עבודת אלילים: גם יעקב שחר נפל בפח
אם חיפשתם את הנוסחה לכישלון מובטח, קחו סמל ומנו אותו למאמן הקבוצה בה כיכב. איך יעקב שחר נפל בפח הזה?
ראובן עטר. סמל שלא מוכיח את עצמו צילום: ערן לוף
מוטל'ה שפיגלר אמנם הוביל את מכבי נתניה לאליפות היסטורית ב,1983- אבל בהמשך התגלה כמאמן כושל; אלי אוחנה לא הצליח בבית"ר ירושלים; גילי לנדאו התרסק בהפועל ת"א וגם שייע פייגנבוים לא המריא בקבוצת נעוריו; מכבי ת"א מתאוששת עד היום מטראומת אבי נמני, שממנה לא הצליחה להשתקם בעזרת סמל אחר, מוטי איוניר.
ההסבר לתופעה פשוט למדי: סט הכישורים הדרוש כדי להפוך לסמל שונה לחלוטין מזה הדרוש כדי להוביל קבוצה לאליפות כמאמן. שחקנים גדולים ניחנים בדרך כלל בבעיטה לא רעה בשתי הרגליים, מתברכים במעט כריזמה או בתסרוקת מוצלחת, ונהנים מחוש עיתוי מוצלח (או סתם מהבקעת שערים בלתי חוקיים, במקרה של לנדאו.(
מאמנים גדולים, לעומת זאת, צריכים להתמודד עם 22 שחקנים בעלי אגו מנופח, עם עיתונות לוחצת, עם בעלים תובעני, עם מערכי אימון, עם תיוק החומר בקלסרים (מטלה הנחשבת משום מה למורכבת במיוחד עבור המאמן הישראלי,( עם סוכנים נכלוליים ועם קהל חסר סבלנות. רק מעטים עושים זאת בהצלחה.
המאמנים הטובים ביותר בישראל ב25- השנים האחרונות, דרור קשטן, אברהם גרנט ואלי גוטמן, לא היו סמלים, ואפילו לא שחקנים טובים במיוחד, אם בכלל שיחקו. האנשים שהצליחו להוביל את מכבי חיפה לתארים בעשור האחרון, רוני ואלישע לוי, היו קשרים אפרוריים, שכמאמנים המיטו שיעמום על הדשא ומחוצה לו. העיקר זה הרומנטיקה, אבל רק ביציעים. מובן שיש גם חריגים. יוהאן קרויף ופפ גווארדיולה תרגמו את גאונותם על הדשא בקמפ נואו לעשיית היסטוריה גם מחוץ לקווים, אבל הם היוצאים מן הכלל המעידים על הכלל.
יעקב שחר, כמו ראשי מכבי ת"א, הפועל ת"א ובית"ר ירושלים לפניו, החליט בקיץ האחרון לא לפי פרמטרים ענייניים, כפי שהוא עושה בעסקיו הפרטיים,
אלא הסתמך על הלב והבטן. לכן, במקום לשאול מדוע עטר קורס במכבי חיפה, ראוי לתהות למה מישהו בכלל חשב שיש לו סיכוי להצליח.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם