קבוצה ביום, דאלאס מאבריקס: טבעת חנק

פרויקט פתיחת עונת ה-NBA של nrg מעריב: כשהיא ויתרה על ברגים מרכזיים בקבוצת האליפות, דאלאס חלמה על דרן וויליאמס ודווייט הווארד. עכשיו היא מתעוררת עם דארן קוליסון וכריס קיימן

שגיא רפאל | 18/10/2012 18:00

תגיות: NBA

מה מי מו
עונה 32 למאבריקס ב-NBA, כולן בדאלאס. אליפות אחת (2011). מאמן: ריק קרלייל (בן 53, בדאלאס מאז 2008. מאזן קריירה 325:479 ב-11 עונות). בעלים: מארק קיובן. המרוויח הגדול: דירק נוביצקי, 20.9 מיליון דולר. צבעים: כחול בהיר, כחול כהה, כסף, לבן.

מקור הכינוי: למילה 'מאבריק' יש שני פרושים: 1. חיה תועה שאין עליה סימן בעלות (מושג שמושאל מתחום הובלת הבקר). 2. אדם בעל דעות עצמאיות. השם נבחר בתחרות רדיו עם הקמת הקבוצה והועדף על פני הרנגלרס ואקספרס, והוא מתאר את האופי העצמאי והראוותני של תושבי דאלאס (ובהמשך, התברר, גם של קיובן...). שלוש מלים על העונה שעברה (מאזן 30:36): עדיף טייסון ביד.

יצטרך לתת תרומה משמעותית העונה. הספסל של דאלאס צילום: רויטרס

מה נשתנה

שחקני מפתח שנשארו: דירק נוביצקי, שון מריון, וינס קרטר, רודריג בבואה, דומיניק ג'ונס, דלונטה ווסט, ברנדן רייט. רכישות בולטות: הסנטר כריס קיימן (ניו אורלינס) הפורוורד אלטון בראנד (פילדלפיה, דרך האמנסטי), הגארדים דארן קוליסון, דאנטיי ג'ונס (אינדיאנה), ואו.ג'יי מאיו (ממפיס) והרוקיס ג'ארד קנינגהאם (אורגון סטייט) וברנרד ג'יימס (פלורידה סטייט). עזיבות בולטות: ג'ייסון קיד (ניו יורק), ג'ייסון טרי (בוסטון), יאן מהינמי (אינדיאנה), למאר אודום (קליפרס), ברנדן הייווד (באמנסטי לשארלוט).

מה חדש
כבר שנים שמארק קיובן מחליף שחקנים כמו גרביים. בדרך כלל קונה ביוקר, מוכר בזול, ומשלם יותר מדי כסף. כולנו חשבנו שהמטרה היא אליפות, אבל גם כשזו הגיעה, זה לא עצר את תחנת הרכבת בדאלאס. שבעה שחקנים מסגל האלופה עזבו אותה בקיץ שאחרי האליפות, כשהחשובים שבהם, טייסון צ'נדלר, ג'ייגיי בריאה, קארון באטלר ודשון סטיבנסון, עוזבים פשוט כי מישהו היה מוכן לשלם להם יותר כסף.

אני רוצה שתעצרו רגע ותתרכזו במשפט הזה: מישהו היה מוכן לשלם יותר כסף לשחקנים מאשר מארק קיובן – כן, אפילו דונלד סטרלינג. האיש שנתן חוזים חסרי הקשר לאריק דמפיר, דסגנה ג'ופ וברנדן הייווד, רק כי הם הצליחו לקחת ריבאונד ולנחות בלי להיפצע (לפני שחתמו על החוזה, אחרי הם הסתפקו בלא להיפצע), ויתר על הסנטר הכי טוב שנראה בדאלאס בעשור האחרון.

לפי השמועות, התוכנית הגדולה היתה להביא את דרון וויליאמס ודוויט הווארד בקיץ 2013 לדאלאס. תוכנית הווארד פונצ'רה כבר במהלך הטרייד דדליין של העונה שעברה, ו-וויליאמס לא נתן לאף אחד לחכות במתח, וחתם בברוקלין ברגע הראשון שיכל. לפי דברים שאמר בשבוע האחרון, אחת הסיבות היא שקיובן העדיף הקלטה של תוכנית ריאליטי בקליפורניה על פני הפגישה איתו.

וזאת היתה רק ההתחלה של הקיץ. אחרי שפספסו את די-וויל, הם פספסו גם את סטיב נאש. ג'ייסון טרי עזב לבוסטון, ואת המכה מתחת לחגורה הביא ג'ייסון קיד שכבר נראה סגור בדאלאס, וחתם בהפתעה בניקס. קיובן לא איבד את קור הרוח שלו. "עדיף לפספס את השחקן הנכון מאשר להחתים את השחקן הלא נכון", אמר, וכהוכחה שחרר את

ברנדן הייווד באמנסטי.

מהשוק החופשי קיובן הביא את כריס קיימן ואו.ג'יי מאיו, את דארן קוליסון בטרייד, ואת אלטון בראנד באדיבות האמנסטי. לא בדיוק השחקנים בשביל קבוצת אליפות, אבל בהחלט סגל סביר, עם חוזים מאוד סבירים, ובעיקר קצרים, שיאפשרו לדאלאס חופש פעולה בשנים הבאות.

קיובן, דרך אגב, לא ירד מהכותרות, והמשיך לבדר אותנו כל הקיץ. זה התחיל עם סכסוך טוויטר עם ביל סימונס שצייץ "לא השתגעתי על השילוב של קיימן ובראנד ב-2006, כשהם עוד היו טובים" (מזל שהוא לא רואה את נבחרת גרמניה). קיובן ירד לפסים אישיים עם "ההערה החכמה הבאה שלך תהיה הראשונה", ומשם זה רק התדרדר.

השבוע גם דרן וויליאמס הצטרף לחגיגה עם הסיפור המוזר על הפגישה בה קיובן לא היה. בעלי דאלאס ירה בחזרה: "אני קצת מופתע שוויליאמס זורק את ההנהלה של הקבוצה שלו מתחת לאוטובוס, באומרו שאני הייתי יכול לעשות את ההבדל".

עם נוביצקי בכושר מפלייאוף2011, אין ספק שהסגל הנוכחי היה מספיק כדי להבטיח מקום בפלייאוף. אבל הפעם האחרונה בה דירק נראה משחק ככה, היתה בפלייאוף 2011. בשנה שעברה דירק נראה כבד, אחוזי הקליעה ירדו, ואיתם גם הנקודות.

את העונה הזו הוא פותח בשמועות על בעיות ברכיים וניתוח ארתרוסקופיה באופק. בלעדיו הם יצטרכו להסתמך על מאיו וקוליסון, שני שחקנים שהקבוצות שלהם נראו טוב יותר והצליחו יותר כשהם זזו לתפקיד משני, ועל שלושה שחקני פנים מעבר לשיא. הפלייאוף במערב לא מובטח. גם איתו לא בטוח שזה יספיק.

מצייץ, יורה ובעיקר משעשע. מה מארק קיובן מכין לנו העונה? גטי אימג'ס

מה יהיה

אופטימי: לא השתגעתי על השילוב של נוביצקי וקיימן באליפות אירופה 2011, וגם עכשיו. כמו אז, גם הפעם זה מספיק בשביל לעבור שלב, והמאבריקס מגיעים לפלייאוף.

פסימי: לא השתגעתי על השילוב של בראנד וקיימן ב-2006, וגם עכשיו. שלא כמו אז, זה לא מספיק אפילו לפלייאוף. הכותרות החיוביות היחידות מגיעות מסיפורו המגניב והפטריוטי של ברנרד ג'יימס, שנבחר בדראפט בגיל 27 לאחר ששירת שש שנים בחיל האוויר ברחבי המזרח התיכון.

מה יזכרו מאיתנו אחרי שהעולם יגיע לקצו בדצמבר
את הפלייאוף הנפלא של 2011. אבל כנראה שמה שיזכרו זה את התמונות של נוביצקי מקבל את ה-MVP ב-2007, שניה אחרי שהמאבריקס עפו בסיבוב הראשון מול גולדן סטייט, וכל מה שהוא רוצה זה להתחבא מתחת לשולחן.