נאיבית שכמותך: הפועל ת''א בדרך לירידה

הרומנטיקה מתחילת העונה מיצתה את עצמה, והפועל ת"א ממצבת את עצמה כמועמדת מספר 1 לירידה. זה לא אומר שעתידה אבוד, בטח כל עוד אדלשטיין שם - רק שהמשימה תהיה קשה בהרבה

אודי הירש | 17/1/2013 11:15

תגיות: הפועל ת"א בכדורסל

היה קל להתאהב בהפועל ת"א בתחילת העונה. היא הגשימה את כל הקלישאות שפרשני הכדורסל חופרים עליהן כבר שנים: כדורסל קבוצתי, המשכיות, התבססות על ישראלים, מתן הזדמנויות לצעירים וזרים שהם באמת שחקני חיזוק ולא מהווים 80 אחוז מהקבוצה.

צוללים. מתן נאור וקרטיס קלי אלן שיבר

הישגיה בתחילת העונה, בעיקר במשחק המרשים מול ירושלים במלחה, היו בגדר ניצחון הרומנטיקה. קבוצת האוהדים שעלתה מהליגה השנייה הציגה לראווה את הקאמבק המרגש של ארז אדלשטיין, את היכולת הנפלאה של מתן נאור, את ההתקדמות של הצעירים יותם שירן ובר טימור, את ההשתלבות המפתיעה ברמות הגבוהות של יונתן שולדברנד וגל איתן, ואת שיטת המשחק שהיתה מלהיבה יותר ממה שכבר התרגלנו לראות בליגת העל. זה לא היה רק ניצחון של שיטת כדורסל, אלא של דרך, של רעיון.

אלא שביום ראשון השבוע, פחות משלושה חודשים אחרי המשחק ההוא, ספגה הפועל מול אותה ירושלים את הפסדה הרביעי ברציפות והשישי בשבעת המשחקים האחרונים. הנקודה המטרידה מבחינתה, היא שירושלים לא באמת התקדמה. במחצית הראשונה של המשחק סירבה האורחת בתוקף לשמור, כמנהגה בקודש, ובשנייה התבססה באופן מוחלט על מהלכים אינדיבידואליים ופיק'נ'רול, בניגוד לפילוסופיה של מאמנה, שרון דרוקר.

הפועל אמנם איבדה מאז את ג'ף אלן, אבל

שיתפה לראשונה את הגארד ג'רמיין טיילור. היא עושה פחות או יותר אותם דברים בהתקפה ובהגנה, אך לפתע נראית כמו חבורה של שחקנים שמקומם בלאומית. שולדברנד ואיתן לא יציבים, טימור ושירן הם ילדים שצריכים להתבשל לאט, קלי וסטיט זרים ממוצעים וטיילור, התוספת החדשה, מוותר על זריקות רק באיומי אקדח. ירושלים גברה על הפועל ת"א מאותן סיבות שגברו עליה שאר קבוצות הליגה בשבועות האחרונים: היא פשוט מוכשרת יותר ממנה. בהרבה.

מתן נאור מול מאיר טפירו צילום: דני מרון

כולן משתפרות, והיא דורכת

כיצד הפכה קבוצה שהרשימה כל כך רק לא מזמן לחבורה מפוחדת, חסרת ביטחון וכושלת? ראשית, הליגה התחזקה, בעוד הפועל דרכה במקום. אשדוד צירפה זרים טובים, אשקלון שינתה את הסגל, גלבוע היא תחנת רכבת של אמריקאים, חולון החתימה רכז לא רע. הפועל, לעומת זאת, בזבזה שבועות ארוכים בחיפוש אחרי זר מתאים בתקציב המתאים, ובינתיים איבדה משחקים יקרים.

חמור מכך: אחרי שנהנתה בתחילת העונה מיתרון ההמשכיות - של שחקנים שהביאו איתם את הביטחון שצברו מהניצחון בגמר הלאומית על באר יעקב האימתנית - התחרות עם רמות האתלטיות והכישרון של ליגת העל התישה אותם בהדרגה.

היריבות מאפשרות להפועל נטולת הקלעים לזרוק מבחוץ כאוות נפשה, ועם כל החטאה משלוש נראית הטבעת קטנה יותר. ואדלשטיין הוא מאמן מצוין, אבל כזה שגם קבוצותיו המרשימות בגליל עליון ובהרצליה סיימו את העונה פחות טוב מאשר התחילו אותה. הטוטאליות שלו היא ברכה לכל קבוצה, אבל בימים של הפסדים וכישלונות הוא מתקשה להסתיר מסובביו את הדכדוך והלחץ.

כעת מתחילה מחדש העונה של הפועל, כמועמדת מספר אחת לירידה. יחד עם אשקלון וחולון, היא הקבוצה הכי פחות מוכשרת בליגה. אין זה אומר שעתידה אבוד: אדלשטיין הוא עדיין אחד המאמנים הטובים בארץ, הכדורסל הנכון שהוא מתעקש לשחק עדיין יכול לגנוב כמה ניצחונות והאוהדים עדיין חמים יותר מכל קבוצה אחרת שאינה הפועל חולון. רק שעכשיו, כשהתברר שקלישאות ורומנטיקה לא יכולות לנצח במשחקים, המשימה תהיה הרבה יותר קשה.