שחייה וייבוש: השחייניות נגד אנה טארס
מסכת של צעקות, השפלות והתעללויות פיזיות ונפשיות. 15 חברות לשעבר בנבחרת השחייה האמנותית בספרד חושפות הכל על מאמנת הנבחרת העוזבת אנה טארס, ומחזירות את הדיון במגבלות ההצלחה
אנה טארס (מימין) בלונדון 2012 רויטרס
היא נחשבת למי שהצעידה את הנבחרת במו ידיה לטופ העולמי, בענף שאמנם לא נחשב לסקסי כמו מקצועות האתלטיקה או הכדור, אך סיפק לספרדים נוכחות בולטת על הפודיום בבייג'ינג 2008 ובלונדון 2012, גם כשהקולגות מהכדורגל ומהטניס אכזבו.
מעל 50 מדליות בתחרות בינלאומיות ואינספור הישגים נזקפו לזכותה של טארס, אך אף אחד מהם לא עורר תהודה כמו המכתב שפרסמו בשבוע שעבר 15 שחייניות נבחרת בדימוס. ספורטאיות העבר, שהודרכו בתקופות שונות על-ידי טארס, תיארו את האימונים תחתיה כמסכת של התעללות פיזית ומנטאלית, דיכוי והטחת עלבונות. הן השוו את תקופתה בנבחרת לדיקטטורה והאשימו אותה בזריעת פחד ותחושת השפלה כדי לבסס את שלטונה.
שחיינית מסביליה, שנשארה בעילום שם, סיפרה במכתב כי טארס צעקה עליה "שמנה, צאי מהמים ולכי לפסיכולוג", לאחר שביקשה ממנה לדבר בספרדית כיוון שלא הבינה את ההוראות שהעבירה בקטלאנית. לאורה לופס, שהיתה שותפה למדליית הארד הקבוצתית בבייג'ינג, סיפרה כי מיד עם היוודע דבר הזכייה אמרה לה טארס כי היא לא ראויה לענוד את המדליה כיוון שהציגה רמה נחותה מחברותיה.
שוב הפוליטיקאים אשמים
אחת השחייניות תיארה מקרה בו לא ביצעה כהלכה את אחד התרגילים במים, וזכתה למקלחת של צרחות בת 10 דקות מהמאמנת, במהלכה אמרה לה: "אל תנסי לעשות זאת אם שכבת עם כל מה שזז". אותה שחיינית, אגב, היתה בת 14 בזמן המקרה.
שחיינית אחרת סיפרה כי באחד האימונים לא חשה בטוב, וביקשה מהמאמנת רשות לצאת מן המים כדי להקיא. טארס, לפי השחיינית, השיבה בשלילה ואמרה לה: "נותרה עוד שעה לסוף האימון. מצדי תבלעי את הקיא. אם את לא מסוגלת - לכי הביתה ואל תחזרי".
תגובתה של טארס למכתב הכילה כמובן הכחשה גורפת להאשמות. בראיון רדיו טענה כי היא כלל לא מכירה חלק מהבנות החתומות על המכתב, ושחלק מן הדברים שיוחסו לה הוצאו מהקשרם. עוד הוסיפה כי מי שעומד מאחורי המכתב
הוא נשיא פדרציית השחייה הספרדית, פרננדו קרפנה, שמצוי עמה בסכסוך אישי. קרפנה סירב להאריך את החוזה של טארס אחרי האולימפיאדה האחרונה - אולי כחלק מהמלחמה נגדה ואולי בגלל שהטענות על התנהלותה צפו עוד לפני פרסום המכתב המאשים בשבוע שעבר.
כך או כך, העובדה כי טארס כבר אינה מכהנת כמאמנת הנבחרת מסיטה את הדיון בספרד מהפן האישי אל גבולות הסמכות של מאמנים בספורט. בימים האחרונים צצים באתרי האינטרנט מאמרי דעה בנושא וראיונות עם ספורטאים העוסקים בתחום האפור שבין חניך למאמן. מה מקומם של עונשים באימונים? מה דינה של קללה מצד מאמן? השאלות האלה עלו ביתר שאת בעקבות פרשת טארס, ובספרד - כיאה למקום כל כך הישגי בספורט - אין תשובות אחידות על כולן.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם