תיק תקשורת: שוב אותו שעיר לעזאזל
עמנואל שפר, מנסל, שניאור וגרונדמן, שלמה, אברם, נילסן, פרננדס, קשטן. אלי גוטמן נכנס למשבצת הקשה מכל בכדורגל הישראלי ולא מקבל אפילו זמן לנשימה. גם אם נעפיל במקרה לאיזה טורניר, אף אחד לא חושב פה קדימה. העיקר שמתעסקים בבניון
עשר שנים בלי ניצחון חשוב. ברקוביץ ובניון בימים אופטימיים אלן שיבר
פעם אחת ניצחנו את פורטוגל 1:4 במוקדמות גביע העולם .'82 המאמן היה ג'ק מנסל האנגלי, ולנו המשחק לא שינה כלום, אבל קילקל לפורטוגל. המשחק השני היה ב,'97- כשישראל של שלמה שרף ניצחה את אוסטריה .0:5 בלי קשר להצגה הענקית של אייל ברקוביץ,' חיים רביבו ונג'ואן גרייב, צריך לזכור שאוסטריה של אז הגיעה לשפל המדרגה. באותו שבוע ספרד תקעה להם .0-9
השבוע הזכיר לי אייל ברקוביץ,' שבנבחרת שלו ניצחנו גם את פולין ובולגריה, והיום כבר עשר שנים שאנחנו לא מסוגלים לנצח נבחרת שמדורגת גבוה מאיתנו. צודק, אבל ככה זה כאן כשמתעסקים בטפל.
התקשורת מצאה מהר את השעיר לעזאזל, וזה כמובן המאמן התורן. אלא מי. העיתונאים יודעים שאת השחקנים הם לא יכולים לפטר וגם לא לשלוח הביתה. יותר קל לנהל את האבו עלי מול החוליה החלשה, שאותה אפשר לזעזע ולדרוש ממנה ללכת הביתה.
כל מאמן גדול שמקבל את המפתחות מיו"ר ההתאחדות, נדרש להניח אותם כבר אחרי חודש. ואם מתרחש נס והוא מחזיק מעמד שנתיים שלמות, המאמן עוזב זקן בעשרים שנה, ועם מערכת עצבים רופפת.
כל מאמן עוזב עם מערכת עצבים רופפת. אלי גוטמן דוד פליגל
לכו אחורה עד עמנואל שפר בקדנציה השנייה שלו בסוף שנות ה,70- ותמשיכו עם מנסל, שניאור וגרונדמן, שלמה, אברם, נילסן, פרננדס, קשטן ועכשיו גוטמן. מישהו מהם גמר טוב? לא. כמעט כולם גמרו על אלונקה.
הניצחון שלשום על נבחרת ש"עשתה התקדמות" ועדיין נמצאת ברמה של אנדורה, איי פארו, ליכטנשטיין וסן מרינו, לא מעלה ולא מוריד. כמעט מעליב לשמוע אנשים שדיברו אחרי המשחק שאולי יצאנו לדרך חדשה ושמליקסון הוכיח שהוא המנהיג הבא אחרי בניון, שהפך בשבועות האחרונים לאובססיה בתקשורת. 14 שנה יוסי משחק בנבחרת, ומישהו חשב לעשות
רענון. אוי ואבוי.
גוטמן השיג קצת שקט עד למשחק הבית מול פורטוגל, אבל אנחנו מפספסים את העיקר. המטרות של לוזון ושלי שונות לגמרי. אתמול לפני 19 שנה ניצחה ישראל את צרפת 2-3 בפריז במשחק בלתי נשכח, אבל בעיקר חד פעמי שלא קידם אותנו לשומקום.
לוזון רוצה לעלות לטורניר גדול בכל מחיר, גם אם מדובר באירוע חד פעמי, ואני רוצה נבחרת עם דרך וסגנון משחק, ולא אחת שתקועה באותו מקום בו התחילה לפני 20 שנה, ב5-2- מול אוסטריה בווינה, או כזאת שמחכה לניצחון גדול פעם ב19- שנה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם