אנלוגי בעולם דיגיטלי: הסיבות לכשלון עטר
מאמן מודרני לא יכול לנפנף רק בתעודה שהכשירה אותו. ראובן עטר פיזר סביבו מוקשים במכבי חיפה ובסוף גם דרך עליהם
עטר, מצטרף לסיני ומלמיליאן צילום: דני מרון
השנים הטובות של עטר בנתניה התארכו במידה רבה בגלל ההתלבטות של יעקב שחר. ככל שדרשו אותו יותר הקופים הירוקים, דחה הנשיא את החלטתו שוב ושוב. שחר הביא מאמנים בכירים (שפיגל, גרנט, אלי כהן), נתן הזדמנות של פעם בחיים לקטנים (רוני לוי), האמין בבינוניים (אלישע לוי), עד ששבר לרגע שמירה, ואולי בכל זאת בירך על שובו של הבן האובד.
בסופו של דבר שחר צדק כשהתלבט כל השנים. נתניה היא לא מכבי חיפה. מה שאפשר לעשות בקלות יחסית עם תקציב קטן דורש השראה וכישרון כשמדובר בתקציב הכבד של חיפה. עטר כשל לא בגלל שהוא מאמן רע במיוחד, אלא כיוון שלא עשה את ההתאמות. העדיף להישאר בחור אנלוגי בעולם דיגיטלי.
מאמן כדורגל מודרני לא יכול לנפנף רק בתעודה שהכשירה אותו לכך. הוא צריך להביא איתו מטענים הרבה יותר גדולים של אישיות, להבין איך להתנהל בסביבת העבודה שלו מול השחקנים, מול בעלי המקצוע האחרים במועדון, מול הבוסים, מול התקשורת. כמעט בכל הפרמטרים עטר נשאר הרחק מאחור, איש האתמול. לא רק שלא הצליח להתגבר על הקשיים, במו ידיו פיזר סביבו מוקשים ובסוף גם דרך עליהם.
להיות מאמן בעידן הנוכחי, במועדון גדול כמו מכבי חיפה, זו משימה במשקל כבד. אתמול נגמר לכולם הסרט. אוהדי חיפה
לא ימנו יותר מאמנים, ומיסטר יענקל'ה, כפי שכינה אותו פעם דושאן אוהרין, יחזור לעצמו ויעשה שם סדר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם