחר בעשירייה השלישית.
מרקיז טיג. הרכז של קנטקי, אמור להיות המוכשר יותר במשפחת טיג (אח של ג'ף מההוקס). בניגוד לארבעת הרכזים הקודמים ששיחקו תחת קאליפרי (נייט, וול, טייריק, רוז), טיג זכה באליפות, אבל צפוי להיבחר רק בין 15 ל-30. מהיר מאוד, מפוזר מאוד, ג'אמפ לא יציב. גם הגובה לא עובד לטובתו (1.83). מצד שני הרכזים של קאליפרי מצליחים בNBA.
דורון לאמב. משלים את החמישייה של קנטאקי, אבל לא מקבל הרבה קרדיט למרות שהיה המוציא לאור העיקרי. קלע מעולה מכל הטווחים, אבל נמוך וחלש מדי לשחק 2, ואין לו את היכולות הדרושות לשחק 1. עדיין יכול להביא קליעה קטלנית מהספסל. מזכיר קצת את מריו צ'אלמרס, שגם הוא לא קיבל קרדיט על האליפות במכללות, ולמרות הגובה, הפך לשחקן מועיל מאוד ב-NBA.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם