במקום הנכון: בורשטיין הגשים את עצמו
למרות הפציעות, בורשטיין רשאי לומר שעמד במבחן העליון של ספורטאי: הוא הגשים את עצמו והיה לבורשטיין הטוב ביותר שיכול היה להיות. מה שקיבלנו היה מה שיש
בורשטיין היה השחקן הישראלי הבולט ביותר של מכבי בעשור האחרון, עשור שבו התקבע מעמדם של המקומיים כשחקנים משלימים. רק שנה לפני שהגיע למכבי עוד הובילו את הקבוצה שלושה ישראלים - קטש שפר והנפלד.
הקבוצה שזכתה בסופרוליג, בעונתו הראשונה של בורשטיין, היתה שייכת למקדונלד, פארקר והאפמן. מאז המצב הזה רק הלך והחריף: בעונה שעברה היו רק ארבעה ילידי ישראל בין 15 השחקנים ששיחקו במדי מכבי ביורוליג, והם תרמו רבע מהנקודות. קטש לבדו קלע יותר בסדרה נגד קינדר בולוניה ב-1999.
זה דווקא התאים לטל. התכונות הטובות שלו כשחקן - רב-גוניות, אינטליגנציה, השקעה משני צדי המגרש - לא לוו באגו כדורסלני מהסוג שעשה ישראלים לפניו לכוכבים, וזה בדיוק מה שמכבי ת"א היתה צריכה בזמנו. מכיוון שטיפס לחמישייה בגיל 20, ונשאר בה לכל אורך השושלת הגדולה ורוויית הכוכבים של ימי גרשון, ההתאמה בין גילו ואופיו על המגרש ומחוצה לו לבין תפקידו המיועד היתה מושלמת.
ולכן מסקרן כל כך לדעת מה היה קורה לו מחוץ
הוא נשא בשקט גם את החצים מן היציע הצהוב, שבשנים האחרונות מפגין כלפי הישראלים יחס כפול: מצד אחד תלונה שאין מספיק מהם, ומנגד לא מעט טינה כלפי ביצועיהם (הלפרין, אליהו וטל עצמו).
אבל למרות הפציעה ואלו שבאו אחריה, בורשטיין רשאי לומר שעמד במבחן העליון של ספורטאי: הוא הגשים את עצמו, והיה לטל בורשטיין הטוב ביותר שיכול היה להיות. מי שציפה, במכבי או בנבחרת, לקטש או טפירו, התדפק על הדלת הלא נכונה. מה שקיבלנו היה מה שיש: אחד הישראלים היחידים שיכולים להתמודד פיסית (עד הפציעות) ומחשבתית עם המיטב של אירופה, ועשה כמעט תמיד את מה שנכון לעשות ומה שטוב לקבוצה. בכדורסל שלנו, שחקנים כאלה חסרים לא פחות מכוכבים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם