קבוצה ביום, טורונטו: דינו-מיט
פרויקט פתיחת עונת ה-NBA של nrg מעריב: עם רכש מעניין מיוסטון ומליטא, הרפטורס מקווים להרגיז ולשרוט העונה, לשם שינוי, לא את האוהדים שלהם
עונה ח"י לאחת משתי הקבוצות הקנדיות שהצטרפו ל-NBA ב-1995, והיחידה מבין השתיים ששרדה מצפון לגבול.
אליפויות: אין.
מאמן: דוויין קייסי (בן 55, עונה שנייה ברפטורס. מאזן קריירה: 112:76 בשלוש עונות).
בעלים: מייפל ליף ספורטס אנד אנטרטיינמנט. המרוויח הגדול: חוסה מנואל קלדרון, 10.56 מיליון דולר.
צבעים: אדום, שחור ולבן.
מקור הכינוי: במהלך שנות ה-90, הסרט "פארק היורה" הפך את הדינוזאורים לפופולאריים. בין עשרת השמות האחרונים שנותרו, נפלו קודם כל הביוורס, גריזליס, הוגס,
שלוש מלים על העונה שעברה (מאזן 43:23): בטעם מייפל עדין.
שחקני מפתח שנשארו: אנדראה ברניאני, דמאר דרוזן, חוסה קלדרון, לינאס קלייזה, אד דייויס, אמיר ג'ונסון, ארון גריי, אלן אנדרסון.
רכישות בולטות: קייל לורי (יוסטון), לנדרי פילדס (ניקס), הרוקיז יונאס ואלנצ'ונאס (ריטאס וילנה, דראפט 2011) וטרנס רוס (וושינגטון). עזיבות בולטות: ג'יימס ג'ונסון (סקרמנטו), ג'ריד ביילס (ממפיס), גארי פורבס (יוסטון).
במשך שנים היו מספיק תירוצים לא לשים לב לרפטורס: קבוצה שכוכביה הגדולים הם אירופי חביב וחסר קילינג אינסטינקט בשם אנדראה ברניאני, ואתלט נהדר וחסר ייחוד בשם דמאר דרוזן; חוסר רלוונטיות כשמתחילים לדבר על פלייאוף; מאמנים שהלכו ובאו בלי להותיר חותם; נטייה להחתים סגלים שמזכירים את מגדל בבל; ובכלל, הימצאותם מעבר לגבול. העונה, לשמחתם של עורכי "ישראל היום", המצב עשוי להשתנות.
לא נלך ונצעק שטורונטו תזכה באליפות העונה, חלילה. גם המאמן דוויין קייסי לא יפליג לשם בדיבוריו. אבל הרפטורס יכולים להתחיל להרגיז ולשרוט, לשם שינוי, את הקבוצות היריבות במקום את האוהדים שלהם. תחת קייסי, שהובא כדי לשפר את ההגנה אחרי שנים של פרסומות מהלכות למסננת, הרפטורס רשמו יעילות הגנתית הזהה לממוצע בליגה.
רק שתי קבוצות בכל הליגה היו טובות יותר בריבאונד הגנה, ורק שתי קבוצות ספגו פחות נקודות מהם מאיזור הצבע – וכל זאת עם קו קדמי שאת רובו לא הייתם מזהים ברחוב. העונה, עם רכש חדש בקו ההגנה הראשון, הם אמורים להשתפר עוד יותר בתחום הזה.
קייל לורי נחשב לשחקן אפור למדי לפני העונה שעברה, אבל פתיחה נהדרת במדי יוסטון – עד לזיהום בבטן שכמעט סיים את חייו – הראתה כמה פוטנציאל יש ל-KLOE ("קייל לורי אובר אברית'ינג", כינוי שהצמיד לו הבלוגר זאק הארפר).
שחקן קשוח, אינטנסיבי, עלוקתי, שכופה את רצונו על היריבים בשני צדי המגרש, מקבל עכשיו קבוצה משלו. הרפטורס רצו במקור את סטיב נאש שיכל לסגור מעגל עם שיבה סנטימנטלית הביתה, אבל בטווח הארוך, לורי עונה על יותר צרכים ומהווה רכש טוב יותר. הוא גם פחות צפוי מקלדרון בן ה-30, שהופך בבת אחת לרכז שני מהטובים בליגה.
את שאר השיפורים בסגל הכתיבו אילוצים. לנדרי פילדס הגיע במקור כתרגיל עוקץ לניקס, שנועד למנוע מהניו יורקים להעביר את הגארד לפניקס ולקבל את נאש. גם הניקס וגם הסאנס נשארו בלי נאש, אבל חוזה 21 המיליונים לשלוש שנים לפילדס נשאר בתוקף. כאשר שיחק לצד ג'רמי לין, וכאשר היה חלק מהתקפה מסודרת אצל מייק דאנטוני, פילדס היה קלעי עם יעילות מטורפת וריבאונדר מצוין יחסית לעמדה. אצל וודסון הוא נכחד. אצל קייסי עליו להיוולד מחדש.
יונאס ואלנצ'ונאס מגיע לעונת רוקי שנה אחרי שנבחר, אבל כנראה שבדיוק בזמן. עוד עונת התחשלות באירופה (10.8 נק', 7.6 ריב' בריטאס), וניסיון שצבר עם נבחרת ליטא בתחרויות בינלאומיות כולל משחקי לונדון 2012, מביאות אותו לארה"ב משופשף יותר. עדיין קיים סימן שאלה גדול לגבי יכולתו להתמודד בצבע, הגנתית והתקפית, עם המפלצות שב-NBA, והרפטורס יהיו חייבים להיות סבלניים. בכל מקרה, מכיוון שברניאני כבר לא יהפוך לשחקן טוב יותר, ואלנצ'ונאס נותן תקווה.
גם טרנס רוס לא היה אופציה א', והרפטורס בעיקר חיפשו קונה לבחירה מספר 8. הם לא מצאו, והסווינגמן מאוניברסיטת וושינגטון, שרשם 25 נקודות למשחק בטורניר ה-NIT, נחת בקנדה כדי לתגבר את עמדות 2-3 עם דרוזן, קלייזה, פילדס ואנדרסון.
אם קייסי הצליח לעשות, עם סגל אלמוני יחסית, את הצעד הראשון בחזרה ללגיטימיות, יכול להיות שהחיזוקים הללו יקפיצו קדימה את התוכניות. עבור הקבוצה שלא ראתה פלייאוף מאז 2008, הגנה שתדורג בטופ-10 של הליגה ורוח קרב משופרת הם משימות חובה. ואז, אפשר יהיה לחלום.
אופטימי: שיר הראפ המטופש על יונאס ואלנצ'ונאס הופך ללהיט גם ב-NBA.
פסימי: הכותרות החיוביות היחידות שקנדה ממשיכה לקבל הן בזכות פעולות דיפלומטיות נגד איראן.
בהתחשב באפרוריות של השנים האחרונות, כנראה שרק את תרומתו של וינס קרטר לאחת מתחרויות הדאנקים הטובות בהיסטוריה. ולרוע המזל, גם את המדים האלה.
לעמוד הפייסבוק של ערן סורוקה
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם