החידושים של אדלשטיין, השבלוניות של דרוקר
ארז אדלשטיין בנה קבוצה שהיא הנגטיב של הסגנון שהונהג בישראל בעשור האחרון. יריבתו אתמול מייצגת את כל מה שרע באיך שהכדורסל הישראלי מאומן ומשוחק. דרוקר מיישם את ספר ההדרכה הכושל למאמן בישראל
אלמנטים מהתקפת פרינסטון, ארז אדלשטיין דני מרון
אדלשטיין בנה קבוצה שהיא הנגטיב של הסגנון שהונהג בישראל בעשור האחרון. יריבתו אתמול מייצגת את כל מה שרע באיך שהכדורסל הישראלי מאומן ומשוחק. במקום לשחק כדורסל של חסימה לשחקן עם הכדור(פיק' נ'רול או פיק' נ'פופ), שאל אדלשטיין אלמנטים מ"התקפת פרינסטון", סגנון המשחק הקבוצתי שהנחיל פיט קאריל האגדי לשחקניו הלבנים במכללה מליגת הקיסוס.
בזכות השיטה הזאת, מקבל שולדברנד, שבקבוצות ישראליות אחרות היה לא יותר ממשרת של הזרים, חסימות לקליעה. בזכותה דמונטז סטיט, שבקבוצות אחרות היה מחזיק את הכדור ביד רוב ההתקפה, חותך לטבעת ומקבל כדורים עם הגב לסל.
במקום לקרטע למתפרצת בכדרור, הפועל טסה במסירות ארוכות. בהגנה, הפועל הולכת בעקבות המנהיג הנפלא שלה, מתן נאור, מכסחת ומרביצה. חשוב מכל, יחס המאמן לגל איתן זהה לזה שמקבל קרטיס קלי, והשוויוניות הלא שכיחה הזאת ניכרת במאמץ על הפרקט.
בירושלים, לעומת זאת, מיישם דרוקר את ספר ההדרכה הכושל למאמן בישראל. הכלל הראשון: למה להילחם בשחקנים אם אפשר לזרום איתם? אם הם מסרבים להתאמץ באישית, שינוחו באזורית. הכלל השני: למה להתאים את התרגילים לשחקנים אם אפשר לעשות כמו כולם? אז ירושלים עושה פיק'נרול באמצע
בלי סוף, גם אם העובדה ששני גארדים תקועים כל הזמן בפינות היא אחת הסיבות לירידה האיומה שלה להגנה.
קרייג סמית', שחקן פוסט אפ נהדר, לא קיבל את הכדור אפילו פעם אחת כל הערב במצב החביב עליו, סתם כי למאמנו קל יותר לשכפל מאשר לחשוב. לפחות דבר אחד נכון עשתה ירושלים: היא נפרדה מהמנהל גידי דודי, שבשנותיו הארוכות זרע רוח רעה ואף טינף בצורה חסרת תקדים על אחד ממאמניו בתקשורת. המאמן הזה, אדלשטיין, הוכיח עד כמה הכדורסל שלו חסר לליגה. אם עמיתיו ימשיכו להעתיק בלי דמיון, מוטב שיעתיקו ממנו.
מיישם את ספר ההדרכה הכושל למאמן בישראל, שרון דרוקר
צילום: עודד קרני
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם