"דורשים את כל המסמכים מגרמניה"
כ-600 משתתפים נטלו חלק בטקס הזיכרון שהתקיים בשדה התעופה פירסטנפלדברוק במלאות 40 שנה לרצח י"א הספורטאים במינכן. אנקי שפיצר, אלמנתו של אנדריי: "יש לנו את הזכות המלאה לדעת איזה קליעים הרגו את אהובינו". השר סילבן שלום: "אני מודה לוועד הגרמני"
עוד על אסון מינכן:
"הגרמנים לא עשו מספיק כדי להציל את חיי הספורטאים"
גולדה מאיר שאלה: למה לא הגנו על הבחורים שלנו?
דרישה מאנגלה מרקל: חשפי הפרוטוקולים ממינכן
כ-600 בני אדם התכנסו בשדה התעופה פירסטנפלדברוק שליד מינכן, שם בוצע הניסיון הכושל לחלץ את בני הערובה הישראלים מידיהם של המחבלים הפלסטינים בלילה שבין ה-5 ל-6 בספטמבר 1972.
המשלחת הישראלית, בראשותו של סגן ראש הממשלה סילבן שלום, כללה את קרובי משפחתם של הנרצחים וספורטאים ישראלים שניצלו מהפיגוע. כמו כן השתתפו באירוע שר הפנים הגרמני, הנס-פיטר פרידריך, ראש ממשלת בוואריה, הורסט סיהופר, ונשיא הוועד האולימפי הגרמני, תומס באך.
שלום, פגש את רה"מ בוואריה זומהפר בלשכתו במינכן גרמניה, זאת כחלק מביקורו הממלכתי בגרמניה והשתתפותו בטקס לציון 40 שנה לרצח הספורטאים האולימפיים באולימפיאדת מינכן. במהלך הפגישה ציין השר שלום בפני רה"מ הגרמני את חשיבות ההנצחה והזיכרון של הספורטאים האולימפיים שנרצחו במהלך המשחקים וביקש את סיוע רה"מ בהנצחתם בכפר האולימפי.
רה"מ זומהפר אמר לשר שלום שהוא מאמין כמוהו, שהנצחת הספורטאים חשובה ביותר ומסר כי יוקם אתר הנצחה מכובד בכפר האולימפי ובשבוע הבא יכריז על כך שוב באופן רשמי במהלך ביקורו בישראל.
שלום אמר בנאומו: "לפני 40 שנה ישראל חוותה את אחד הרגעים שלה הקשים שלה בהיסטוריה. הספורטאים הישראלים, לרוע מזלם, היו בצד השני של האג'נדה של המחבלים, שלא בוחלים בשום אמצעים ולא מבדילים בין ילדים או זקנים. מדינת ישראל מנסה לשמור על אזרחיה בכל מקום, אבל לא תמיד הדבר אפשרי. רק לא מזמן בבורגס, בולגריה הטרור הכה שוב וניסיונות לפגוע בנו נעשים כל הזמן".
השר הפנה אצבע מאשימה: "אירגוני טרור בראשותה של איראן והמנהיגים שלה מכחישים את השואה ומצהירים שהם רוצים להשמיד את ישראל. בכלל, כל העולם מבין היום שהטרור נמצא בכל מקום ושאיראן מסוכנת לא רק לנו. היא מנסה להכין פצצה והיא מנסה לרמות את כולם. איראן אומרת שצריך לחסל את העם היהודי מוקדם ככל האפשר. האירועים ההיסטורים שקיימנו היום אומרים שגרמניה וישראל לא שוכחות את העבר. הטקסים שעשינו מזכירים לכולם את הטבח האכזרי. למרות הכל, עדיין ישנן שאלות שנותרו פתוחות".
"מאז אותו אסון אנחנו ממשיכים להילחם, אבל למרות הכל אנו מנסים למצוא כאלה שרוצים שלום. אנחנו רוצים לחיות בשקט עם השכנים שלנו, אך מה שקרה עם האביב הערבי לא מעודד. לצערי כל המדינות האלה מוכיחות אחרת ואנחנו מקווים שיום אחד נמצא את השותפים המתאימים. ההחלטה של הוועד הבינלאומי לא לציין את הטבח בטקס הפתיחה של לונדון 2012 לא מובנת ואני רוצה להודות לוועד הגרמני שכן החליט לקיים את הטקס הזה".
אנקי שפיצר, אלמנתו של אנדריי נשמעה פחות ממלכתית: "היום לפני 40 שנה החיים שלנו השתנו לנצח. הזכרונות מאותו בוקר חוזרים אלינו בעוצמה מדי יום. מה שראיתי בכפר האולימפי אז נוגד את הרוח האולימפית. ולמרות זאת הוועד האולימפי סירב לקיים דקת דומיה. חוסר היכולת, הטיפשות והבורות של כוחות השיטור הגרמנים נגלו אלינו בימים האחרונים עם פרסום הפרוטוקולים. אנחנו דורשים מהרשויות הגרמניות לספק את כל המסמכים, יש לנו את הזכות לדעת איזה קליעים הרגו את יקירינו. אפשר להימנע מאסונות כאלה רק אם נזכור את העבר".
הטקס במינכן נערך מדי שנה, אך הפעם הוא התקיים בצל המאבק של בני המשפחות לציין את זכר הספורטאים בטקס הפתיחה של אולימפיאדת לונדון 2012. על אף קמפיין בינלאומי נרחב, ותמיכה של ממשלות רבות, לא הסכים
בשבוע שעבר חשף ארכיון המדינה את המסמכים המסווגים מישיבות הממשלה והכנסת במהלך מתקפת הטרור באולימפיאדה ואחריה. הפרוטוקולים הציגו תמונה קודרת של כישלון מודיעיני ומבצעי של הגרמנים, כאשר ראש המוסד באותה בתקופה צבי זמיר, שהיה עד להתרחשויות בעצמו, האשים כי "הגרמנים לא עשו מספיק כדי להציל את חיי הספורטאים".
אתמול ביקרו בני המשפחות בשדה התעופה בפירסטנפלדברוק, שם נחנך מוזיאון לזכר הרוגי התקפת הטרור בה נהרגו 11 חברי משלחת ישראל לאולימפיאדה, ושוטר גרמני. "זה היה אחד הימים הקשים ביותר שלנו ב-40 השנה האחרונות," אמרה אילנה רומנו.
אילנה, אלמנתו של יוסף רומנו ז"ל, ואנקי שפיצר, אלמנתו של אנדריי שפיצר ז"ל, נכחו בטקס הזיכרון הרשמי, בדיוק 40 שנה אחרי. מטרתן להביא לכך שממשלת גרמניה תחקור את ההתנהלות הגרמנית לפני 40 שנה, בעיקר לאור החשיפות האחרונות, המספרות לא רק על הפשלה הגדולה אלא גם על העסקאות של הממשל הגרמני דאז עם ארגוני המחבלים הפלסטינים.
"היו טיוחים", אמרה רומנו. "חיי אדם לא היו שווים אגורה שם. אם גרמניה רוצה להוכיח כי היא גרמניה אחרת, אז הגיע הזמן שיחשפו את כל המסמכים, ושהאוטוריטה של 2012 תשים אצבע על כל המחדלים של 1972. יש לחקור וללמוד את האירוע, ולא להיכנע לטרור. התמונות שראינו היום היו קשות מנשוא. הדמעות זלגו מעצמן".
רומנו סיכמה את שנת ה-40 לטבח הנורא: "השנה הייתה לנו רוח גבית למאבקנו, אבל המעמסה גברה על הכתפיים שלנו. לא נפסיק לפעול למען זכר יקירינו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם