האלתורים נגמרו לנבחרת בזמן הלא נכון
אריק שיבק בנה על ההתלהבות אבל הסבלנות של לוקה פביצ'ביץ' ניצחה ובגדול. מונטנגרו, בלי אף שם גדול, נראית כמו הנבחרת שישראל היתה צריכה להיות - וזהו ההפסד האמיתי שלנו
פביצ'ביץ' משחק רוטציה סבלנית, תרגילים ארוכים והנעת כדור מצוינת. בנוסף, הוא זיהה מה שכל אירופה יודעת: כספי ואליהו, שקלעו 14 מ-17 הנקודות הראשונות של ישראל, לא עוצרים איש באחד על אחד בהגנה. דאשיץ' קלע 16 נקודות ב-16 דקות המשחק הראשונות שלו, רובן ככולן על עמרי וליאור, שבנוסף נכנסו לבעיית עבירות קטלנית.
לכל אורך הקמפיין שיבק מתמודד עם החסרון בעמדת הקלע. הלפרין עוזר בניהול ושומר, אבל לא מאיים על הסל. המצב הזה מסתבך עוד יותר בגלל ההישענות על בידודים של כספי בעמדה 3, כשהקלע בצד הרחוק: אם הוא לא מסוגל לקלוע וההגנה לא פוחדת ממנו הוא לא מועיל בהרבה.
וכך ישראל לא קולעת שלשות - זריקה של אוחיון מחצי מגרש בסיום רבע לא ממש נחשבת - ולא הצליחה להוציא את רוצ'סטי מהמשחק, למרות ששיחק שלוש וחצי דקות עם ארבע עבירות. פביצ'ביץ' פשוט העביר אותו על יותם, שהמשיך לשחק לרוחב, והמתאזרח נח בהגנה וניווט בסבלנות את ההתקפה לניצחון.
הדקות הטובות של ישראל אתמול היו כשפניני, שעד אתמול היה המחליף של יותם, תופקד דווקא בעמדה 3. אבל זה היה מחוסר ברירה: עבירות של כספי ואליהו. בדקות האלה הנבחרת רצה, עמרי
היה חופשי בעמדה 4, ונקודות המתפרצת חיפו על חוסר הדיוק בהתקפה המסודרת.
אבל גם זה היה אלתור ולא שיטה, וכך בדקות הסיום ראינו רק את כספי מנסה מבצעי יחיד, והגנה לא מתואמת שנותחה ללא רחמים על ידי המונטנגרים הסבלניים.
סרביה הראתה לנו השבוע ששמות גדולים, שלא משחקים יחד, נכנעים לרצון והתלהבות. מונטנגרו, בלי אף שם גדול, הרבה יותר דומה למה שישראל היתה צריכה להיות. ובמאבק בין מי שאנחנו למי שהיינו צריכים להיות, אנחנו הפסדנו.
עוד על נבחרת ישראל:
76:81 למונטנגרו על ישראל בהיכל נוקיה
אריק שיבק: "נבוא למלחמה מול אסטוניה"
שחקני נבחרת ישראל מאוכזבים
דני מרון
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם