ראשי » ספורט » כדורסל » כדורסל עולמי

קבוצה ביום, יוטה: רדיו אמצע הדרך

פרויקט פתיחת עונת ה-NBA של nrg מעריב: לא מספיק בשלה כדי לאיים על אליפות, מספיק מגובשת כדי לתקוע יתד בפלייאוף. יוטה ג'אז מקווה להזיז כוחות ממרכז הטבלה כלפי מעלה. ועדיין, כולנו נזכור כמו תמיד את סטוקטון ומאלון

מה מי מו
עונה 39 לג'אז, שהחלו את דרכם בניו אורלינס, ועזבו ב-1979 למדינה המורמונית. אליפויות: נאדה. מאמן: טיירון קורבין (בן 49, אחרי עונה וחצי בתפקיד, מאזן קריירה 50:44).

בעלים: גרג מילר. המרוויח הגדול: אל ג'פרסון, 15 מיליון דולר. צבעים: כחול נייבי, ירוק כהה, צהוב כהה, לבן. מקור הכינוי: סטיב בראון, תושב ניו אורלינס וחובב ג'אז, היה אחד מתוך שלושה אנשים שהציעו את הכינוי, בעוד כ-6,500 אחרים העדיפו שמות אחרים.

המוזיקה המקומית, ששרדה גם במעבר ליוטה, ניצחה אז את דיוקס, קרסנטס, פיילוטס, קייג'ונס, בלוז, דלתאס ונייטס. שלוש מלים על העונה שעברה (מאזן 30:36, הדחה 4:0 מול הספרס בסיבוב הראשון): את המנגינה הזאת...

קמים בלילה ורואים שידורים חוזרים של ה-NBA? היכנסו לעמוד הפייסבוק של סורוקה

שחקני מפתח שנשארו: אל ג'פרסון, פול מילסאפ, גורדון הייוורד, דריק פייברס, ארל ווטסון, אלק ברקס, אנאס קאנטר. רכישות בולטות: מו וויליאמס, רנדי פוי (קליפרס), מרווין וויליאמס (אטלנטה). עזיבות בולטות: דווין האריס (אטלנטה), סי.ג'יי מיילס (קליבלנד), ג'וש הווארד.

מה חדש
כשהדבר הכי מעניין שקורה לך בקיץ הוא שהסנטר המחליף שלך חוזר הביתה לטורקיה, טוחן רחת לוקום/דונר קבב, מעלה תשעה קילו, מתחיל לעבוד על עצמו, מוריד 20 קילו ומשגר לטוויטר תמונות של עצמו בפוזות שנראו כאילו נלקחו מפרסומת למכוני כושר – אתה מבין את המנטרה של יוטה ג'אז במצבה הנוכחי: פשוט ליהנות מהחיים.

כן, כן. הקבוצה החליפה רכז, מנהלת ריב ממושך עם אחד השחקנים המסורים שלה (ראג'ה בל) וצירפה שחקן חמישייה מקבוצת פלייאוף, אבל בקבוצות שוק קטן כמו הג'אז צריך לקרות משהו משמעותי יותר כדי שהציבור יבחין.

סביר להניח שאוהד הכדורסל הממוצע, שיתבקש לספר על שלושת האנשים הבולטים בסגל הנוכחי של יוטה, עדיין ישלוף "ג'ון סטוקטון, קארל מאלון, ג'רי סלואן". וזה בסדר, וזה נחמד. הג'אז הגיעו בעונה שעברה לפלייאוף, אחרי הכל, והם ישמחו שלא תשימו אליהם לב גם הפעם.

מה שכן, העונה המשימה

הזו עשויה להיות קשה יותר. משהו טוב מתפתח ביוטה, עם קבוצה ששומרת על רוח הקרב והדגשת היסודות. עם שחקנים מקסימים כמו פול מילסאפ מתחת לסל וגורדון הייוורד בכנף.

עם אל ג'פרסון, שאנשים אוהבים לשנוא בגלל שהוא לא קארל מאלון, ושחקני פנטזי אוהבים לאהוב בזכות היציבות והסחורה שהוא מספק. עם קאנטר הטורקי המסיבי ודריק פייברס הארוך, שני שחקני פנים בני 20 ו-21 שמראים ניצוצות ויותר מכך.

ובעיקר עם מו וויליאמס. אחרי שצבר ניסיון פלייאוף לצד לברון וכריס פול, מגיע וויליאמס כמנהיג המנוסה וכהמשך לטרנד של "פספסנו אותך בעבר, הנה הזדמנות לסגור מעגל, רק שעכשיו תרוויח הרבה יותר כסף". כך היה במקרה של דראגיץ' בפניקס (1.75 מיליון לעונה כרוקי, 7.5 מיליון עכשיו), ג'רמי לין ביוסטון (חוזה למחנה אימון לעומת 8.3 מיליון) וכך גם עם וויליאמס (366 אלף כרוקי, 8.5 מיליון כיום).

הג'אז נתנו לוויליאמס את הצ'אנס הראשון כבר ב-2003, כרוקי מהסיבוב השני, לפני שהוא ניצל אפשרות לצאת מחוזהו והלך למילווקי. במקרה שלו חשובה עבודת הריכוז, אבל בעיקר הקליעה מבחוץ, שתעזור בריווח ותאפשר למילסאפ ולג'פרסון לזרוע הרס.

ג'פרסון פיתח לעצמו ג'אמפ-הוק יעיל, מילסאפ פשוט מצטיין בחפירות, בהתמצאות מתחת לסל ובניתור נהדר מהמקום. עם קליעה אמינה מרחוק לצדם, יהיו להגנות כאבי ראש רציניים. היריבים יתקשו לישון בלילה, אם כי במקרה כזה הם מוזמנים למיטה הסופר-רחבה של ג'פרסון, כ-3.00 על 3.60 מטר גודלה.

זו קבוצה צעירה מאוד, שבעונה שעברה ניצלה כימיה טובה, רוח לחימה ורגליים טריות כדי להשתחל לפלייאוף. סן אנטוניו אמנם נפנפה אותה משל היתה זבוב על מנגל, אבל הניסיון יעזור, וגם התיאבון נפתח.

דווין האריס המאכזב עזב ובמקומו הגיע מרווין וויליאמס מאטלנטה. "אני לא יודע מה התפקיד שלי, אבל הם הביאו אותי לפה כי הם אוהבים משהו שעשיתי", הודה וויליאמס באתר KSL.com. התפקיד שלו יהיה לחבור בכנפיים להייוורד, ברקס, רנדי פוי, דמארי קרול והרוקי קווין מרפי, כדי לספק קליעה יעילה ובעיקר הגנה טובה, אחת הנקודות החלשות של הג'אז בעונה החולפת.

על פניו, המשימה לשמור על מקום בפלייאוף לא תהיה קלה. מצד שני, נראה שמאגר הקבוצות במערב שמכוונות למרכז הטבלה ומעלה הולך ומידלדל משהו, לעומת מה שקורה במזרח.

סקרמנטו, יוסטון, פניקס, פורטלנד, גולדן סטייט, ניו אורלינס, כולן קבוצות בתהליך בנייה שהכניסו הקיץ שחקנים חדשים לתפקידי מפתח ו/או ניקו אורוות. הג'אז נמצאים צעד אחד קדימה מבחינת האבולוציה הקבוצתית, וכך טיפוס של מקום או שניים בדירוג הסופי יהיה הישג נאה בהחלט. אולי אפילו תהיה לאנאס קאנטר סיבה לרקוד. בעצם... עזבו.

עוד קבוצות:
קבוצה ביום, ניו יורק: קשישים ומשהו
קבוצה ביום, פילדלפיה: אנדרו סטייטמנט

אופטימי: מיט רומני בבית הלבן, יוטה ג'אז מגיעה למקום החמישי במערב – אלפי גברים מורמונים שוטפים את הרחובות בריקודים סוערים עם עשרות אלפי נשותיהם.

פסימי: ברק אובמה בבית הלבן, יוטה נבהלת מהפוטנציאל של עצמה ומידרדרת למקום העשירי. אלפי גברים מורמונים נשארים בבית עם עשרות אלפי נשותיהם.

מה יזכרו מאיתנו אחרי שהעולם יגיע לקצו בדצמבר: סטוקטון טו מאלון! (רגע, הם עדיין משחקים שם, נכון?)

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...