מה את, גברת לבנת, עשית בשביל מדינה?
שרת הספורט מסיימת קדנציה כושלת בתחום שלא מעניין אותה ולא מוכר לה
לבנת על הפודיום עם גל פרדימן. זלזול בוטה כל כך במשרה עדי אבישי
הקטע שהיא בכלל לא ניסתה, ובילתה ארבע שנים בהמתנה לאירועים חריגים שיצריכו אותה להגיב ולאולימפיאדות שיצריכו אותה ללבוש חליפה. לא ברור מאיפה נובעת ההתנשאות הזו, שגרמה לה לזלזול בוטה כל כך במשרה.
מה, היא ציפתה לקבל את תיק הביטחון והתאכזבה שקיבלה את הספורט, אז זרקה זין? היא לא ראתה שהקריירה שלה כפוליטיקאית נמצאת בשלבי סיום? אם כן, למה הסתובבה ארבע שנים בפרצוף חמוץ של אחת שחולמת על קוקטייל בסלון האווירי בפריז, בזמן שנכפה עליה מינגלינג על כוס מיץ ובורקס עם אריק זאבי?
החוויה העיקרית שלי מלבנת בקדנציה הזו היא של תרדמת שמופרת רק כשמתעורר הצורך להגיב על מקרי אלימות בספורט, לרוב בכדורגל. אחת לכמה חודשים נפתחה מהדורת חדשות הספורט ב"תמונות הקשות מפתח תקווה" או ב"ביזיון המשטרתי שקרה הערב בטדי", ובעקבות הידיעה הובאה תגובת השרה שמלמלה משהו על הצורך בעקירת הבעיה מן השורש. לבנת בחרה שלא ליזום שום דבר משמעותי באמת, ורק כשהאלימות השתלטה על סדר היום התקשורתי והכריחה אותה לצאת ממחבואה, היא השמיעה קול.
יש משהו בגישה הפיגעית הזו למקרי האלימות במגרשים שאינו ספורטיבי בעליל, כי זה בהכרח שם את הפוקוס על מה שאינו חלק מהמשחק. אם אוהד, חלילה, דקר אוהד אחר, אז מדובר אמנם בסיפור פלילי בדרגת עניין בינונית ומעלה, אבל גם בסיפור ספורטיבי זניח, בטח יחסית לאליפות המדהימה של קריית שמונה. אלא שללבנת היה נוח מאוד להתעלם מזה ולהמשיך להתייחס לספורט הישראלי בהגדרות של "שגרה" (שלא מצריכה אקטיביות מצדה) ו"חירום" (שחילץ ממנה מניירות של התערבות אחראית, אבל לא מעבר).
במובן הזה הגדיל לעשות אתר ONE כשבטקסט סיכום הקדנציה של לבנת שפרסם השבוע נטען שהספורט הישראלי רק הידרדר בזמן כהונתה של השרה, ו"הראיה לכך היא זריקת המצית לעבר הקוון, עמיחי מוזס, במשחק בין בית"ר למכבי חיפה". כלומר, דביל אחד שזרק מצית על קוון בשם עמיחי הוא הוא הכישלון של שרת הספורט? נו באמת.
מבין כל האתגרים שיוצבו בפני שר הספורט הבא, החשוב וההוליסטי ביותר הוא ההכרח לבטל את איגודי הספורט
בגילי הנוער. הספורט עד גיל 18 צריך להיות כפוף כולו למשרד החינוך, ושכל צעיר וצעירה שמצטיינים בכדורגל, כדורסל, כדורעף וכל ענף אחר יתאמנו וישחקו אצל מיטב המאמנים במסגרת נבחרות בתי הספר בלבד. לשם כך דרושה מהפכה אמיתית, ארגונית בשלב ראשון וגם מקצועית בשלב שני. מי מהפוליטיקאים שזה נשמע לו מסובך מוזמן להתמנות לשר בלי תיק או לשגריר בסין, ולא לחרב ארבע שנים ביוהרה עצלה במשרד הספורט.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם