אוהדי בית"ר, אנחנו פונים ללב שלכם
מיזם העמותה שיוצג בשבוע הבא יהווה עבורנו, אוהדי בית"ר ירושלים, רגע של הכרעה: האם ניזכר כגולגולת חסרת משמעות בהצגת חובבים, או כמי שכתבו בעצמם את המחזה?
זה טור על להיות או לחדול, להיות או לא להיות. לבחור בין להציל את הקבוצה או לקוות לנס, לאל מתוך המכונה שיופיע וישנע את המועדון המוכה מתוך הקטסטרופה. חוששני שהפעם הדברים תלויים רק בנו, באוהדי בית"ר ובמחויבותנו לקבוצה.
עולות פה שאלות מהותיות על אהדה, מהי אהדה, מיהו אוהד, ומהי רמת המחויבות כלפי אותה ישות אמורפית של קבוצת כדורגל. כשאני בוחן את אהדתי לקבוצה אני חש במרכיב חזק של תחושת זהות. בלי האהדה לבית"ר, אני אדם אחר לטוב ולרע. ויש גם את העניין החמקמק של הרגש.
רגעי אושר, רגעי שפל ומרה שחורה אבל אולי יותר מהכל, את אותה תחושה נפלאה מוזרה מציקה, שכל אוהד מכיר, הפרפרים בבטן רגע לפני שריקת הפתיחה. הלחץ, ההתרגשות, זרימת האדרנלין, תחושה משכרת שאולי משקרת אבל אין לה תחליף. בסוף המשחק, אומר הפתגם האיטלקי, גם המלך, גם המלכה וגם החייל הפשוט מוכנסים לאותה קופסה. כללי וחוקי המשחק האנושי מורכבים, מופרכים ומשתנים תדיר, אבל הסוף אף פעם לא מפתיע. רק לפעמים.
26 שנה אחרי שהלך לעולמו, התגשמה משאלתו האחרונה של אנדרה צ'ייקובסקי להופיע על במה. צ'ייקובסקי, פסנתרן יהודי ניצול שואה, תרם את גולגולתו לתיאטרון ה"רויאל שייקספיר" בלונדון, על מנת שתשמש במחזה "המלט" כגולגולתו של יוריק, ליצן החצר בשעה שהמלט אוחז בה בידו ואומר: "צר לי עליך, יוריק המסכן. הכרתיו, הורציו. איש היתולים עד אין שיעור, בעל המצאה מאין כמוהו."
בשנות החמישים, הוריש חואן פוטמצ'י, פקיד ארגנטינאי אפור סכום בן 37.5 אלף דולר לתיאטרון הדרמטי בעירו וזאת בתנאי שבכל פעם שיעלו את המחזה המלט ישתמשו בגולגולתו. המחזה לא הועלה מעולם וכשפרץ משבר כלכלי התיאטרון פשט את הרגל, ונמכר ליזמים שבנו במקומו בניין משרדים. גולגולתו של חואן התגלגלה, איש אינו יודע לאן. גורלו נידון לתהום הנשייה.
מבלי להתייחס לצירוף המקרים, אני מניח כי השניים ביקשו לקחת חלק בתהילת הנצח של הגאונות השייקספיריאנית. להתחכם עם המוות. צ'ייקובסקי הגיע לבמה,
אני מניח שאוהדי בית"ר לא ירצו להיזכר כמי שהשתמטו מפעולה, ערקו מהכרעה לטובת שב ואל תעשה. אמנם כישלון שסופו פירוק עשוי להיות מקורי ופואטי אבל לעולם יכתים את עברנו וישב כאבן רחיים על מצפוננו הספורטיבי.
יש לנו הזדמנות שלא תחזור, לשמש כיותר מגולגולת חסרת משמעות בהצגת חובבים אלא להיות אלו שיכתבו את המחזה, שישנו את הכיוון ההיסטורי. באמצעות התגייסות למיזם עמותת אוהדי בית"ר שתוצג בראשית השבוע הבא, נוכל להגיע לכדי בעלות חלקית על הקבוצה, להיות חלק ממשי מעתידה, להכריע בנוגע לתפיסת עולם ספורטיבית, להחזיר ערכים של צניעות וחיבור לקהילה.
בדיעבד, ברור היום ששילמנו בריבית קצוצה על ההצלחות בעידן גאידמק. ההתמכרות לבעלי הון החלישה את הקבוצה, מזה שנים אנחנו מתנהלים בתוהו ובוהו תקציבי, ניהולי ומקצועי.
אבל ראו, בעולם הנכנע למיתון, ביבשת בה בקרוב מצב הכלכלה יביא להשלכות קשות על קבוצות כדורגל, נוכל באמצעות המניות שלנו, להפוך לחלוצים של התנהלות שפויה.
ככל שנצליח, נעודד אנשי עסקים לחבור לנו במטרה להחזיר עטרה ליושנה. אבל מתוך אחריות כלכלית. במידה וניכשל, וייגזר דיננו לפירוק, הרי אין ספק שבית המשפט יראה בנו, בעמותת האוהדים, גורם משמעותי שיש להתחשב בו, אופציה אמיתית.
כמות חברים נכבדת בעמותה וסכום רציני שנשיג עשויים למנוע מבית המשפט ללכת על האפשרות האיומה של פירוק מלא. אולם אם מיזם האוהדים ייכשל, אם לא תצטרפו, יהיה מי שיאמר ובצדק לבית המשפט כי אוהדי בית"ר אינם מחויבים למועדון כפי שהמיתוס טוען, וההוכחה תהיה ההיענות המועטה.
אל תטעו, לא תהיה הזדמנות נוספת. את המיזם שהרימו אוהדים נפלאים (אני פה רק בנושאי פטפוט) אף אחד לא ירים. בראשית השבוע הבא נתכנס למסיבת עיתונאים. נציג את הפרטים, את האפשרויות ונקרא לכם להצטרף. זכרו, להיות או לא להיות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם