נכס לאומי: הגאות של הנשיונלס
וושינגטון מיוצגת בפלייאוף ליגת הבייסבול האמריקאית לראשונה מאז שנת ,1933 ועדיין לאוהדי הנשיונלס אין מצב רוח לחגיגות. לא כאשר הכוכב הגדול סטיבן סטרסבורג, ששיחק פצוע מתחילת העונה, ייאלץ לצפות מהספסל
כמו בשנות ה.30- כמו בפעם האחרונה שבבירת ארה"ב ראו משחק פלייאוף בבייסבול. וכמו אז גם עכשיו, לוושינגטון יש קבוצה מצליחה. לראשונה מאז ,1933 הנשיא יכול לבוא למשחק פלייאוף ביתי.
הנשיונלס הוא מועדון טרי מאוד, שנוסד על החורבות של מונטריאול אקספוס ב.2005- למעשה, ההישג של הנאטס מספיק מרשים גם בלי לחזור 79 שנה אחורה, לוושינגטון סנטורס שהפסידו בוורלד סיריס לניו יורק ג'איינטס. רק במורשת אקספוס/נשיונלס יש מסורת של כלום. הופעה אחת בפלייאוף, ב,1981- ניהול כושל שגרם למכירת הקבוצה לליגה עצמה ב,2002- ומעבר לזה הרבה בחירות גבוהות בדראפט.
סוד ההצלחה של הנאטס פשוט. בעלים, טד לרנר, שרכש את הקבוצה מהליגה ב2006- והחליט ללכת בנתיב קבוע להישגים ארוכי טווח ולהתגבר על הרגעים הקשים בדרך. בשנה שעברה הוא צירף מנג'ר, דייבי ג'ונסון, עם היסטוריה של הצלחה ורעב לחזור לליגה אחרי גלות בליגות נמוכות ובאימון נבחרות ארה"ב לאולימפיאדה ולטורנירים נוספים.
ג'ונסון, שהוביל את ניו יורק מטס לאליפות מפתיעה ב,1986- הפך למנג'ר השני בהיסטוריה שמוביל ארבעה מועדונים שונים לפלייאוף. הוא גם היא אחראי על החגיגות הצנועות בסיום המשחק בו הבטיחו את ההעפלה לפלייאוף ביום חמישי. "עוד לא סיימנו," הוא הסביר והבטיח. בהמשך המנג'ר הוותיק דיבר קצת תורת חיים, והבטיח והסביר: "אל תהיה מאושר מדי או מדוכא מדי, בואו רק נתכונן לכל משחק באותה דרך."
יותר מ30- אלף צופים הריעו בוושינגטון כאשר הנאטס ניצחו 1-4 את הדודג'רס והבטיחו את הכרטיס לפלייאוף. המנג'ר ג'ונסון החזיר מחיאות כפיים לקהל בעודו יורד מהמגרש, השחקנים חבשו כובעים שמציינים את ההישג, ושם זה בערך נגמר. בוושינגטון התנהגו כאילו היו שם בעבר, כמו שאוהבים להגיד באמריקאית, למרות שהם לא היו שם. ואולי הסיבה היא שאחד הגורמים המרכזיים להישג לא יהיה שם - ובנסיבות שלא היו תלויות בו.
עד כמה שהנשיונלס זו קבוצה, שמורכבת העונה מלא מעט שחקנים טובים וגם כמה שמות גדולים, גם בין גדולים יש גדולים יותר. הגיבורים החדשים של וושינגטון הם שחקנים כמו הפיצ'רים ג'ייסון וורת' או הפיצ'ר ג'יו גונזלס, שמוביל את הליגה עם 20 ניצחונות העונה.
ומולם גיבורי העל של וושינגטון הם ברייס
סטרסבורג הוא ההבטחה והאיום של כל מגיש צעיר ומוכשר. הוא יודע לזרוק כדורים בהם גם טוני סופרנו לא יצליח להכות, והוא מאוהב ברגעים הגדולים. אלה תכונות של סופרסטאר.
בנאטס רוצים לשמור על הנכס ולא לראות את הזרוע שלו ואיתה את הקריירה נשרפים מוקדם. אחרי בכורה מרהיבה ב,2010- הוא נפצע בזרוע באוגוסט באותה עונה, פציעה שהצריכה את ניתוח "טומי ג'ון" המפחיד (ניתוח סבוך במרפק, שפגע בקריירות של רבים,( וגרמה לו להיעדר לשנה שלמה. בוושינגטון חששו.
השנה סטרסבורג חזר בכוחות מלאים, והפך להיות האס של המועדון. ככל שההצלחה המפתיעה של הקבוצה המשיכה עלו דיבורים על מכסת אינינגים. בהתחלה אלו היו רמיזות, אחר כך הדלפות, פה ושם אמירות לא ישירות. בשלב מסוים היה ברור שבוושינגטון מתכוונים להוריד מהעומס על הכוכב ולאפשר לו לשחק רק כ160- אינינגס כל העונה, ואחר כך הוא מושבת.
ככל שהמכסה התקרבה, נראה היה שכאן התוכנית השתבשה. לא חשבו על הפלייאוף, לא חשבו על השחקן, לא חשבו על סיכוי לאליפות. בתחילת החודש הוחלט לסיים את העונה של סטרסבורג, וג'ונסון אמר שאולי ייתן לו להיכנס כחובט פה ושם - לא ממש העבודה האמיתית שלו.
עכשיו אולי אפשר להבין את החגיגות השקטות ביום חמישי. השחקן מתוסכל, ואמר: "אני לא יודע אם אקבל את ההחלטה. אני לא שמח על זה בכלל. לא בגלל זה אני משחק את המשחק - אני משחק כדי להיות חבר טוב לקבוצה ולנצח. כשאתה גדל אתה לא חולם לשחק בליגה של הגדולים ואז להיות מושבת לקראת המשחקים החשובים באמת."
באוקטובר ייערכו משחקי הפלייאוף ב,MLB- ואחרי שלושה דורות של כלום, וושינגטון שוב תהיה מיוצגת. קבוצה של שחקנים צעירים ומנג'ר ותיק תנסה לרכוב על הגל שהוביל אותה להצלחה כל העונה. אם היא תיכשל, כבר נדע את הסיבה. כמו הגורמים למיתון: מה שהביא לעלייה, זה גם מה שעלול להפיל אותך כשאתה בראש הגבעה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם