שפם, לא בדיחה: מייק דאנטוני הוא האיש הנכון ללייקרס
פיל ג'קסון אולי מעוטר יותר, אבל עם בחירתם במייק דאנטוני, הלייקרס הלכו על המאמן המשפיע ביותר בעולם
הכדורסל ההתקפי בעידן שקדם לקבוצות ה"שבע שניות או פחות" של דאנטוני בסאנס לא נועד בהכרח להקל על השחקנים המוכשרים בקבוצה, אלא להקשות עליהם. פריקים של שליטה כמו ג'קסון רצו לכפות על מייקל ג'ורדן וקובי בראיינט למסור, לחסום ולחתוך. במקרה של הקבוצות של הזן מאסטר, זה עבד; מאמנים אחרים, שניסו זאת עם שחקנים מוכשרים פחות, התרסקו.
דאנטוני חידש כמה דברים: ראשית, הוא שם על המגרש את השחקנים הטובים ביותר, בלי קשר לעמדות; שנית, הוא נעץ את הפיגיון בהגנה כבר בעשר השניות הראשונות; מעל הכל, במקום להגביל את שחקניו, הוא שחרר אותם. השיטה היתה כה מדבקת, עד שמייק ששבסקי, שדאנטוני היה עוזרו בנבחרת ארה"ב בשנים האחרונות, זנח את משחק החסימות שלו מאוניברסיטת דיוק, ועבר לראן אנד גאן. גם האלופה מיאמי אימצה החל מאמצע הפלייאוף את התקפת ה,"Pace And Space"- כהגדרת מאמנה אריק ספולסטרה, שנראית יותר כמו "העתק והדבק" לשיטה של דאנטוני. ועדיין, ההעדפה של דאנטוני על פיל ג'קסון נתפסת בעיני מרבית הפרשנים כמעשה טירוף. איך אפשר לוותר על מאמן שלקח 11 אליפויות, כולל חמש בלייקרס, ולבחור באחד שלא זכה אפילו בטבעת אחת?
אלא שגם החזרת ג'קסון לא היתה מבטיחה תואר. הוא מבוגר, עייף, מחצית מגופו הוחלפה בניתוחים, עונתו האחרונה הסתיימה בהדחה מביכה מול דאלאס וחשוב מכל, יחסיו עם הגברים למשפחת באס, בעלי הקבוצה, אינם תקינים. טענה נוספת היא שדאנטוני לא מתאים ללייקרס הכבדים, אבל חשוב לזכור שהכדורסל שלו אינו מורכב רק ממתפרצות. נאש יפרח, קובי יזכה סוף סוף במאמן שמשתמש ביכולות הפיק'נ'רול שלו, גבוה מוסר כגאסול ישתלב היטב בהתקפת קריאת המצבים של דאנטוני, והווארד
מעדיף לקבל כדור בתנועה אחרי חסימה על פני מצבים סטטיים. הדאגות החמורות יותר בנוגע לדאנטוני קשורות דווקא לנטייתו לא לרדת לפרטים בההגנה, ויכולתו להשתפר בכך תיבחן בקרוב.
מעל לכל, המינוי הופך באחת עונה מרתקת למעניינת עוד יותר, והופך גמר פוטנציאלי בין הלייקרס להיט למופע ראווה של הכדורסל המודרני ביותר. ואם דאנטוני לא יעפיל לשם? או אז נוכחותו של ג'קסון תורגש בסטייפלס סנטר: אם לא בגופו, אז ברוחו היהירה שתרחף מעל האולם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם