מעבירים שולחן: פתיחת עונת ההעברות
נאש בלייקרס, פסטיבל או סקנדל? אלן במיאמי, אפשר לסגור את הליגה? ומי יכולות למנוע עוד גמר בין לברון לדוראנט? כשבועיים לתוך פגרת ה-NBA, סבב שאלות ראשון ל-2012/13
עוד על כדורסל אמריקאי:
ארה"ב הביסה, גריפין יחמיץ את לונדון
יוסטון החליטה לוותר על לואיס סקולה
לעולם ה-NBA של ערן סורוקה בפייסבוק
אורן יוסיפוביץ: סטיב נאש. מאיפה זה בא בכלל? אז כן, קראתי, והבנתי שהיה איזה "בלון" שקבוצה שנמצאת "מתחת" למשהו יכולה לקבל אותו תמורת "חריגה". אתם מבינים, כל המילים הגדולות והמבלבלות האלו נכתבו כדי להסביר איך השחקן הכי פשוט שמשחק את הכדורסל הכי פשוט עבר ללייקרס, שפשוט נהייתה יותר טובה תוך דקה.
תארו לכם את קובי. ועכשיו תארו לכם אותו עם רכז. ואת ביינום. ועכשיו עם רכז. ואת גאסול (יישאר?). ועכשיו עם רכז. ואת מייק בראון. ועכשיו בלי מייק בראון, ועם רכז. איזה כיף יהיה בלוס אנג'לס.
מיכה להב: ידענו שנאש יעזוב את פניקס, ידענו שהלייקרס צריכים רכז, אבל אני לא בטוח אם מישהו חיבר בין הנקודות. האמת היא שאני עדיין לא ממש עושה את החיבור. נאש וקובי על אותו מגרש נשמע לי כמו התנגשות אגואים שתגרום לפיצוץ כל כך חזק, שיוציא מהם את החלקיק האלוהי במשחקים של שניהם. נאש לא מגן, קובי לא מתפשר. ובראון הוא לא המאמן המתאים.
הייתי אומר את כל הדברים
אודי הירש: אם מתעלמים לרגע מהחוזים המופרכים של ג'ף גרין בסלטיקס ועומר אשיק ברוקטס - ואני די משוכנע שדני איינג' ודריל מורי ישמחו להתעלם מהם בעוד כמה שנים - ברור לגמרי שהמעבר של נאש ללייקרס הוא אחד המהלכים המפתיעים ב-NBA בשנים האחרונות.
נאש והלייקרס זה כמו שמן ומים בכל מובן אפשרי: הוא פציפיסט שהפגין נגד המלחמה בעיראק במהלך האולסטאר, בעוד בראיינט ימכור את ילדיו בעבור עוד סל; הוא אוהב כדורסל מהיר, בעוד בראון אוהב כדורסל מרדים; הוא קבוצתי ומלא אנרגיה, בעוד אנדרו ביינום אנוכי ומפונק; הוא הפוינט גארד הכי טהור שיש, בעוד קובי מעולם לא שיחק עם אחד כזה. זה יהיה סקנדל או פסטיבל - וסביר להניח ששילוב מתמיד בין שניהם, כמיטב המסורת ההוליוודית.
ערן סורוקה: נאש היה בומבה משמחת לכל אוהד לייקרס באשר הוא, ואולי אפילו לכמה אוהדי נאש באשר הם, אבל מה שהפתיע אותי עוד יותר היה דווקא ההישארות של דרן וויליאמס בברוקלין. הרי העונה שעברה, כולל חוסר ההצלחה להביא את הווארד, הטרייד המוזר עם פורטלנד, ההישארות מחוץ לפלייאוף ואובדן הבחירה בלוטרי, לא נתנה לסופרסטאר הממוצע שום סיבה להמשיך לברקלייז סנטר.
נכון שג'ו ג'ונסון יכול להיות קטלני יותר ליד רכז כמו די-וויל, אבל בעיניי ג'ו-ג'ו הוא ממש לא כוכב על. מקסימום חכם על חלשים, גיבור של עונה רגילה, אולסטאר כי מגניב לדפוק את ג'וש סמית'. כבר מזמן הוא לא מספק את הסחורה במאני טיים, וגיל 30 מאחוריו... וזה האיש שהשאיר את וויליאמס בנטס ואת הנטס בליגה. עולם מוזר.
שגיא רפאל: אין ספק שהעובדה ש-38 זה ה-28 החדש ב-NBA מפתיעה, אבל לאור היכולת של גארנט, נאש, ודאנקן בעונה האחרונה, אולי זה פחות מפתיע. אחת שאני לחלוטין לא מצליח להבין היא יוסטון רוקטס. הם אוספים עוד ועוד שחקני שוליים בטריידים לא ברורים, כשהמטרה הסופית (הווארד) טרם הושגה. אבל ללא ספק הסיכום עם עומר אשיק הוא הדובדבן.
2.9 נקודות ו-4.4 ריבאונדים שווים ליוסטון (או לשיקאגו, אם תשווה) 25 מיליון דולר, כשבעונתו השלישית יקבל אשיק 15 מיליון. זה עוד פחות מובן אחרי כל כך הרבה נפילות כואבות ברחבי הליגה עם סנטרים יקרים ומוגבלים כמו אדונל פויל, אדי קארי, ג'רום ג'יימס, ברנדון הייווד ועוד. יכלו לקבל את אנדריס ביידרינש במחיר מבצע.
סורוקה: במהלך יום רביעי נתקלתי בנתון לפיו כאשר מקיפים את לברון, ווייד ובוש בשני צלפים, בעונה האחרונה, מיאמי קולעת משהו כמו 128 נקודות לכל 100 התקפות וסופגת 79 לכל 100 התקפות. זה ממש מפחיד, כי בסדרת הגמר של 2012 הם הבינו שכך הם צריכים לשחק.
וה"Position of being Position-less" שלהם, כפי שאמר אריק ספולסטרה בהצגתו של ריי אלן, יכולה ליצור מהפכה של ממש וכאב ראש לכל יריבה. לצרף לשלישייה כזו את קלעי השלשות הגדול בכל הזמנים, שמגיע משתי עונות של 44-45 אחוז, תופר 57 אחוז מזריקותיו (!!!) מאחת הפינות, ולא יצטרך לעשות כלום חוץ מלקלוע שלשות... אמאל'ה.
הירש: ריי אלן למיאמי. על הנייר, ההצטרפות של מרקוס קמבי לניקס צריכה להכאיב להיט. נכון לעכשיו, נראה שהיא צפויה לפתוח את העונה הקרובה עם גבוה לגיטימי אחד בלבד, כריס בוש, אחרי שמהתלת ג'ואל אנתוני הסתיימה בפלייאוף. אלא שבתוך הרעש שעוררה הגאולה של לברון ג'יימס, נבלעה המהפכה האמיתית שגלומה באליפות של ההיט - היכולת לשמור מצוין ולנצח בלי גבוהים.
זה הרבה יותר קל כשהשחקן המוביל שלך יכול לשחק בכל תפקיד על המגרש, כשהשחקן השני בטיבו שלך מחזיק בגוף של פאוור פורוורד וכשבעמדה מספר 4 מתייצב אחד השומרים הטובים בהיסטוריה. אלן יכול להשתלב כאן היטב: הוא עוד קלעי שלשות בסוללה שמנצלת את תשומת הלב שג'יימס ו-ווייד מקבלים, ונוסף על כך הוא גם יאפשר לאחרון להחלים בנחת מהניתוח ברגלו. אם עוד היה ספק בכך, בזכות אלן יתחילו ההיט גם את העונה הקרובה כפייבוריטים לתואר.
אורן: המהלך המשמעותי עד עכשיו, לפי דרן וויליאמס, הוא הגעת ג'ו ג'ונסון לברוקלין. לפי הרכז, ברגע שג'ו בא, הוא הבין שהעתיד בנטס ולא בשום מקום אחר. למרות שנכון לכתיבת שורות אלה, והמסטיק-סטייל-מלפפוני-קיץ-בבלומפילד שקורה עם הווארד, לא נראה שהנטס יהיו ברמת נזק למיאמי. עדיין חסר משהו.
שגיא: אי אפשר להתעלם ממה שקורם עור וגידים בברוקלין. מעבר לשמות, מה שלדעתי חשוב יותר הוא ההצהרה הכספית. לנטס אין בעיה לשלם מס מותרות. כשהבעלים האמריקאים מסתכלים על הקבוצה במונחים של עסק, במונחים של רווח והפסד, פרוחורוב מראה שלא אכפת לו לשלם, והרבה, כדי לבנות קבוצה שתתמודד על האליפות.
תראו את מיקי אריסון שמתלונן על הפסדים אחרי אליפות, תראו את החששות שאוקלהומה סיטי תפרק את השלד שלה בגלל מס המותרות, ותראו את החוזים שהנטס לוקחים על עצמם בלי לחשוב פעמיים. אני לא יודע אם זה יהפוך אותם לאלופים, אבל זה בהחלט מטה את המטוטלת לכיוון שלהם.
מיכה: ההחתמה של דני פארי כג'נרל מנג'ר אטלנטה התחילה את המהלך. הטרייד על ג'ו ג'ונסון עשה את העבודה הסופית. בטרייד אחד, פארי הפך גורלות של שתי קבוצות. הנטס קיבלו כוכב אמיתי, הצליחו להשאיר את דרן וויליאמס והפכו את ברוקלין ליעד המועדף על דווייט הווארד, לשבוע אחד לפחות. במלים אחרות, הנטס חזרו להיות רלוונטיים. לא יותר, לא פחות.
בשביל ההוקס, הצעד הזה היה התחלה של מהלך. רק התחלה ובכל זאת אפשר לקפוץ קדימה. בלי החוזה המופרך בליגה, יש להוקס סיבה לדבר על עתיד, על סופרמן, על כריס פול, על בנייה נכונה. אולי על גמר המזרח. אם לא עכשיו, אז מהר מאוד. טרייד אחד ששינה את המזרח, במיוחד אחרי שאינדיאנה נאלצה למשכן את העתיד כדי למנוע מפורטלנד לגזול ממנה את רוי היברט.
שגיא: הברכיים של ווייד. אני חושב שזה לא רציני לדבר על איום על אלופה שרק הוכתרה, כשלא ממש היתה לה תחרות השנה במזרח. הנטס רוצים להפוך לקבוצת על, אבל קבוצות על לא יוצרים יש מאין, הניקס נשארו עם טייסון צ'נדלר מול חמישה בהגנה, שיקאגו צריכה לחכות ולראות איך דריק רוז חוזר מהפציעה הקשה, בוסטון גדלו בעוד שנה ואינדיאנה אמנם לא איבדה את היברט, אבל עדיין חסרה שחקן מוביל קצת יותר רציני מדני גריינג'ר.
על הנייר הכל נראה יפה, אבל על הנייר, גם שארלוט נחשבת קבוצת NBA. כרגע נראה לי שהאלמנט העיקרי שיכול להכריע את האלופה הוא הבריאות של ווייד.
הירש: ברוקלין עדיין מחכה להווארד; פילדלפיה עדיין לא בשלה; שיקאגו יוצאת לשנת שבתון בהמתנה לחזרתו של רוז; אטלנטה נבנית מחדש; אינדיאנה לא התחזקה. לכן, התשובה ההגיונית היא שהסלטיקס יתגברו על אובדנו של אלן, ויחד עם ג'ייסון טרי, גרין הבריא והגניבה של ג'ארד סאלינג'ר בדראפט, יפסידו שוב להיט בגמר המזרח.
רק קבוצה אחת יכולה לשנות זאת. עם קמבי, אי אפשר להתעלם מהעומק של הניקס. אחרי ההחתמה הצפויה של ג'רמי לין, ויחד עם הניסיון של ג'ייסון קיד והקילוגרמים שירדו מכרמלו אנתוני, אין בליגה הרבה קבוצות כשרוניות יותר מניו יורק. צריך רק להוסיף רק טיפה שכל, קבוצתיות, סבלנות, תקשורת אוהדת, קהל תומך ומאמן גמיש כדי שזה יסתיים בגמר המזרח... כן, בטח.
אורן: בהנחה שרוז לא יחזור כבר העונה לדרגת רוז, ובהנחה שאפגע בסעיף 2, זה מחזיר אותנו לגמר המזרח של העונה שעברה. רגע, אלן כבר לא בבוסטון? אולי מיאמי תוכל לשחק נגד עצמה.
סורוקה: מתחילים אותה עם בוסטון, אולי ברוקלין תצטרף. אייברי בראדלי עשה התקדמות מטורפת ואמור לחזור ולהמשיך מאותה נקודה. טרי פחות יציב מאלן, אבל הוא שחקן שישי קלאסי שרגיל לעלות מהספסל ולתת תנופה, וישתלב במרקם החברתי היטב. סאלינג'ר, מלו וג'ף גרין הם יופי של שדרוג לחוטבי העצים בקו הקדמי, ואם יגיעו גם קורטני לי או או.ג'יי מאיו, והשלישייה הגדולה תישאר בריאה - בוסטון יכולה להגיע לפלייאוף לא פחות מסוכנת מאשר בעונה האחרונה.
אם הווארד יגיע במהלך העונה לנטס, הם יהיו מפחידים - אבל לא בטוח שהם יהפכו מיידית לאיום על התואר. אם הווארד יגיע, הנטס יכולים לבנות על דומיננטיות בארבע העונות הבאות. העונה, חצי גמר המזרח הוא יעד ריאלי ומספק, עם דווייט או בלעדיו.
מיכה: כרגע בוסטון, רק כי אין אף אחת אחרת. השיפור היחידי באינדיאנה הוא החוזה של היברט, פילדלפיה נחלשה, הבולס פצועים, הנטס הם הנטס, הניקס התחזקו אבל לא מספיק לדעתי, ואורלנדו תעלה עם מיקי מאוס בחמישייה. אז מה נשאר? טורונטו ומילווקי? מישהו רוצה להגיד קליבלנד? באמת, תביאו בבקשה אופציה ראויה יותר מהסלטיקס, שהתחזקו בכל העמדות מלבד אלן, ומהמקום השישי בעונה הרגילה ינסו לעשות פוש נוסף לעבר הרומנטיקה.
מהסיבה הזאת אני מאמין שהסיפור במזרח לא קרוב להיגמר. דווייט עדיין עשוי להישאר בצד הימני של המפה וגם אחרים יכולים לעשות דברים. זהו, מצטער. דברו איתי כשהעונה תתחיל, אנסה להיות אופטימי יותר לגביי האיסט קוסט.
הירש: האופציה השפויה - סן אנטוניו. כדאי לזכור שלפני ההתפרקות מול אוקלהומה סיטי, הספרס היו לוהטים ובעיקר שיחקו כדורסל מושלם. החתמות הקיץ - גם של טים דאנקן - מלמדות שהליגה שייכת לקשישים, ואלה של הספרס יחזרו לעונה נוספת.
האופציה הפופולרית - הלייקרס. קובי סוף סוף ישתף פעולה עם רכז, פאו גאסול סוף סוף יפרד מההיי פוסט ויפתח תיאום קטלני עם נאש וביינום יוסיף עוד שש נק' בממוצע, כמו שקורה לכל גבוה שמשחק עם הקנדי.
האופציה הנועזת - הקליפרס. המוטיבציה ברורה: לגרום לפול להישאר בקבוצה. בלייק גריפין יצטרך להגדיל את הרפרטואר, למאר אודום חוזר הביתה וג'מאל קרופורד הופך את הקו האחורי לעמוס בכל טוב. עם מאמן טיפה טוב יותר מוויני דל נגרו, אפילו אוקלהומה סיטי צריכה היתה לחוש מאוימת.
סורוקה: מתבקש לדבר על סן אנטוניו, שלא איבדה שום דבר מהעונה שעברה, כ"טים טו ביט" מתחת לת'נדר, אבל מסביבם יהום הסער והתחרות התחזקה בהחלט. הלייקרס היו יכולים לעשות להם צרות גם בעונה שעברה, ומאז הוסיפו קבלת החלטות. הקליפרס עפו מולם בסוויפ, אבל אמורים לבוא עם בגרות, יצירתיות וביצים (קרופורד, בילאפס, אודום). לא הייתי פוסל גם את מינסוטה ודאלאס.
המאבריקס, כבר עכשיו, טובים יותר מהעונה שעברה - קיימן משלים מצוין את דירק, קוליסון זה שדרוג לקיד. הוולבס עברו לדום עקב בקשתו של קווין לאב והעמיסו רכש לפי קילו, שיכול להתחבר לקבוצה מבטיחה ומנצחת.
מיכה: הסיפור של נאש-קובי וסנטר רציני, עוד לפני שדיברנו על כן או לא פאו, יכול לשים את הלייקרס בקטגוריה הזאת. הוא גם יכול להציב אותם במקום השישי באיזור. אז קשה לי להגיד אל.איי. סליחה, כתבתי שקשה לי? התכוונתי שהכי קל לי להגיד אל.איי. קליפרס.
הסיבות ידועות: השנה השנייה של פרויקט פול והטעויות אמורה להיות המשך ישיר של מה שכבר התחילו. האימונים עם הדרים טים היו עושים רק טוב לגריפין. אולי אחרי שהיה עובד עם מאמנים אמיתיים וראה איך ביג מן רציניים משחקים ומתאמנים הוא היה הופך לשחקן NBA מקצועני. כזה שעושה יותר מלהטביע ולאבד את עצמו בחלקים גדולים של הפרקט. שוב, אני מאמין. ולא יכול לחכות לפול מול דוראנט בקרב על מפגש עם לברון.
שגיא: מס המותרות. אני חושב שזה לא רציני לדבר על איום על אלופה איזורית שרק הוכתרה, אחרי פלייאוף כל כך מבריק. הלייקרס הוסיפו את נאש, אבל לא ברור איך זה אמור לעזור מול האתלטיות של אוקלהומה סיטי, בלי להזכיר את הבעיות שנאש יוצר בהגנה. הספרס גדלו בעוד שנה, וכל השאר עוד לא במצב של איום.
האיום הכי רציני הוא מס המותרות. כדי לשמור על הסגל הקיים, ואולי אפילו לחזק אותו, שכר השחקנים באוקלהומה סיטי צריך לעלות בצורה משמעותית, מה שיוביל לתשלום מס גבוה, והפסדים כספיים לבעלים. יכול להיות שכבר הקיץ נראה את אחד החברים של דוראנט עובר לקבוצה אחרת.
אורן: האיום הרציני ביותר על לוס אנג'לס לייקרס היא אוקלהומה סיטי או סן אנטוניו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם