שומרי מסורת: הפועל י-ם ממשיכה לאכזב
שרון דרוקר לא נראה כמו האיש שישים סוף למנטליות הלוזר של הפועל ירושלים. העונה אפילו עוד לא התחילה, וכבר קיבלנו גמר ראשון בלי הקבוצה מס' 2 בארץ
במשך כמעט 15 שנים התביישו אוהדי הקבוצה ומנהליה לתבוע משחקניהם לעשות את הדבר שבעטיו הם מקבלים משכורת: לנצח. כתוצאה מחוסר המחויבות שנוצר במשך השנים, ירושלים מתבזה בהפסדים מיותרים מול יריבות נחותות והפכה לאנדראצ'יברית כרונית.
בקיץ הזה היתה ירושלים חייבת להחליף דיסקט. מצד אחד, היא שפכה על הסגל את כל הכסף שהשאיר גומא אגייאר לפני שנעלם, ובנתה קבוצה שאמורה להיות ברמה אחת מעל הליגה, פרט לצהובים. מצד שני, עליה להרשים כדי למשוך ספונסרים ולהבטיח את עתידה.
רק שספק אם שרון דרוקר הוא האיש שמתאים לשנות את התרבות הארגונית הקלוקלת. הוא הביא למלחה את מאפייניו - החיבוק האוהב, הטפיחה על השכם, המשחק הקבוצתי, המסירה הנוספת והרצון לתת לכולם לגעת בכדור וליהנות. הוא לא הביא מה שירושלים באמת צריכה: ווינריות. ירושלים זקוקה לקילר דוגמת דייויד בלאט, שבמקום ללטף אחרי רבע ראשון כושל היה קורע את הגרון בצעקות.
יש גם סיבות מקצועיות לכדורסל הלא מרשים - ואל תטעו, אלמלא המחוות של השופטים היא לא היתה מטיילת גם מול חולון ביום שלישי. שחקן פנים דומיננטי כמו קרייג סמית וחודר מצוין כג'ייקוב פולן זקוקים מסביב לקלעים טבעיים, שינצלו את החופש שהשניים מסדרים להם.
תחת זאת, מילא דרוקר את הסגל בחודרים פוטנציאליים נוספים
- טפירו, לימונד, פלס - כך שהיריבות מרשות לעצמן לצופף את הצבע ולהקשות על ירושלים לנצל את יתרונותיה. ההגנה, כמיטב המסורת הירושלמית, נרפית ועצלה.
התוצאה צפויה: העונה לא התחילה, והגמר הראשון כבר נערך בהיעדר מי שאמורה להיות הקבוצה מספר 2 בארץ. אבל היי, אם מכבי רוצה כל-כך את גביע ווינר, שתיקח אותו.
שרון דרוקר. לא האיש שיציל את הירושלמים מהמנטליות הכושלת
צילום: עודד קרני
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם