הפסקת תה: השקט שלפני האולימפיאדה
הפוליטיקה כבר לא מה שהיתה פעם, עידן הסמים לכולם נראה מאחורינו. נותר רק לבקש שבשבועיים וחצי הקרובים נפגוש שוב את האדם בתפארתו
עפר שלח .
הפעם הכל נראה מוכן, העיר המארחת לא צריכה משחקים אולימפיים כדי להכתיר את עצמה, אפילו מזג האוויר מזמין. אז מה אם ירד גשם; אחרי שהתרגלנו לתחרויות אתלטיקה בחום של 35 מעלות ולחות של שמונים אחוז, גשם זה לא רע בכלל.
עוד לקראת לונדון 2012:
-ג'יימס בונד, פול מקרטני. מה עוד צפוי בטקס הפתיחה?
- "ילדים? לא. חיות? לא. להבה? אולי אחת". דייויד בקהאם שומר על דיסקרטיות
- כבר ביקרתם בעמוד הפייסבוק המיוחד לאולימפיאדה?
השקט הזה קצת מטריד את אוהד הספורט המנוסה. אנחנו לא מאמינים בחזרות גנרליות שבהן הכל מתקתק. כל הספורט כולו עוסק בהתעלות וכשלונות ברגע האמת, כולו מבוסס על זה שאנחנו לא יודעים כלום ולכן לא שקטים אף פעם. תשאלו כל אוהד, והוא יגיד לכם שהמתח הכי קשה הוא כשהקבוצה שלך מובילה במה שנראה כמו יתרון מבטיח. במצב כזה, רוב מה שיכול לקרות הוא רע.
זו אמורה, כמובן, להיות אולימפיאדה גדולה. אנחנו בעידן נהדר לספורט העולמי: הרבה כוכבים נוצצים, הרבה יריבויות גדולות. נדמה - מי יודע באמת? - שעידן הסמים לכל מאחורינו; כך בוודאי גם האולימפיאדה כפוליטיקה. אוהד בגיל המתאים זוכר היטב איך עקבנו אחרי המדליות של האמריקאים לעומת הרוסים, כאילו אם הספורטאיות מפוצצות הסטרואידים של מזרח אירופה יעמדו יותר פעמים על הפודיום גם אנחנו נפסיד במלחמה. מצד שני, גם הקפיטליזם לא מה שהיה פעם, והאולימפיאדה כבר לא מסמלת
אז מה נבקש? שיהיה שקט, שם וכאן. שנוכל להתמסר לריטואל הנעים הזה, שבו במשך כמה שבועות החיים שלנו מתנהלים לפי לוח התחרויות, והציפייה לגמר בהתעמלות אמנותית, למי שזה דווקא מה שעושה לו את זה, ממלאת את היום. שנכיר כמה שמות חדשים ומרתקים, שנאמר יפה שלום לכמה מהספורטאים הגדולים שזו אולימפיאדת הפרידה שלהם. שנראה, כמו שאנחנו רואים אחת לארבע שנים, את האדם בתפארתו, לפני שאנחנו חוזרים ליום יום הרותח שלנו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם