סודות ושקרים: התרמית של ארמסטרונג נחשפת
הוא היה חברו הקרוב של לאנס ארמסטרונג עד שאזר אומץ והחליט לחשוף את הבלתי ייאמן: אגדת הספורט משתמש בסמים. מאז הפכו הוא ואשתו לקורבנות מסע נקמה שכלל איומים, רדיפה והשפלה פומבית. פרנקי אנדראו, שרכב לצד האלוף לשעבר, מספר בראיון לסופשבוע: כך חשפתי את התרמית הגדולה של מרוצי האופניים
אופרה וינפרי: "התקשרת לבסטי אנדראו? היא ענתה לטלפון ממך? האם היא אמרה את האמת בנוגע למה שקרה בבית חולים באינדיאנה? האם בטסי אנדראו שיקרה?" לאנס : "אני לא מתכוון להתייחס לזה. אני מעדיף לדלג על זה". אופרה : "אז בטסי שיקרה?" לאנס: "אני לא מתכוון להתייחס לזה. היא ביקשה ממני ואני ביקשתי ממנה לא לדבר על הפרטים של השיחה שלנו. זה היה סודי. דיברנו ארבעים דקות, דיברתי גם עם פרנקי".
אופרה: "אז הכל בסדר ביניכם כעת, השלמתם?" לאנס: "לא, כי הם נפגעו קשה מדי, ושיחת טלפון של ארבעים דקות לא מספיקה". אופרה: "כי שוב ושוב קראת לה משוגעת, ועוד כל מיני שמות". לאנס: "אני רוצה להבהיר משהו: כן, קראתי לה משוגעת". אופרה: "כן? " לאנס: "אני חושב שהיא תסכים לכך שאומר את מה שאמרתי לה בשיחה. אמרתי לה, 'תשמעי, קראתי לך משוגעת, קראתי לך כלבה, קראתי לך בכל מיני שמות, אבל אף פעם לא קראתי לך שמנה'. היא טענה שקראתי לה כלבה שמנה משוגעת, ואני אמרתי לה 'תקשיבי בטסי, אף פעם לא קראתי לך שמנה".
והנה לכם בתמצית לאנס ארמסטרונג במיטבו. שתי דקות של חילופי דברים מהראיון המדובר שהעניק ביום חמישי שעבר לאופרה וינפרי, שמשקפות אולי בצורה הטובה ביותר את האיש שמאחורי האגדה שהיתה והתנפצה לכל עבר. גם כשהוא כבר מתנצל הוא עושה את זה בדרכו שלו: יהיר, בוטה, ציני, בשליטה מלאה, ארסי ונוטף כריזמה. מעביר לאופרה וינפרי שיעור בתקשורת, נותן לה לראות את הגב שלו, כפי שעשה לאלפי רוכבי אופניים מכל העולם, ומסיט את הדיון משאלת המקרה המפורסם בבית החולים באינדיאנה לשאלת מבנה גופה של בטסי.
מי שבלי למצמץ מודה כי במשך שבע שנים רדף וריסק בברוטליות את תדמיתם הציבורית של פרנקי ובטסי אנדראו, שכונתה בפיו שוב ושוב "כלבה" ו"משוגעת", ובאותה נשימה ממש חשוב לו להדגיש תוך הגנבת חיוך סרקסטי כי ג'נטלמן כמוהו לא יקרא לחברה לשעבר "שמנה". זמן קצר לאחר הראיון שריתק את העולם כולו, מתקשה בטסי לשמור על קור רוח. לפני 17 שנים אירעה התקרית המדוברת בבית החולים באינדיאנה, שבמהלכה היא ופרנקי שמעו את ארמסטרונג מודה בפני רופאו האישי שצרך חומרים אסורים. מאז שניהם היו שותפים שלא ברצונם לסוד הכי שמור בעולם הספורט.
שבע שנים עברו מאז שחשפו את פרטי האירוע בפני ועדת החקירה המיוחדת של הרשות האמריקנית למלחמה בסמים בספורט, וראו את החיים שלהם צוללים בחסות משטר הטרור שהפעיל ארמסטרונג נגד כל מי שהעז לפתוח את הפה. ביום חמישי המדובר הם ציפו לתיקון, להתנצלות מאוחרת שאחת ולתמיד תניח את האמת בצד שלהם ותאפשר להם להמשיך הלאה. מה שהם קיבלו היתה התחמקות חלקלקה מלווה במבט מתייסר כמו שרק ארמסטרונג יודע לייצר, והכרה פומבית בכך שבטסי היא אולי כלבה, אבל שמנה היא לא.
"אתה חייב לי, לאנס, פישלת", הגיבה בטסי בזעם כמה דקות לאחר שידור הראיון עם ארמסטרונג בדברים שאמרה לרשת סי-אן-אן. "אחרי מה שעוללת לי ומה שעשית למשפחה שלי, לא יכולת להודות בזה? עכשיו אתה מצפה שנאמין לך?" המשיכה כשדמעות נקוות בעיניה. "קיבלת את ההזדמנות להתוודות, זהו. אם אתה לא מסוגל להגיד את האמת, להגיד ש'כן, התקרית בבית החולים התרחשה', איך אפשר להאמין לדברים אחרים שאמרת?"
מנגד, בטסי יכולה להתנחם בעובדה שהיא היתה רק "כלבה משוגעת", ולא "זונה", כפי שנקראה אמה אוריילי, המסז'יסטית של ארמסטרונג, שחשפה פרטים על צריכה לא חוקית של הורמון הקורטיזון ומצאה את עצמה תחת אש צולבת מצד ארמסטרונג ואנשיו. אופרה: "במקרה של אמה השתמשת במילה 'זונה'. איך אתה מרגיש עם זה היום?" ארמסטרונג: "אני לא מרגיש טוב. פשוט הייתי במתקפה. הטריטוריה שלי היתה מאוימת. הקבוצה חשה איום ויצאנו למתקפה. אמה אוריילי היא אחד מהאנשים שאני חייב להם התנצלות. דרסנו אותה, הטלנו עליה טרור".
בטסי , חשוב להדגיש, היא צד שלישי בסיפור, שנקלעה לעין הסערה שלא מרצונה. היא בסך הכל היתה אשתו של פרנקי אנדראו, שבמשך עשר שנים היה חברו של ארמסטרונג לקבוצת הרכיבה, תחילה בקבוצת מוטורלה ולאחר מכן בקבוצת "רשות הדואר האמריקני" (US Postal Service). אנדראו הוא רוכב מוכשר, שכמו דור שלם של רוכבים אמריקנים חסה בצלו הענק של ארמסטרונג בזמן שניהל בעצמו קריירת רכיבה מרשימה, וסיים במקום הרביעי בתחרות הרכיבה על אופניים באולימפיאדת אטלנטה ב-1996.
אנדראו אף היה שותפו של ארמסטרונג במרוציו הראשונים בראשית שנות ה-90 ושותף מלא לשתי זכיותיו הראשונות של ארמסטרונג בטור דה פרנס ב-1999 וב-2000. בין לבין הספיק לבקר את ארמסטרונג בסוף שנת 1996 בבית החולים באינדיאנה, זמן קצר לאחר שבגופו התגלה סרטן האשכים. הביקור החברי קיבל תפנית דרמטית, ונצבע בצבעים של אופרת סבון רוויית יצרים, כסף, כוח ולא מעט אלימות.
"הרופא שאל את לאנס כל מיני שאלות, ואז בום: האם השתמשת אי פעם בסמים ממריצים? " הוא נזכר בראיון בלעדי לסופשבוע. "ואז לאנס נאחז באינפוזיה שלו ואמר אי-פי-או (EPO, סם בלתי חוקי שמעלה את רמת ריכוז כדוריות הדם האדומות ומשפר משמעותית את ביצועיהם של ספורטאים העוסקים בענפי ספורט סיבולתיים, צ"י), טסטוסטרון , קורטיזון, הורמוני גדילה וסטרואידים".
כמו שנהג לומר מאמן הכדורגל דוויד שוויצר, אם הדג מצא את עצמו על הצלחת - זה רק כי הוא פתח את הפה. גם במקרה של פרנקי ובטסי, כל עוד הם שמרו את הפה סגור הכל היה בסדר, ואז הגיעה העדות בשנת 2006 בפני הרשות האמריקנית למלחמה בסמים בספורט, שבמהלכה העידו בשבועה על הפרטים שנאמרו באותה שיחה. מאותו רגע הם מצאו את עצמם על הצלחת של ארמסטרונג, שבתגובה פעל בשני מישורים מקבילים: מחד - רצח אופי חסר פשרות ונטול עכבות נגד כל מי שהעז לפתוח את הפה נגדו; מאידך - הכחשה גורפת של ההאשמה והיאחזות קבועה בשש מאות בדיקות הסמים שעבר בהצלחה במשך הקריירה.
כך, למשל, הכחיש את הדברים בעדותו בשבועה בפני נציגים של חברת PROMOTION SCA, שבין 2002 ל-2004 העניקה לארמסטרונג בונוסים בסכום כולל של 12 מיליון דולר. המאבק המשפטי בין ארמסטרונג ל-SCA החל לאחר שהחברה סירבה להעניק לו בונוס על סך חמישה מיליון דולר לאחר זכייתו בטור של שנת 2004, בעקבות החששות שהתעוררו לשימוש בחומרים אסורים. ארמסטרונג עשה מה שהוא ידע לעשות טוב יותר מכל ספורטאי אחר והגיש תביעה. מבית המשפט הוא לא רק קיבל את הבונוס המקורי, אלא גם תוספת של 2.5 מיליון דולר שגרמו ללא מעט ספונסרים אחרים לחשוב פעמיים לפני שהם נוגעים לו בכיס.
חוקר: "אתה מכחיש את העדות של בטסי ופרנקי אנדראו בנוגע למה שקרה בבית החולים באינדיאנה בשנת 1996?" ארמסטרונג: "מאה אחוז, בהחלט. איך זה היה יכול להתרחש אם מעולם לא לקחתי סמים ממריצים? איך זה קרה? כמה פעמים אני צריך להגיד את זה?" חוקר: "אני רק רוצה לוודא שהעדות שלך ברורה". ארמסטרונג: "אי אפשר להיות יותר ברור. אם אני אומר שלא לקחתי סמים ממריצים, אז תקריות כאלה לא היו יכולות להתרחש. עכשיו זה ברור?!".
ממרחק השנים, אנדראו זוכר לפרטי פרטים את התקרית מבית החולים בשנת 1996 ששינתה את חייו ואת יחסיו עם חברו הטוב לנצח. מה הרגשת ברגע הראשון, כשעמדת שם בחדר ושמעת אותו מפרט את כל הסמים האסורים שהוא צרך? אנדראו: "היינו פשוט בהלם. לא האמנו למה שאנחנו שומעים. העיניים שלנו יצאו מהחורים. אני זוכר שהסתובבתי לעבר אשתי ואמרתי לה שאנחנו חייבים לעזוב את החדר. לקחנו את הרגליים ויצאנו. הבעיה היתה שהיו עוד הרבה אנשים בחדר ואף אחד לא היה מוכן לגבות את הסיפור שלנו. ברגע שהיינו רק אשתי ואני נגדו, הוא תקף אותנו בלי הפסקה".
מה זה אומר, לתקוף בלי הפסקה? "כבר שבע שנים הוא רודף אותנו בכלי התקשורת, קורא לנו שקרנים כל הזמן. לפני 2006 הוא לא חיפש אותנו כמו שהוא רדף אותנו בעקבות העדות שהתבקשנו למסור בשבועה כשלא היתה לנו שום ברירה אלא לומר את האמת. מאותו רגע הוא הפך לנקמן מאוד ולמרושע מאוד". איך זה בא לידי ביטוי? "הוא הקשה על היכולת שלי להתפרנס ופגע באשתי בהמון מילים מרושעות. הוא כינה אותה בתקשורת שקרנית וכלבה".
"הוא עשה כל מה שהוא יכול לפגוע באמינות שלה ושלי, וזה הקשה עליי מאוד למצוא עבודה. צריך להבין שיש לו המון תומכים. אני בטוח שהוא התקשר למי שהוא יכול כדי לוודא שלא אקבל הזדמנות שנייה בשום קבוצת רכיבה אחרת, אבל גם אם הוא לא התקשר ישירות, התומכים שלו היו בצד אחד ואני בצד אחר". הוא איים עליך באופן ישיר? "היה אימייל אחד שקיבלתי ממנו באופן ישיר שכלל מילה אחת, 'קווידדו', שזה 'תיזהר' בספרדית. זה הגיע ממנו ישירות. בנוסף, אנחנו משוכנעים שפרצו לחשבונות האימייל האישיים של אשתי ושלי. כשזה קרה הבנו טוב מאוד שאנחנו נלחמים במפלצת, וזו תחושה קשה מאוד. אתה לא יודע מה יקרה, וזה מפחיד ומאיים".
בשלב מסוים זה הגיע למצב שאתם חוששים לחייכם? "ללאנס יש הרבה תומכים חזקים מאוד. גם אם לאנס לא ניסה לפגוע בנו ישירות, האוהדים שלו פגעו בנו ללא הפסקה. קיבלתי אינסוף אימיילים, כינו אותי שקרן וחלאה, איימו לפגוע בילדים שלנו ואיימו שישברו את הברכיים של אשתי באלת בייסבול. ידעתי שזה יבוא. כשהייתי בצד שלו, חלק מקבוצת הרכיבה שלו, ראיתי איך הוא התייחס לאנשים אחרים. איך הוא פגע במי שעזב את הקבוצה לטובת קבוצה אחרת. איך הוא התייחס למי שכתב עליו בתקשורת מילה רעה. ידעתי למה הוא מסוגל. ידעתי שהוא יהיר ונקמן, ושאם אתה פוגע בו הוא יעשה הכל כדי לרסק אותך. אם אתה לא בצד שלו, הוא יחסל אותך".
ובכל השנים אחרי האירוע ההוא ב-1996 אתה שומע אותו מכחיש ותובע את כל מי שיוצא נגדו, כשברור לך לגמרי שהאיש מסובב את העולם כולו על האצבע. "כן. אשתי ואני ניסינו לצעוק, אבל אף אחד לא רצה להקשיב לנו. הוא היה כוכב. הוא שקרן מקצועי, הוא עשה את זה במשך תקופה ארוכה. הוא יודע איך להסתכל לך בעיניים, לשקר ולשכנע אותך שהוא אומר את האמת".
ברוכים הבאים לסיפורו של לאנס ארמסטרונג. אחד הסיפורים השנויים ביותר במחלוקת שידע הספורט אי-פעם. ספורטאי-על שמצליח להחלים ממחלת הסרטן, חוזר למסלולי הרכיבה, שובר שיאים בספורט שנחשב לקשה ביותר בעולם ומרים את הרף האנושי כמה דרגות למעלה. סיפור שאין דומה לו על ניצחון הרוח האנושית. או ככה לפחות חשבנו. נראה שהנורות האדומות הבהבו כל הזמן, אבל העדפנו לעצום עין ולהמשיך לחלום על האיש שלקח אותנו הכי רחוק שאפשר. אנדראו, מהבחינה הזאת, יקבל בספרי ההיסטוריה מקום של כבוד כאחד הרוכבים הראשונים שהעזו לצאת בגלוי נגד ארמסטרונג.
שבע פעמים בסך הכל זכה ארמסטרונג במרוץ טור דה פרנס היוקרתי, בשנים 2005-1999. שלושה שבועות של רכיבה על פני 3,400 קילומטר . ארמסטרונג, כפי שהיה ברור לכל מי שעקב אחריו, היה כבר מהרגע הראשון לא רק רוכב ענק ואחד הספורטאים הגדולים ביותר בכל הזמנים, אלא בעיקר מיתוס בעל מאפיינים השאולים מהמיתולוגיה היוונית. כך, למשל, סיפר לא פעם על ילדותו הקשה לאחר שננטש בידי אביו הביולוגי כשהיה בן שנתיים בלבד, ועל מחלת הסרטן שהתגלתה בגופו ב-1996.
ארמסטרונג סומן כהבטחה גדולה לפני הפריצה הגדולה. ארבע שנים קודם לכן, כשהוא בן 21 בלבד, ייצג הרוכב הצעיר את ארצות הברית באולימפיאדת ברצלונה וסיים במקום ה-14. שנה לאחר מכן הפך לרוכב הצעיר ביותר שניצח באחד השלבים בטור דה פרנס מזה חמישים שנה, ולרוכב הצעיר ביותר בהיסטוריה שניצח באליפות העולם במרוצי כביש.
ב-1995 כבר טיפס לפסגה העולמית כשניצח בכמה מהמרוצים היוקרתיים בענף הרכיבה על אופניים, כולל מרוץ סן סבסטיאן היוקרתי (מרוץ חדיומי הנערך בספרד על פני 234 קילומטר) ומרוץ הטור דופונט, שנחשב באותה תקופה למרוץ האופניים החשוב ביותר בארצות הברית. בשנה לאחר מכן שחזר את הניצחון בטור דופונט ועשה היסטוריה כשהיה לרוכב האמריקני הראשון שמנצח בפלש ואלון, מרוץ מאתיים הקילומטר היוקרתי שנערך מדי שנה בבלגיה.
אלא ששנה לאחר מכן דברים החלו להשתבש. את המרוץ באולימפיאדת אטלנטה, שבו אנדראו סיים במקום הרביעי, השלים ארמסטרונג במקום ה-12 המאכזב. גם הטור דה פרנס הסתיים מבחינתו בכישלון חרוץ, לאחר שפרש בתום חמישה ימי רכיבה בלבד. ארמסטרונג הרגיש שגופו בוגד בו. ראייתו היטשטשה, הוא סבל מכאבי ראש חוזרים וחש חולשה כללית.
ב-2 באוקטובר 1996 אובחן בגופו סרטן האשכים. מצבו של ארמסטרונג לא היה יכול להיות קשה יותר. הסרטן היה בשלב מתקדם - גרורות בבטן, בריאות ובראש. למחרת הוא כבר שכב על שולחן הניתוחים. מצבו היה שברירי עד כדי כך שרופאיו העריכו באותם ימים את סיכויי ההישרדות שלו ב-40 אחוזים בלבד.ארמסטרונג נכנס למרתון של ניתוחים, כולל ניתוח הסרת אשך והוצאת גידולים מראשו, ומיד לאחר מכן עבר סדרה ארוכה של טיפולי כימותרפיה. בד בבד הוא התעקש לבחור בטיפולים שלא יזיקו לריאותיו, מה שהיה יכול לסיים את קריירת הרכיבה שלו.
בכל תקופת האשפוז בבית החולים המשיך ארמסטרונג ברכיבה. "אני מתכוון להביס את המחלה הזאת", אמר בראיון שמסר לכלי התקשורת האמריקניים שבוע בלבד לאחר הגילוי. "שה לומר מתי אחזור לרכוב, אבל אני מקווה להשתתף בתחרויות מקצועניות כבר ב-1997", הבטיח לעולם. ארמסטרונג סיפק בראיון הצהרה מעניינת במיוחד שיכולה אולי לרמוז על נטייתו הפסולה לחומרים אסורים. "נתקעתי עם הסרטן, אני חייב להתמודד איתו. תמיד אמרתי שלא אזכה לחיים ארוכים. הספורט הזה פשוט קשה מדי. הטור דה פרנס הוא לא תחרות אנושית".
ארבעה חודשים לאחר מכן, בפברואר 1997, רשם ארמסטרונג את הניצחון הגדול ביותר בחייו, כשגופו הוגדר באופן רשמי כנקי מסרטן. "ימי הולדת לא חשובים יותר מבחינתי", סיפר באחת ההזדמנויות. "יש לי יום הולדת חדש, 2 באוקטובר, שבו אובחנתי. ביום הזה אנחנו מסתכלים אחורה וחוגגים ציוני דרך. שנה אחת, שנתיים, חמש שנים, עשר שנים, ואני מקווה שיהיו לי גם חמישים שנה". שנתיים לאחר מכן ניצח ארמסטרונג בטור דה פרנס הראשון מבין שבעה ניצחונות היסטוריים.
כל הניצחונות נשללו ממנו בשנה שעברה, בעקבות ועדת הבדיקה של הרשות האמריקנית למלחמה בסמים בספורט. אנדראו היה אז חלק מקבוצת הרכיבה שאפשרה את לידתו של אחד המיתוסים הגדולים ביותר שידע הספורט אי-פעם. גם שנה לאחר מכן, בניצחון של שנת 2000, הוא היה חלק מהקבוצה. ואז, בלי הודעה מוקדמת או הסבר, הוא מצא את עצמו בחוץ. אופרה: "אם לא היית מרוצה מאחד מהרוכבים, יכולת לדאוג שהוא יפוטר?
"ארמסטרונג: "לא. אני משער שיכולתי, אך מעולם לא עשיתי את זה. מעולם לא היתה הוראה ישירה. זה מעולם לא קרה. כולנו היינו אנשים גדולים שעשו את החיבור שלהם. היו רוכבים שלא לקחו סמים". אופרה: "אחד מחבריך לקבוצה, כריסטיאן ונד ולד, אמר לרשות האמריקנית למלחמה בסמים שאיימת להעיף אותו מהקבוצה אם הוא לא יתחיל לקחת חומרים אסורים". ארמסטרונג: "זה לא נכון. היתה רמה של ציפיות. ציפינו מהבחורים שיהיו בכושר ושיהיו מסוגלים להתמודד".
איך הרגשת כשגורשת מהקבוצה? אנדראו: "כעסתי. רכבתי טוב, רציתי להמשיך לרכוב בקבוצה, עזרתי ללאנס לנצח שני טורים ברציפות והייתי בטוח שהכל טוב בינינו. ברגע שעזבתי ניסיתי להצטרף לקבוצות רכיבה אחרות וברגע שזה נודע ליוהאן ברוינל (רוכב בלגי שעמד במשך תשע שנים בראש קבוצת הרכיבה של ארמסטרונג, צ"י) הוא דאג לסכל את זה".
ניסית לדבר איתו, להבין מדוע גורשת מהקבוצה? "ברור. אחרי שנודע לי שאני לא ממשיך איתו בקבוצה נפגשנו לא פעם בכל מיני מסלולי אימונים, וכששאלתי אותו למה אני בחוץ הוא היה אומר לי שזו לא ההחלטה שלו, אלא של יוהאן ברוינל ומארק גורסקי (המנהל הספורטיבי של הקבוצה, צ"י). כשפגשתי את יוהאן ברוינל הוא היה אומר שזה לא הוא אלא ארמסטרונג וגורסקי. אבל היה ברור לי שמי שמקבל את ההחלטות הוא לאנס. אם הוא היה רוצה אותי בקבוצה, הייתי בקבוצה".
למרות שהוא טען שהוא לא היה מקבל ההחלטות הבלעדי? "בשנים הראשונות הוא לא היה כזה כוחני, אבל ככל שהזמן חלף הוא נעשה חזק יותר, מאיים יותר. נכון שהוא מנסה לטעון שהוא לא היה מקבל ההחלטות, כדי להסיר מעצמו אחריות לדברים מסוימים, אבל זה לא נכון. הוא היה המחליט הבלעדי. הוא קבע כמה כסף כל אחד יקבל, מי יצטרף לצוות, מי יודח. הייתה לו שליטה גדולה. גם לברוינל ולגורסקי היה כוח, אבל בסופו של דבר, כשלאנס אמר משהו הם הקשיבו".
טענת בעבר שלא יכולתם לגעת בו. "כן. היו לו כוח, שליטה, השפעה, אי אפשר היה לגעת בו כי הוא היה כזאת אישיות גדולה, הוא היה כוכב. איש לא היה יכול לגעת בו - לא הוועדה לביקורת סמים, לא מארגני הטור דה פרנס. מארגני הטור היו זקוקים לו כי הוא הכניס להם הרבה מאוד כסף. עם זאת, אני לא יכול לומר בוודאות שהם ידעו שהוא משתמש בחומרים אסורים והעלימו עין".
עד היום אנדראו לא יודע מה היתה הסיבה להחלטה להדיח אותו מהקבוצה, רגע אחרי שעזר לארמסטרונג לנצח בשני הטורים הראשונים בקריירה שלו. ארמסטרונג, כפי שאפשר להבין, הוא לא מסוג האנשים שמרגישים צורך לספק הסברים כשהם נפטרים ממישהו כסרח עודף אחרי עשר שנים של רכיבה משותפת. במהלך השיחה שלנו מספק אנדראו הסבר אפשרי, כשפעם אחר פעם הוא מדגיש כי נזרק מהקבוצה לאחר הטור דה פרנס של שנת 2000, שבמהלכו סירב לצרוך חומרים אסורים.
ועדיין, בתור מי שמבקר את ארמסטרונג על השקרים שמכר לעולם, לאנדראו חשוב להדגיש כי גם הוא לא היה נקי בחלקים גדולים של הקריירה שלו. אולי לא מלוכלך כמו ארמסטרונג, אבל גם לא יותר נקי ממרבית רוכבי האופניים בשנות ה-90. "היו שני סוגים של ספורטאים", הוא מדגיש. "אלו שרימו ואלו שפשוט רצו לשרוד". אנדראו, אם כך, היה מהסוג השני. לא רמאי אלא מי שהבין כבר בשלב מוקדם את כללי המשחק והתאים את עצמו אליהם. גם ארמסטרונג, כפי שהתברר במהלך הראיון עם אופרה וינפרי, היה שותף לאותה פילוסופיה, שאפשרה לו לחלק את עולם הרכיבה לפי מידת הרמאות של הספורטאי. גם הוא, הציב את עצמו בצד הנכון של המשוואה.
אופרה: "לא הרגשת שאתה מרמה כשאתה לוקח את החומרים האסורים?" לאנס: "באותו שלב, לא. כל הזמן שמעתי שאני רמאי, שאני מרמה. אז הלכתי ובדקתי את ההגדרה המדויקת, וההגדרה היא להשיג יתרון שאין ליריב או למתחרה שלך. לא ראיתי את מה שאני עושה באור כזה. ראיתי את עצמי כמי שמשחק לפי חוקי המשחק". אופרה: "כמה היה חשוב לך לנצח, והאם היית מוכן לעשות הכל כדי לנצח בכל מחיר?" ארמסטרונג: "זה היה ניצחון בכל מחיר. כשאובחנתי כחולה סרטן הייתי מוכן לעשות הכל כדי לשרוד. לקחתי את הגישה הזאת, של ניצחון בכל מחיר, לאופניים. זה רע. לקחתי סמים לפני, אבל לא הייתי בריון".
אופרה: "וכדי להמשיך לנצח היית מוכרח להמשיך לצרוך חומרים אסורים?" ארמסטרונג: "כן. אני לא בטוח שזו תשובה הגיונית, אבל זה כמו להגיד שאנחנו חייבים אוויר בגלגלים ומים בבקבוקי שתייה. זה היה חלק מהעבודה". אז הוא צודק כשהוא טוען שכולם לקחו סמים, שזה היה חלק מכללי המשחק?
אנדראו: "אי אפשר להגיד שכולם עשו את זה. אתה יכול לרכוב נקי ולתת הופעה טובה בכמה קטעים, אבל נכון לומר שבאותה תקופה אם רצית לנצח לא היה לך סיכוי אם אתה רוכב נקי".
"אני לא הייתי מספיק טוב לנצח כי לא הייתי מוכן ללכת במסלול של לאנס. חלק מהרוכבים לקחו את זה למקומות קיצוניים, אבל אני לא הייתי מוכן לעשות את זה. בסופו של דבר אתה חייב לקבל החלטה. אני שגיתי כשבמשך כמה שנים לקחתי אי-פי-או, אבל ברוב הקריירה שלי הייתי נקי. רציתי להיות בכושר לקראת הטור של שנת 1999, רציתי להיות חלק מהקבוצה, והדרך היחידה לעשות את זה היתה לקחת אי-פי-או".
קשה שלא להבחין בתסכול הגדול שעולה מדבריו של אנדראו, שחקן משנה בפרשה מכוערת שהכתימה ענף שלם של רוכבים שהפכו את החומרים הממריצים לחלק בלתי נפרד משגרת האימונים שלהם. "הכל נעשה מהיר יותר", הוא מסביר בתסכול. "רוכבים טסו על ההרים. פתאום מאתיים רוכבים דוהרים במעלה ההר, ואתה לא מסוגל להישאר בדבוקה וחושב לעצמך, מה לכל הרוחות קורה פה? אם לא לקחת אי-פי-או אין לך סיכוי לנצח. בשבילי זה היה עניין של הישרדות. נמאס לי לראות רוכבים שלא היו צריכים להיות לפניי בועטים לי בתחת. רציתי את המקום שלי במסלול, וכפי שהבנתי מהר מאוד, האימונים לבדם לא הספיקו".
מי ששיחק תפקיד מרכזי כאסטרטג הראשי בתרבות הסמים של כמה מרוכבי האופניים הגדולים בעולם, ובעיקר לאנס ארמסטרונג, הוא ד"ר מיקלה פרארי. הרופא האיטלקי בעל החזות הנעימה מייצג בעיני רבים את הצד המכוער ביותר בענף הרכיבה החל באמצע שנות ה-80. ד"ר מיקלה ומר פרארי: מצד אחד מאמן רכיבה ענק שעמד מאחורי שיטות אימון שהענף לא ראה כמותן עד אז, גאון של מספרים שפיתח נוסחאות ייחודיות שאפשרו למדוד במספרים מדויקים את ביצועי הרוכבים ולהשוות בין הביצועים של רוכב אחד בקטע מסוג אחד ובין רוכב אחר בקטע מסוג אח.
ובמקביל, האיש שלמד את השיטה כדי שיוכל להביס אותה. המוח מאחורי השיטה שאפשרה לארמסטרונג לצרוך על בסיס קבוע חומרים אסורים, כולל אי-פי-או, טסטוסטורון והזרקה של מנות דם מוקפאות-ועדיין לעבור בהצלחה 600 בדיקות סמים. פרארי, שהשתן הנקי של הספורטאים שהוא האביס בחומרים ממריצים עלה כנראה לראשו, התרברב לא פעם בעיסוק המלוכלך שהפך למקור הפרנסה העיקרי שלו. כך, למשל, מיוחס לו הציטוט היהיר: "אם זה לא מתגלה בבדיקות החומרים האסורים, אז לא מדובר בשימוש בסמים". בציטוט אחר הוא מסביר מדוע החומר הממריץ אי-פי-או איננו מסוכן, ומדגיש כי "השימוש המופרז בו הוא שמסוכן", ומפטיר: "בדיוק כמו שמסוכן לשתות עשרה ליטרים של מיץ תפוזים".
"אני יודע בוודאות שארמסטרונג ודוקטור פרארי דיברו על חומרים ממריצים, איך לקחת אותם, מתי, למה. שמעתי את זה. הייתי שם", כך העיד לפני כשנתיים רוכב האופניים טיילר המילטון בראיון לתוכנית התחקירים 60 דקות. המילטון נחשב לאחד מעדי המפתח בפרשה של ארמסטרונג. רוכב גדול וזוכה מדליית הזהב באולימפיאדת אתונה, שכמו ארמסטרונג הפך את הגוף שלו לבור שופכין של חומרים ממריצים, כולל עירויי דם, אי-פי-או, סטרואידים ומה לא. במשך שבע שנים הוא היה חבר בכיר בקבוצת הרכיבה של ארמסטרונג, "רשות הדואר האמריקני".
כמו שאר הרוכבים בקבוצה, שימש המילטון על תקן שוליה: תפקידו היחיד היה להבטיח את ניצחונו של ארמסטרונג בכמה שיותר תחרויות טור דה פרנס. המילטון מילא את התפקיד בהצלחה, כשהוא עוזר לארמסטרונג לנצח ארבע פעמים ובמקביל הופך לבן בריתו על המסלול. ב-2002 פרש מהקבוצה וניסה את מזלו בקבוצה אחרת. אלא שההמשך היה זוהר הרבה פחות, וכלל בעיקר לא מעט השעיות. פעם אחת נתפס לאחר שצרך עירוי דם, פעם אחרת הושעה לאחר שבבדיקת סמים שערך התגלתה תוצאה חיובית.
לפני כחצי שנה הודיע הוועד האולימפי על ההחלטה לשלול ממנו באופן רשמי את מדליית הזהב מאולימפיאדת אתונה. ב-2010 נעשה לאחד מ-11 הרוכבים שהעידו נגד ארמסטרונג במסגרת ועדת הבדיקה הפדרלית שחקרה את החשדות לשימוש בחומרים ממריצים. שנה לאחר מכן הפך את תוכנית התחקירים 60 דקות לחדר הווידוי הפרטי שלו, כשבדרך הוא לוקח איתו גם את ארמסטרונג, שבאותו שלב היה עדיין בחזקת נקי. "מיקלה פרארי הוא אדם מדהים ומאמן נדיר. הוא לימד את לאנס איך להתאמן נכון. אלא שברכיבה על אופניים יש אלמנט של חומרים ממריצים, יותר מאשר איך להתאמן כמו שצריך, איך לאכול וכמה לנוח. הוא נתן לו לוח זמנים של צריכת חומרים ממריצים", התוודה בתוכנית.
המילטון לא מדבר מתחושת בטן או על בסיס רסיסי שמועות. במהלך הראיון הודה כי גם הוא עצמו קיבל מפרארי לוח זמנים מפורט לצריכה בטוחה של חומרים אסורים בהתאם לזמני המרוצים ולמועדי הבדיקות. פרארי הושעה בשנת 2002 בידי האיגוד האיטלקי לרכיבה על אופניים. שנתיים לאחר מכן, בתום משפט מתוקשר, הורשע בבית דין איטלקי בעוון "הונאה ספורטיבית" ו"ניצול לרעה של רישיונו הרפואי לרישום מרשמים". בעקבות כך הוא הורחק לצמיתות מענף הרכיבה על אופניים, רישיונו הרפואי נשלל והוטל עליו עונש של שנת מאסר אחת שהומר בקנס כספי.
ארמסטרונג, שהפך את תרבות השקר לאמנות, מיהר לפרסם הודעה מיוחדת והדגיש: "תמיד אמרתי שיש לי אפס סובלנות כלפי כל מי שמורשע בשימוש או בסיוע לצריכת חומרים ממריצים. כתוצאה מההתפתחויות האחרונות החלטתי עם קבוצת הרכיבה 'רשות הדואר האמריקני' להשעות את הקשר המקצועי שלנו עם ד"ר פרארי". אלא שכמו מאות בדיקות הסמים שעבר בהצלחה במשך השנים, כך גם ההצהרה האחרונה שמסר לא היתה שווה את הנייר שנכתבה עליו. ממצאים אחרונים של ועדת בדיקה איטלקית שפורסמו לפני כשנתיים הוכיחו כי ארמסטרונג ונציגים מטעמו המשיכו לשמור על קשר הדוק עם ד"ר פרארי עד שנת 2010, וכי בכל אותה תקופה הזרימו לכיסו לא פחות ממיליון דולר.
אופרה: "אף פעם לא הצעת חומרים ממריצים לשאר הרוכבים? לא הצעת שיפגשו את ד"ר פרארי?" ארמסטרונג: "יש אנשים בסיפור הזה שהם אנשים טובים, וכולנו עשינו טעויות. הם לא רעילים או מרושעים. ראיתי בד"ר פרארי איש טוב, ואני עדיין רואה אותו כך". אופרה: "האם הוא היה המנהיג והמוח מאחורי תוכנית התמרוץ של הקבוצה? איך היית מגדיר את ההשפעה שלו על הקבוצה?" ארמסטרונג: "אני לא מרגיש נוח לדבר על אנשים אחרים".
אופרה: "דיוויד וולש מהסנדיי טיימס טען שמערכת היחסים שלך עם פרארי עוררה חשד לגביך. אתה יכול לראות מדוע הקשר הזה היה לא אחראי?" ארמסטרונג: "היו הרבה דברים לא אחראיים. זו תהיה דרך טובה מאוד לתאר את התקופה הזאת של חיי". ארמסטרונג, שאת חוסר הרצון שלו לדבר על ד"ר פרארי אפשר להבין כחלק מהניסיון שלא להפליל או לפגוע במי שעד הרגע האחרון שמר לו אמונים, הדגיש במהלך הראיון עם אופרה כי לא כפה על חבריו לקבוצה לצרוך סמים בניגוד לרצונם.
"כן, הייתי בריון", הודה ארמסטרונג, "אבל לא אמרתי לאנשים שיפוטרו אם לא ישתמשו בסמים. לא היתה הוראה ישירה מצדי לרוכבים אחרים להשתמש בסמים. כולנו אנשים מבוגרים וכולנו צריכים לקחת אחריות על ההחלטות שלנו. אני יודע שאני לא האדם האמין ביותר בעולם כרגע, אבל לא עשיתי את זה. כן, התנהגתי בבריונות, אבל האם גרמתי לפיטוריו של רוכב רק כי לא השתמש בסמים? חד וחלק, לא", אמר נחרצות לעיני צופי הטלוויזיה. למרבה הפלא - או שלא - לאנדראו יש גרסה מעט שונה לסיפור.
ארמסטרונג הציע שתיפגש עם ד"ר פרארי? "כן, ולא פעם אחת. למעשה, הוא הציע שוב ושוב שכדאי שאפגש עם ד"ר פרארי. אני סירבתי. בסופו של דבר, בשנת 2000 התעקשתי לרכוב נקי, ומיד לאחר מכן הודחתי מהקבוצה. ארמסטרונג התעקש שניפגש, אבל כולם ידעו שמדובר באיש עם מוניטין גרוע, שהכינוי שלו היה 'ד"ר תמרוץ', ולכן מבחינתי לא היה שום סיכוי שאהיה מוכן להיפגש איתו, למרות שארמסטרונג ביקש כמה פעמים".
עד כמה הוא היה נוכח בשגרת האימונים שלכם? "פגשתי את ד"ר פרארי כמה פעמים, לא באופן אישי אלא במסגרת אימוני הרכיבה הקבוצתיים. היינו יוצאים לרכוב והוא היה מגיע לוקח את ארמסטרונג והמילטון הצדה, ועשה להם כל מיני בדיקות בזמן שאנחנו היינו ממשיכים לרכוב. אני גם יודע שלא פעם ארמסטרונג והמילטון היו טסים לפגוש אותו במיוחד באיטליה".
השבוע חתם ארמסטרונג בן ה-41 את הפרק הסופי בקריירה שלו, שצנחה מהפסגות הכי גבוהות עד לנקודות השפל העמוקות ביותר. אלא שארמסטרונג עשה זאת, כמו ששר פרנק סינטרה, "בדרך שלו": בראיון גרנדיוזי שתאם את סיפור עלייתו ונפילתו של האיש שגם כשלא היה על האופניים לא ירד לרגע מהכביש המהיר.
שעתיים וחצי של חזרה בתשובה אל מול פני האומה ההמומה והעולם המשתאה, כמו שרק הוא יודע: לעתים כואב עד דמעות, לעתים סרקסטי ומלא יוהרה, לרגעים מתקשה לחבר את המילים זו לזו, רוב הזמן נראה בשליטה מלאה, מעורר בו בזמן בוז ואמפתיה, ומצליח להלך קסם על מדינה שלמה גם כשהוא מודה שבמשך עשרים שנה עשה ממנה צחוק, והכי חשוב - נוטף כריזמה מדבקת, שמעטים הספורטאים שיכולים להתהדר בה.
לזכותו של ארמסטרונג ייאמר שגם באחד מרגעי השפל של חייו הוא סיפק את הסחורה. "הסיפור היה מושלם מדי במשך זמן רב כל כך", הודה במהלך הראיון. "התאוששתי מסרטן, זכיתי בטור דה פרנס. זה היה מושלם, אבל זה לא היה אמיתי. עזרתי לצייר את התמונה הזאת לצד עוד הרבה אנשים אחרים, אבל כל האשמה עליי. איבדתי את עצמי, לא הצלחתי להתמודד עם זה".
כשעל המסך הציגו קטע וידאו משנת 2005 ובו הוא נראה מכחיש בתוקף שימוש בחומרים אסורים, לא הסתיר ארמסטרונג את תחושתיו הקשות. "זה מעוות", הודה . "אני לא אוהב את האיש שאני רואה על המסך. זה הבחור שהרגיש בלתי מנוצח. הבחור הזה עדיין פה - לא אשקר ואומר שנרפאתי". כשנשאל על החיים הכפולים סיפר על הטריוויאליות של השקר, על מה שהפך מבחינתו לדרך חיים: "הסמים היו כמו אוויר בגלגלי האופניים שלי, כמו מים בבקבוק. לא הבנתי את ההשלכות. אני מתחיל להבין אותן רק עכשיו, כשאני רואה את הכעס של האנשים, את תחושת הבגידה. אני מרגיש מושפל ומבויש, אשם. אלה תחושות מגעילות".
לאחר מכן שיתף ארמסטרונג את הצופים בכמה מנקודות השפל האחרונות. "הרגע המשפיל ביותר היה כשבחברת נייקי קראו לי ואמרו לי שאני בחוץ. כולם זרקו אותי". אלא שהרגע הכואב ביותר מבחינתו היה כשנזרק מעמותת "ליבסטרונג" למלחמה בסרטן, שבאמצעותה גייס מיליוני דולרים למלחמה במחלה. ברגע הזה, גם המאבק ההירואי שלו נגד הסרטן נשטף במי המדמנה של הסמים והחומרים האסורים. הדבר היחיד בחייו שהרוויח ביושר - סרטן אשכים במצב מתקדם עם גרורות בכל הגוף - נלקח ממנו במסגרת תוכנית ההתנתקות ממי שהיה עד לא מזמן גיבור לאומי.
"לא חשבתי שגם עמותת 'ליבסטרונג' תעשה את זה", הודה כשהוא נחנק מדמעות. "הארגון הדיח אותי, ולאחר מכן הם התקשרו אליי ואמרו לי להישאר בחוץ. זה היה הרגע הכי משפיל". מסע ההיטהרות הפומבי הוא חלק מתוכנית רב-שלבית שאמורה לאפשר לו לחזור למסלולי הרכיבה בעתיד, הסביר. "אני רוצה לחזור ולהתחרות", הצהיר. "הגיע לי עונש, אבל לא בטוח שעונש מוות כזה".
איך הרגשת אחרי הראיון שלו? אנדראו: "זה היה צעד ראשון ענק, ההחלטה שלו לקחת אחריות ולהודות במה שהוא עשה, זה משהו שחשבנו שלעולם לא יקרה. אבל אני ואשתי עדיין כועסים מאוד. לנו, באופן אישי, היה חשוב מאד שהוא יודה בפומבי באמיתות המקרה בבית החולים, האירוע שהכל התחיל בו. אבל הוא לא היה מוכן לדבר על זה. ההסבר היחיד שלי לכך שהוא הודה בכל אבל לא בזה, הוא שהוא מנסה להגן על אנשים מסוימים, ואם הוא היה מודה שזה אכן קרה הוא היה מסבך אנשים שהוא לא רצה לסבך. זה המפתח לכל מה שעברנו בשנים האחרונות. מה שקרה בבית החולים. אני מאמין שכולם יודעים שזה קרה, אבל זה לא ייפתר עד שלאנס יודה בכך".
האמנת לכל מה שהוא אומר? "אני לא מאשים אותו בכך שלא רצה לדבר על אנשים אחרים. מצד שני, אני לא בטוח שכל מה שהוא אמר שם היה נכון. אני לא משוכנע, לדוגמה, שהוא באמת היה נקי כשהוא חזר לטור ב-2009 וב-2010. אני גם לא בטוח שאני מאמין לו כשהוא טוען שלא היה לו סיוע מאיגוד הרכיבה הבינלאומי". מה היה בשיחה ביניכם? "הוא התקשר ביום ראשון לפני הראיון והתנצל. הוא נשמע כן, הוא לקח אחריות. זאת היתה שיחה פרטית שהבטחנו לא לחשוף את פרטיה".
"עם זאת, אני לא יכול להגיד שאני סולח לו. אני לא יכול לעשות סוויץ' בראש ולשנות גישה. הווידוי הוא הצעד הראשון, ברגע שהוא יודה גם בתקרית בבית החולים זה יהיה צעד נוסף בכיוון הנכון". אם זה היה תלוי בך, היית מאפשר לו לחזור להתחרות? "לא. בגלל כל מה שהוא עשה לספורט. זה לא רק הסמים והחומרים האסורים, אלא בעיקר איך שהוא הגיב לכל מי שדיברו נגדו. בגלל כל השקרים, התביעות שהוא הגיש נגד אנשים, שמות הגנאי שבהם הוא כינה את מי שהעז לפתוח את הפה, האנשים שהוא הרס להם את החיים בברוטליות. אני לא חושב שצריך לאפשר לו לחזור".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם