מורן רוט: לא כאן וגם לא שם
הג'ינג'י מפנסילבניה הוא אולי לא המחליף של מורנרוט, אבל מהאסיסטים שלו אפשר ללקק ת'אצבעות. ומורנרוט? ימשיך לאכול קש אצל בלאט, שצריך להפסיק להתייחס לאוהדים כאל אוסף של כסילים. מנחם כהן פותח רשמית את עונת הכדורסל
ננגן את השיר באותן המילים
שאינן מתעייפות לעולם, כגלים
השבים בלי לחדול אל הים הגדול.
(נתן יונתן)
בדרכי לשורות ה-VIP (חצי משכורת עלה המנוי, אבל מה לא עושים בשביל מדינה?!) ראיתי את זאק רוזן. הילד עמד על בלטה וירטואלית כחצי מטר מקו החוץ, זרק בצרורות וכמעט שלא החטיא. ניקיתי המשקפיים בחולצה ורשמתי לפניי כי צריך להחליף כמה מילים עם ניניו האופטיקאי. הראשון לציון שהיה זורק מטווחים כאלה היה עופר אשד, ואחריו עופר יעקובי, ודורון ג'מצ'י שתפר אותנו עם שש שלשות בשלוש דקות, ובום בום כץ, וקרסו, ובראיין טולברט, ואולי, רק אולי גם מורן רוט, לפעמים.
אבל אמרו עליו, על הגי'נג'י ממכללת פנסילבניה, שהוא. לא. המחליף. של. מורנרוט! וזאת העונה הראשונה שלו בארץ לא זרועה, ומורן בגילו (23 לפני הקיץ) שיחק בכלל בליגה השנייה, והג'ינג'י הוא בכלל פרויקט של מחלקת העלייה בסוכנות היהודית בשיתוף עם פיני ודן שמיר, ואם הוא יקלע אחת מעשר וימצא כלה כשרה וחסודה, הרי עשינו את שלנו.
והס מלהשוות
ברבע הראשון אשדוד בקושי עברו את החצי. הגנת ברזל. טיילר סמית חיסל את כריס אלן וג'יימי סקין, האסל קטף ריבאונדים כמו גוליבר בארץ הגמדים, והפאטה מורגנה מפנסילבניה ניצח על הכוחות שדן שמיר שלח למערכה. במחצית היה 20 הפרש, גם בסיום. הג'ינג'י קלע רק ארבע, אבל מסר חמישה אסיסטים ובגללו חג'ג' וגוני יזרעאלי ביכו את מר גורלם, כאילו אמרו מה אנחנו צריכים את זה בגילנו.
מורן רוט אינו שחקן החיזוק הישראלי הטוב ביותר ששיחק בהפועל חולון, קדמו לו אורי שטרן ועופר יעקובי. אבל! בשנים שמורן כיכב אצלנו לקחנו אליפות אחת, מקום שלישי בפיינל פור, מיגרנו את אלופי טרום פתיחת העונה מירושלים לפחות חמש פעמים, כמעט ותקענו את מכבי ביד אליהו ואורניסים לנבחרת תקע גול להפועל אשקלון.
השנה מורן עבר למכבי, חלום ילדות שהתגשם, דייויד פדרמן ניהל את המו"מ ולא אומרים לא להזדמנות שחלמת עליה מהיום שנרשמת לקט סל. אבל דייויד בלאט לא רצה אותו, כך לוחשים במסדרונות, ובלאט היה בקיץ בלונדון, עסוק בלהביא מדליית כסף אולימפית. לי קורזיץ לא הביאה, אריק זאבי, גדול ספורטאינו, נפל אחרי 45 שניות, ובלאט הביא מדליה עם ניחוח של מקהלת הצבא האדום, אבל כולה שלו. כשחזר עטור תהילה זרה, עיקם כנראה את אפו ודרש להחזיר את יוגב אוחיון...
נכון להיום, האיש שהיה שותף לאליפות ההיסטורית, מי שבמו ידיו הביא את הפועל חולון למקום השלישי בפיינל פור ונבחר פה אחד לחמישיית העונה, קיבל שלוש או ארבע דקות נגד הפועל ירושלים ושתי דקות נגד סיינה. ביום שני נגד רסיסי אליצור אשקלון דייויד נתן לו להרגיש את המגרש, וגם ללנדסברג ושגב.
בשבוע שעבר מכבי ניצחו בשיניים את האדומים ממלחה ואת סיינה האיטלקית. "הם התכוננו יותר טוב ממני", חלק בלאט מחמאות לשני המאמנים היריבים. כל העם שומע את הקולות ואומר, וואלה, גבר גבר. מודה כי טעה ומחמיא ליריב.
אבל אנחנו, אלה שלא סיימו בית ספר, במעט שהספקנו, למדנו לקרוא בין השורות. ואנחנו טוענים "הפוך רבותיי, הפוך". זאת לא ענווה, זוהי יוהרה לשמה, והסאבטקסט הוא: "הם אמנם התכוננו יותר טוב ממני, אבל מה שעשיתי הספיק כדי לנצח אותם".
אז ככה, מר בלאט: רק בזכות שני אנשים, אודי רקנאטי ודייויד פדרמן, יש לך היום קבוצה שהיא טובה בכמה דרגות מיתר הקבוצות בארץ. אחרון שחקני הספסל שהם קנו לך יהיה כדורסלן מוביל בכל קבוצה אחרת, אבל אתה ממשיך להתייחס - בעיקר לאוהדי מכבי, עם זריקת מבט לעברם של המשקיעים - כאל אוסף של כסילים.
"אשקלון עשו לנו צרות בעבר", הבהלת לפני המשחק, ואחריו סיכמת את "קרב הענקים" ב"הרוב היה טוב, ויוגב הצטיין". הלו! הכסף של דייויד ואודי, זה כל הסיפור, זהו גם ההבדל. "הם התכוננו יותר טוב ממני", עאלק. נראה אותך אומר את זה אחרי שני הפסדים...
וביום חמישי שעבר רצינו שהאיטלקים ינצחו, ואנחנו לא נגד מכבי במשחקי היורוליג, כי קבוצה שהקהל שלה שר את התקווה בפריז חמש דקות לפני כניסת יום הזיכרון, זאת הקבוצה של המדינה. אבל ביום חמישי שעבר רצינו שמכבי תקבל בראש, ואנחנו עדיין מחכים בפינה, כי הרי לא לעולם כדורסלן שהוא אינו ג'מצ'י או מיקי ברקוביץ', יזרוק ביד אליהו מטווח השלוש כשקבוצתו מובילה בארבע נקודות וכשנותרה פחות מדקה לסיום, ואז אנחנו נהיה שם כדי לומר: מורן רוט מנצח משחקים כאלה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם